הכנסה לכיפה

על פי דברי המשנה והסברו של רב ששת במסכת סנהדרין, מכניסים את הנידון ל"כיפה", מעין צינוק, ושם "נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו", ואחר כך "מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת". מקור השם כיפה הוא בשורש כפ"ף, על שום היות האדם הנמצא בתוכה כפוף, או בגלל צורתו הקמורה של המבנה שהיה רחב מלמטה וצר מלמעלה, כעין כיפה.^[3] הרמב"ן בפירושו לתורה מביא את פירוש הרד"ק הקושר בין הביטויים "בית הסוהר" ו"כיפה" המסמלים שניהם מבנה עגול.^[4]

הרמב"ם מתאר את צורת ה"כיפה": "מושב מאסר עושין אותו בבתי הסוהר, ויש בגובהו כקומת האדם בלבד, ואין לו בו איפה לשכב ולא לישון".^[5] האמורא ריש לקיש מצא רמז לעונש זה בפסוק בספר תהלים: "תמותת רשע רעה", כלומר, רעתו (המתמדת) של הרשע גורמת להמתתו.^[6]

לדעת רש"י והרמ"ה^{[דרושה הבהרה]} מקור העונש בהלכה למשה מסיני,^[7] אבל מדברי הרשב"א והריב"ש עולה שמדובר בתקנת חכמים כאשר הייתה השעה צריכה לכך, המבוססת על סמכות חכמים להעניש גם בעונשים שאינם כתובים בתורה במקום צורך.^[8]

מטרת ההכנסה לכיפה היא התמודדות עם מצבים קיצוניים בהם ברור לבית הדין כי טוב מותו של הנאשם מחייו,^[א] מחמת קלקול מוסרי מוחלט, או מחמת היותו רוצח שיש קשיים פורמליים בפסיקת דינו למוות. המצבים בהם משתמשים בהכנסה לכיפה הם:

• אדם שעבר עבירה שחייבים עליה כרת וקיבל מלקות כדין, אך חזר ועבר עליה מספר פעמים.^[9] ישנה מחלוקת אחרי כמה פעמים מכניסים לכיפה, והרמב"ם פוסק שבפעם השלישית אין מלקים אלא מכניסים לכיפה.^[10]
• רוצח שלא ניתן להוציא אותו להורג כי לא הייתה התראה או שהייתה בעיה בעדות.^[11]

• הענישה בהלכה

• מנחם אלון, "המאסר במשפט העברי", בתוך: ספר היובל לפינחס רוזן, ירושלים תשכ"ב, עמ' 176–178
• אריה רייך, "עונש הכיפה במשפט העברי", מעליות ז (תשמ"ו), עמ' 31–41.
  • מנחם אלון, "תגובה למאמר 'עונש הכיפה'", מעליות ז (תשמ"ו), עמ' 42–43.

• הערך "כפה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא ענישה שלא מן הדין, באתר ספריית אסיף
• הרב שמואל שמעוני, סנהדרין דף פא – דין כיפה, בית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון