מנחם אלון

שנים ראשונות, ישיבת חברון וקריירה אקדמית

מנחם אלון (במקור: מנחם אלעזר פטר) נולד בשנת 1923 בדיסלדורף שבגרמניה למשפחה אורתודוקסית מרקע חסידי (חסידות דז'יקוב וצאנז). הוריו הרב שמעון טוביה ושרה (לבית ברנד) היגרו מגליציה לאחר מלחמת העולם הראשונה.^[1] הוא היה הבן הרביעי במשפחה בת חמישה ילדים, והתחנך בילדותו בתלמוד תורה. בעקבות עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה, עברה בשנת 1934 לרוטרדם שהולנד, ובשנת 1935 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב.^[2]

בשנת 1938 החל אלון ללמוד בישיבת תפארת צבי ולאחר כחצי שנה ביקש להתקבל לישיבת חברון בירושלים. למרות גילו הצעיר הסכים הרב מאיר חדש, המשגיח של הישיבה, לקבל אותו ללימודים.^[3] אלון למד בישיבת חברון במשך 8 שנים,^[4] שבמהלכן הוסמך לרבנות על ידי הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל. למרות אופי הישיבה התחיל אלון לגבש לעצמו זהות ציונית דתית, במידה רבה בהשפעת מורו הרב ד"ר יצחק ברויאר,^[5] הרב אלימלך בר שאול והרב יעקב משה חרל"פ, ואף השתתף בהקמת הקיבוץ הדתי טירת צבי.^[6]

לקראת סיום לימודיו בישיבה עבר אלון את בחינות הבגרות של אוניברסיטת לונדון והחל בלימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, וב-1948 סיים לימודיו בהצטיינות בתואר מוסמך למשפטים. בשנים 1946–1947 כיהן כר"מ במדרשית נעם, שנוסדה זמן קצר לפני כן ואלון נמנה עם מייסדיה.^[7] במלחמת העצמאות שירת בפרקליטות הצבאית בתפקיד התובע הצבאי של חטיבה 9 בצפת,^[8] כסגן התובע הצבאי של מחוז ירושלים ובהמשך כאב בית דין צבאי במילואים. בין השנים 1950–1951 היה מזכיר ועדת הכספים של הכנסת.^[9]

באוקטובר 1951 קיבל רישיון לעריכת דין, והחל לעסוק בכך בצורה פרטית. במקביל למד תלמוד, היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, וסיים את התואר ב-1954 בהצטיינות.^[10] אז החל לעבוד במשרד המשפטים, ראשית כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן (1955–1962), ובהמשך כיועץ הראשון של משרד המשפטים למשפט עברי (1959–1966),^[11] במסגרת עבודתו היה עליו להכין חוות דעת המבוססת על המשפט העברי לכל הצעת חוק. במהלך שנים אלו היה חבר בוועדות ציבוריות להכנת חוקים בתחומים שונים של המשפט האזרחי, בין השאר היה מרכז של הוועדה הציבורית לעניין דמי מפתח (1956–1960),^[12] ויו"ר צוות בוועדה הממלכתית למעמד האישה.^[13]

בשנת 1955 החל להרצות באוניברסיטה העברית בקורסים בדיני משפחה ובמשפט עברי, ובשנת 1962 קיבל תואר דוקטור למשפטים בציון מעולה,^[14] על עבודתו בנושא "כפיית חייב לשלם חוב במשפט העברי".^[15] נחשב לתלמידם של השופט פרופ' משה זילברג ופרופ' חנוך אלבק. מונה לפרופסור חבר ב-1966^[16] ולפרופסור מן המניין בשנת 1972 ושימש כחבר הוועד הפועל בוועדת הקבע של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1963 הקים את המכון לחקר המשפט העברי^[17] ועמד בראשו עד כניסתו לבית המשפט העליון. אלון הפך לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המשפט העברי בישראל^[19] והפך אותו מתחום זנוח יחסית למקצוע ראשי במדעי היהדות ובעולם המשפט.^[20] נחשב לבכיר החוקרים בתחום בחצי השני של המאה ה-20.^[21]

בשנת 1973 פורסם ספרו המונומנטלי המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, חיבור בן שלושה כרכים שנחשב לספר יסוד בנושא, תורגם לשפות אחדות ואף מופיע לעיתים בחוות דעת משפטיות בחוץ לארץ.^[23] בנוסף כתב וערך ספרים ומחקרים רבים נוספים, בין היתר בנושא ספרות השו"ת ובפרט עסק בחקר ספרות השו"ת של חכמי ספרד וצפון אפריקה. היה שותף בתחילת דרכו של פרויקט השו"ת.^[24] במהלך השנים שימש כעורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה^[25] ולא הפסיק את עבודתו המחקרית אף בעת שכיהן כשופט.

אלון הקים קתדראות למשפט עברי באוניברסיטאות בחוץ לארץ: אוניברסיטת ניו יורק (1985),^[26] אוניברסיטת הרווארד (1990) ואוניברסיטת מקגיל (2002). בנוסף היה פרופסור אורח בפקולטות למשפטים באוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת פנסילבניה והקולג' האוניברסיטאי של לונדון.

בבית המשפט העליון

ב-7 בנובמבר 1977 מונה לשופט בבית המשפט העליון, לאחר ששמו עלה כמועמד לתפקיד מספר פעמים במהלך שנות השבעים.^[27] לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה שימש כממלא מקום יו"ר ועדת הבחירות המרכזית. ב-26 באפריל 1988 נבחר למשנה לנשיא בית המשפט העליון, תפקיד בו שימש עד פרישתו לגמלאות עם הגיעו לגיל 70 ב-1 בנובמבר 1993. מחליפו בתפקיד המשנה לנשיא היה השופט אהרן ברק.

לקראת יום ירושלים תשנ"ב (1992), במלאת 25 שנים למלחמת ששת הימים, חיבר את אמנת ירושלים.

על תפיסתו את מערכת המשפט כתב:

כלל גדול בידינו שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה. נשמה זו תמצא למערכת המשפט בדמותם ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב"

— מנחם אלון, פסק הדין ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים

שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי

אלון, אשר מפעל חייו האקדמי עסק במשפט העברי, שילב בפסקי הדין שנתן עקרונות וסימוכים מהמשפט העברי תוך שהוא מתבסס על חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980, הקובע כי במקרה בו יש לאקונה משפטית: "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".^[28] אלון חלק על השופט אהרן ברק בפרשנותו לחוק: בעוד ברק דייק את המילים "מורשת ישראל" ככלליות וכלא פונות בהכרח למשפט העברי, ראה אלון את החוק כביטוי לתפיסה רחבה, תרבותית-לאומית המבקשת לקשור את משפט המדינה היהודית עם המורשת המשפטית של העם היהודי,^[29] בנושא שילוב המשפט העברי במשפט הישראלי טען אלון כי:

קליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה אין בה משום "פגיעה" בעולמו של המשפט העברי, ואין בכוחה "לחלן" את ההלכה. המשפט העברי לא יחוסן על ידי הכנסתו לבידוד, ולא יהא "טהור" ו"משומר". להפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה"

— המשפט העברי, עמ' 1,605

פעולתו של אלון בנושא וזכתה להערכה רבה כמו גם לביקורת לא מבוטלת. השופט יעקב טירקל אמר כי ”אף משפטן בישראל לא תרם תרומה כל כך גדולה בפיתוח, קידום והפצת המשפט העברי כמו אלון. תרומתו הייתה אדירה בתחום הזה”.^[30] המשפטן משה נגבי ציין כי ”בזכותו למדתי עד כמה מתקדם המשפט העברי בתחומים מסוימים, אפילו יותר משיטות המשפט המודרני, שלא לדבר ביחס לשיטות משפט קדומות”.^[20] מנגד ספג ביקורת על שילוב המשפט העברי בפסיקותיו מצד משפטנים ואנשי ציבור חילונים שראו בשילוב כרסום באופיה החילוני של מערכת המשפט. ח"כ שולמית אלוני אמרה בנושא כי ”יש כלל ששופט אחד בבית המשפט העליון הוא דתי, ועם השופטים האלה יש צרות”^[31] את עיקר הוויכוח בעולם התורני ניהל אלון מול השופט הדתי יצחק אנגלרד, שחלק על משמעותו של המושג "משפט עברי" ודחה את הטענה שניתן להבחין בין חלקי ההלכה השונים.^[32] בנוסף, אלון ספג ביקורת מהצד הדתי על התנגדותו לתפיסה הדתית הרואה בבתי המשפט הישראלים ערכאות של גויים.

התנגדותו לאקטיביזם שיפוטי

אלון נודע בהתנגדותו הנחרצת לאקטיביזם השיפוטי והיה הקול הבכיר כנגד המגמה לאחר פרישתו של הנשיא משה לנדוי בשנת 1982.^[33] מפורסמת אמירתו בייחס לביטול החלטתה של ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת האחת עשרה: ”נטילת סמכות זו על ידי בית המשפט, ללא הסמכת המחוקק, היא עצמה יש בה משום פגיעה בדמוקרטיה נאורה, שיסוד היסודות שלה הוא שלטון החוק ולא שלטון המחוקק, שלטון המשפט ולא שלטון השופט”^[34]

אלון היה "בר פלוגתא" מרכזי לאהרן ברק.^[35] בין השניים נרקמו יחסי חברות ועבודה משותפת עוד מימי האוניברסיטה העברית, והם נהגו לכנות אחד את השני בתואר רֶבּ מנחם ורֶבּ אהרון,^[36] אך עם זאת חלקו בסוגיות מהותיות הנוגעות לשפיטות ולמשפט חוקתי. אלון חשש מפוליטיזציה של המשפט והזהיר מפניה. הוא טען כי יש צורך בצעדי זהירות, ריסון וענווה בהחלת התערבות בית המשפט, וביקר את התפיסה של ברק אודות "היקום המשפטי" החובק-כל:^[29]

הוויכוח בינינו נובע מתוך השקפותיו של ברק על המערכת המשפטית ועל תפקידו כשופט. אני מתנגד להשקפות האלה שלו. לדעתי, לא הכול שפיט, לא הכול משפט וגם כאשר הנושא הוא שפיט, על בית המשפט לנהוג באיפוק שיפוטי. שפטת מרובה, לא שפטת. ברק גורס ש'מלוא כל הארץ משפט'. אין אצלו 'חלל משפטי'^[37] ולדעתו כל פעולה שאנו עושים יש לה אופי משפטי. תפיסה זו מתאימה להגות דתית ולא לתפיסה משפטית. הביטוי של ברק 'מלוא כל הארץ משפט' לקוח מהביטוי שבתפילה היהודית 'מלוא כל הארץ כבודו',^[38] שכוונתו היא לקדוש ברוך הוא. לדעת ברק, המערכת המשפטית יש בה משום אופי דתי, שכוללת את כל ההוויה של האדם. לכן ברק מדבר על 'היקום המשפטי' שזהו מושג תמוה, זהו מושג פילוסופי, הגותי. מה למשפט ולזה?"

— מתוך ריאיון לנעמי לויצקי, מובא בספר 'כבודו, אהרן ברק', הוצאת כתר, 2001

על פי פרופ' נילי כהן, ”מורשתו השיפוטית של השופט אלון משקפת זהירות ומתינות: זהירות מפני הסגת גבולו של המחוקק ומפני התערבות בחופש החוזים, ומתינות נוכח הטלת חובה המגבילה בדיעבד את חירות הפעולה”^[39] בנוסף אלון ביקר את ההזדקקות של ברק למונח "חוסר סבירות", כעילה להתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי (דוגמת קיום יחסים דיפלומטיים עם מדינות זרות, ארגונו של הצבא וכו'). על פי תפיסתו, נושאים אלה אינם בתחום הכרעתו של בית המשפט.^[40] ביחס לשימוש השיטתי של ברק במושג הציבור הנאור כתב אלון:

"לאחרונה נאמר כי תוכנו של 'כבוד האדם' ייקבע על פי ההשקפות של 'הציבור הנאור בישראל', על רקע תכליתו של 'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'. דברים אלה, עם כל הכבוד, אינם מקובלים עלי. תמהני, כיצד ומאין נכנס ל'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו', לצורך הגדרת זכויות היסוד שבו, 'הציבור הנאור בישראל'? מיהו ציבור זה? מי זוכה להימנות עמו או שלא להימנות עמו? מה טיבו של נאור זה ומה משמעות נאורותו?"

— מנחם אלון, פסה"ד 506/88 יעל שפר נ' מ"י

עמדתו בנושאי חירות הפרט וזכויות האדם

פסיקותיו של אלון בתחומי המשפט האזרחי והמשפט הפלילי מתאפיינות בתפיסה ליברלית והומנית,^[41] אותה הקפיד לעגן, בין היתר, במקורות היהודיים. אלון ביקר בחריפות מעצרים משטרתיים שמלווים בהפשטת אדם באמצע הרחוב, והדגיש שאפילו היה העצור מסכים לכך, אין לעשות כן בנסיבות רגילות שאינן מחייבות חיפוש במקום, בשל הפגיעה בכבוד האדם^[42] על פי אלון: ”חובה זו של השמירה על כבוד האדם ואיסור ביזויו חלה לא רק על אדם שהולך לתומו, אלא גם כשמדובר באדם החשוד בביצוע עבירה”.

אלון היה מתנגד מובהק של שיטת המעצר עד תום ההליכים. הוא טען שהשימוש במעצר חייב להיות חריג, ושעקרון חירות הפרט צריך לגבור על שיקולים אחרים. הוא אף סירב להיענות לבקשות בדבר מעצרים של נאשמים בשל חשש שימלטו מהארץ, ללא הוכחת חשש ממשי להימלטות.על אף שנחשב לשופט "ביטחוניסט", המקבל באמון רב את דרישות מערכת הביטחון הישראלית בכל הנוגע לזכויות הפרט, פסק לא פעם להעדפת תושבי השטחים על פני גורמי הביטחון.^[43] כמו כן קבע כי גם במקרים של מעצרים ביטחוניים, על כוחות הביטחון ליידע את משפחותיהם של עצורים אודות המעצר והמקום בו מוחזק העצור.^[44] עוד טען, כי העומס המוטל על בתי המשפט אינו יכול להצדיק עינוי דין ופגיעה בזכויות באמצעות מעצרים ארוכים. בנושא זה כתב אלון:

כליאתו של אדם מאחורי סורג ובריח, ללא הסמכה מפורשת בחוק, ולו לדקה אחת, דינה כדין שלילת חירות לשעה אחת, ל-72 שעות, ולכל תקופה שהיא. אין מידה ואין שיעור לערכה ולארכה של חירות האדם. שלילת חירות, לכל תקופה שהיא, היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית"

— מנחם אלון, בג"ץ 5304/92 פר"ח נ' שר המשפטים

בסוגיית העד השותק היה אלון בדעת המיעוט, שסברה שאין לקבל עדות כזו. ועמדתו באשר להרשעה של אדם על פי הודאתו במשטרה, אף אם נלקחה במידה של כוח הייתה נחשבת להודאה משום שסבר: "אם עשה - יבכה ויודה, אם לא עשה - יבכה ולא יודה", ואם הודה נראה שעשה.

התמודדות לכהונת נשיא מדינת ישראל

ערך מורחב – בחירות 1983 לנשיאות ישראל

אלון היה מועמד לכהונת נשיא מדינת ישראל בשנת 1983, מעשה ללא תקדים לשופט מכהן. הוא נעתר לבקשתו של ראש הממשלה מנחם בגין להיות מועמדה של הקואליציה לתפקיד, אל מול חבר הכנסת חיים הרצוג, איש מפלגת העבודה וידיד נעוריו מישיבת חברון. ב-22 במרץ 1983 ניצח הרצוג, שקיבל 61 קולות, לעומת 57 קולות לאלון. היו אלו הבחירות הצמודות ביותר עד אז בתולדות הנשיאות.

לאחר פרישתו מכס השיפוט

לאחר פרישתו המשיך אלון להיות פעיל בחקר המשפט העברי, ובפרט בהוראה בקתדראות למשפט עברי שייסד באוניברסיטאות בצפון אמריקה. בנוסף, הוא שימש ראש וחבר במוסדות ובארגונים שונים, ביניהם: נשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות (1993 - 2005) ונשיא הקונגרס העולמי למדעי היהדות ה-12, ה-13 וה-14 למדעי היהדות, דקאן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט מאז הקמתה במשך שמונה שנים (1996 - 2002), נשיא המועצה הלאומית לשלום הילד, יושב ראש הוועדה למונחי המשפט באקדמיה ללשון העברית, חבר נשיאות הוועד ליהדות אתיופיה, סגן נשיא Memorial Foundation For Jewish Culture,^[45] יושב-ראש הנהלת מכון שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה שליד המרכז הרפואי שערי צדק, נשיא ארגון "למען נזקקי ירושלים", יושב-ראש מועצת הנאמנים של קרן ההנצחה ע"ש יוסף וקרולין גרוס לקידום חיילים משוחררים,^[46] ונשיא אגודת נוער שוחר משפט עברי.^[47] בנוסף שימש אלון יו"ר של ועדות ציבוריות שונות,^[48] ביניהן: הוועדה הציבורית למימון מפלגות והוועדה לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל.^[49]

מותו, הלווייתו והנצחתו

מנחם אלון נפטר בירושלים ב-6 בפברואר 2013 והוא בן 89, באופן סימבולי בסוף השבוע בו קוראים בתורה את פרשת משפטים.^[50] ראש הממשלה בנימין נתניהו כתב במכתב התנחומים כי ”הרבה בזכותו זכה המשפט העברי למעמד מיוחד בשיטה המשפטית הנהוגה במדינת ישראל”^[51] אלון נקבר בלוויה מרובת משתתפים בהר המנוחות בירושלים.^[52] על קברו ספד אהרן ברק:

רֶבּ מנחם היה גדול בהגנה על ערכי ישראל כמדינה דמוקרטית; הוא היה ליברל ולחם למען זכויות הפרט בישראל. רֶבּ מנחם היה גדול בהבנה ובהגנה על ישראל כמדינה יהודית; הוא הנחיל את מורשת ישראל ולימד אותנו, יתר השופטים, את דבר המורשת הזו.

— אהרן ברק, הספד למנחם אלון^[53]

לזכרו מוענק הפרס השנתי אות יקיר המשפט העברי ע״ש כבוד השופט מנחם אלון מטעם לשכת עורכי הדין בישראל. שני החתנים הראשונים לשנת ה'תשע"ד (2014) היו מבקר המדינה יוסף שפירא, ופרופ' נחום רקובר, בשנת ה'תשע"ה (2015) הוענק הפרס לשופט (בדימוס) צבי טל ולפרופ' אליאב שוחטמן ובשנת ה'תשע"ו (2016) הוענק הפרס לשופט (בדימוס) יעקב טירקל ופרופ' אהרון קירשנבאום.

• פרס כץ למדעי היהדות (1978)^[54]
• פרס ישראל למשפט (1979)^[55]

• פרס ע"ש בן מאיר למחקר המשפט העברי (1979)
• מגן הסובלנות של התנועה למען ארץ ישראל טובה (1983)
• פרס צלטנר לחקר המשפט (1994)
• פרס הספר היהודי הלאומי האמריקאי (1994)^[56]
• אות הוקרה מטעם אמ"י - אגודת אמני ישראל (1995)
• עמית כבוד של מכון לב - בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים (1996)
• פרס לשכת עורכי הדין בישראל (1996)
• אות אביר איכות השלטון מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל (1997)
• תואר דוקטור לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי בניו יורק (1997)
• תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן (1997)
• פרס ירושלים (2001)
• אות יקיר ירושלים (2001) ואות יקיר העיר צפת (2004)

• בג"ץ עמותת פר"ח נגד שר המשפטים, שהביא להקלה משמעותית לחייבים בהוצאה לפועל ולשינוי משמעותי במאסר חייבים כאלו. אלון, אשר עבודת הדוקטור שלו עסקה ב"חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי", יישם עקרונות מוסריים אלו במשפט הישראלי ופסל את התקנה שאיפשרה מאסר חייבים באופן מהיר וללא בירור מעמיק.
• פסק דין הנדלס נגד קופת עם שעורר מחלוקת יסודית בשאלת מעמדם של מקורות המשפט העברי במשפט הישראלי המודרני, בה הציג אלון את עמדת המשפט העברי.
• בג"ץ שקדיאל נגד שר הדתות שאפשר ישיבת אישה, לאה שקדיאל, במועצה דתית בירוחם.^[57]
• פסק דין מילר נגד שר הפנים בו איסור לציין בתעודת הזהות של סוזן (שושנה) מילר את עובדת היותה גיורת, על בסיס ההלכה האוסרת להזכיר לגר את מוצאו.
• פסק דין ז'רז'בסקי נגד ראש ממשלת ישראל שעסק בשאלת אכיפתו של הסכם קואליציוני שנוי במחלוקת ובו הציגו השופטים אלון וברק, גישות מנוגדות ועקרוניות בנוגע לשימוש במשפט העברי ובנושא שפיטותו של הסכם פוליטי.
• פסק דין קונסלוס נגד תורג'מן שהחזיר את הילדה קרולין ברונה - שנחטפה כתינוקת בברזיל ונמסרה לאימוץ בגיל מספר חודשים על ידי בני הזוג תורג'מן מישראל - להוריה הביולוגים.
• פסק דין יעל שפר נגד מדינת ישראל שאסר ניתוק תינוקת חולה ממכונת הנשמה וזאת על פי דרך הפסיקה ההלכתית האוסרת המתת חסד. אלון השתכנע מעדות הרופאים כי התינוקת אינה סובלת וכי כבודה נשמר, ולפיכך קדושת חייה - גם במצבם הסופני - הוא הערך הבלעדי והקובע.
• בג"ץ 193/86 שדן בהתעלמות המדינה מפעולות בינוי של הוואקף במרחבי הר הבית.^[58] לשם הדיון ביקר אלון בהר (יחד עם השופטים אהרן ברק וגבריאל בך) אך טבל קודם לכן במקווה, וצעד על ההר כשהוא יחף ובמקומות המותרים בלבד בהוראת ההלכה.^[59]
• פסק דין רוני ליבוביץ נגד מדינת ישראל בו הופחת עונשו של ליבוביץ (האופנובנק) בשל המשקל הרב שניתן לחרטתו.
• פסק דין יוסף חיים וייל נגד מדינת ישראל, בו קבע אלון כי הזכות לקיום יחסי אישות ולהתייחדות של אסיר עם בת זוג היא ”זכות יסוד טבעית ואנושית לאדם באשר הוא אדם, ועונש שלילת החירות אינו כולל מאליו שלילתה של זכות יסודית זו, גם אם זכות זו ניתנת להגבלה”.
• פסק דין קסטנבאום, בו פסק כי חוק החוזים האחידים אינו מוגבל לחוזים מסחריים בלבד, אלא חל על כלל החוזים האחידים המקיימים הגדרות של "ספק" ו"לקוח" בחוק.
• ערעור פלילי 347/88 ג'ון דמיאניוק נגד מדינת ישראל, אלון היה שותף לפסק הדין בערעורו של דמיאניוק בפני בית המשפט העליון שזיכה אותו מחמת הספק וביטל את עונש המוות שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, לאחר שקבע כי זהותו עדיין לא הוכחה. אלון, שכתב את פרקי הפתיחה והסיום, סיכם את פסק הדין: ”הווכמן איבן דמיאניוק יצא מלפנינו זכאי, מחמת הספק, מהאישומים הנוראים המיוחסים לאיבן האיום מטרבלינקה. מידה ראויה היא זו לשופטים, שאינם בוחנים כליות ולב, ואין להם אלא מה שעיניהם רואות וקוראות. תם - ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם”

ערך מורחב – משפחת אלון

מנחם אלון נישא בשנת 1949 לרות בוקסבוים, מוזיקולוגית, מורה ומנהלת אולפן עברית במקצועה. רות היא בתו של המשפטן ואיש הציבור החרדי ד"ר מרדכי בוקסבוים, ונכדתם של איש ציבור והמלונאי ירחמיאל אמדורסקי וטובה גיטל לבית אפשטיין (מראשי חסידי חב"ד בעיר חברון). אחיה הוא הרב יוסף בוקסבוים (מייסד מכון ירושלים).

ד"ר בוקסבוים בנה ברחוב אבן שפרוט 12, בגבול שכונת רחביה-שערי חסד בירושלים, בית רב-מידות שתוכנן על ידי האדריכל והצייר ליאופולד קרקאור ובו התגורר. מנחם ורות אלון התגוררו בבניין מיום חתונתם ועד פטירתו של אלון, בדירה הסמוכה לרב מטשעבין אותו אירח בוקסבוים בבניין.^[60] אלון היה מבאי בית הכנסת ישורון והיכל שלמה, ובאחרית ימיו התפלל בקלויז של חסידי חב"ד בשכונת שערי חסד.

למנחם ורות אלון חמישה ילדים: השר והח"כ לשעבר הרב בני אלון (נשוי לסופרת אמונה אלון), נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע השופט ספי אלון, הסופר והמחנך ארי אלון, הרב מרדכי אלון (ראש ישיבת הכותל לשעבר) ועורכת הדין טלי (אביטל) אלון-בן אשר (הייתה נשואה למהנדס האווירונאוטיקה פרופ' יוסף בן אשר). בין נכדיו נמנים הרב צבי אלון (רבה של קיסריה), הפיזיקאי ד"ר יהונתן אלון (מכון ויצמן למדע), הסופר והתסריטאי אורי אלון (יוצר הסדרה שטיסל), המשפטנית פרופ' נועה בן אשר (אוניברסיטת הרווארד) והעיתונאית והמגישה שרהלה בן אשר (גלגלצ), רוני אלון (מנכ"לית המשרד לשיתוף פעולה אזורי). התפרסותם של בני המשפחה בתחומים ציבוריים שונים גרמו לכך שהיא מוצגת לעיתים כ"שושלת האצולה של הציונות הדתית".^[61]

עם מתמחיו של אלון בבית המשפט העליון ותלמידיו המובהקים באוניברסיטה נמנו רבים מטובי המשפטנים בישראל, שלימים תפסו עמדות בכירות בעולם המשפט הישראלי וביניהם שופט בית המשפט העליון פרופ' אלכס שטיין; שר המשפטים ושר האוצר לשעבר פרופ' יעקב נאמן; נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה רון שפירא; שופטי בית המשפט המחוזי משה דרורי, יסכה רוטנברג, נאוה בן אור, תמר בר אשר-צבן, עידית ברקוביץ אברהם רובין וחיה זדנברג; פרופ' דוד גליקסברג (האוניברסיטה העברית); פרופ' שמואל שילה (האוניברסיטה העברית); פרופ' מיכאל קורינאלדי (מכללת נתניה); פרופ' אליאב שוחטמן (האוניברסיטה העברית); פרופ' נחום רקובר (אוניברסיטת בר-אילן); פרופ' אביעד הכהן (דקאן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט); פרופ' גבריאלה שלו (שגרירת ישראל באו"ם לשעבר) פרופ' אריה אדרעי (אוניברסיטת תל אביב), פרופ' ברכיהו ליפשיץ, פרופ' איתי בר-סימן-טוב; ועורכי הדין איל רוזובסקי, ד"ר הרב יעקב חבה (סגן דקאן אוניברסיטת בר-אילן) מירון הכהן (רשם האגודות השיתופיות), תומר מוסקוביץ (מנכ"ל רשות האכיפה והגביה), מנחם פדר, מנשה קוגוט, אסף פוזנר, כרמית פנטון, מיכאל ראבילו ואלי וילצ'ק.

ספרים שכתב

• חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי, הוצאת מאגנס, 1964.
• חקיקה דתית בחוקי מדינת ישראל ובשפיטה של בתי משפט ובתי הדין הרבניים, הוצאת הקיבוץ הדתי, 1968.
• המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, הוצאת מאגנס, 1973.
  • תורגם לאנגלית^[62]: (1993) Jewish law: history, sources, principles
• מבעיות ההלכה והמשפט במדינת ישראל, הוצאת המכון ליהדות זמננו - האוניברסיטה העברית בירושלים, 1973.
• כבוד האדם וחירותו בדרכי ההוצאה לפועל: ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית, הוצאת מאגנס, 1999.
• מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

ספרים בעריכתו

• מפתח השאלות והתשובות של חכמי ספרד וצפון אפריקה, הוצאת מאגנס, 1981.
• מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הרא"ש, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1965.
• מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הריטב"א, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1973.
• מפתח השאלות והתשובות - שו"ת זכרון יהודה, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1973.
• שנתון המשפט העברי (כרכים א-י), הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1984-1974.
• ספר יצחק כהן - לזכרו של יצחק כהן נשיא בית המשפט העליון, פפירוס, 1989.
• עורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה העברית ובאנציקלופדיה יודאיקה.

• הבחירות לנשיאות ישראל (1983)

• אביעד הכהן (עורך), נשמה יתירה במשפט: אמרות ולקוטות ממשנתו של מנחם אלון, הוצאת מוזאיקה, 2004.
• אביעד הכהן, כתבי מנחם אלון, מדעי היהדות 42 (תשס"ג-תשס"ד), 241-250.
• משה קרונה, אישים וניחוחים: מגיד שיחות, הוצאת מורשת, 1991.
• אריאל בנדור ושולמית אלמוג, הביקורת השיפוטית על-פי השופט מנחם אלון, משפטים כ"ה, 1995.
• אריאל רוזן-צבי, כינוס ויצירה: על מפעלו של השופט פרופסור מנחם אלון, עיוני משפט י"ט, 1994.
• גדעון ספיר, שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו (על השוני בפסיקתם של השופטים אלון ואנגלרד בשאלת מקומו של המשפט העברי), עיוני משפט כ"ה, 2001.
• חיים כהן, על המשפט העברי בחיינו (ביקורת על הספר 'המשפט העברי' למנחם אלון), בתוך הספר: להיות יהודי, (ערכה: רות גביזון), הוצאת דביר, 2006.
• אריה אדרעי, דוד גליקסברג, אביעד הכהן, ברכיהו ליפשיץ, בנימין פורת (עורכים), הלכה ומשפט: ספר הזיכרון למנחם אֵלון, הוצאת נבו, 2018
• אריה אדרעי, לא פוסק אני, מנחם אלון שופט או פוסק הלכה, ספר מנחם אלון, עמודים 45 עד 96

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מנחם אלון
טקסט בוויקיטקסט: בית המשפט העליון ופלורליזם שיפוטי (מנחם אלון)
דיווחים בוויקיחדשות: הלך לעולמו המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט פרופ' מנחם אלון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנחם אלון

אודותיו

• מנחם אלון, באתר הרשות השופטת
• מנחם אלון, באתר חדשות מחלקה ראשונה
• אביעד הכהן, ‏מנחם אלון: חכם המשפט וחכם במשפט, שערי משפט ו' (תשע"ג), עמ' 9–97
• אילן סבן, השופט מנחם אלון: משפט והשקפת עולם.
• משה גורלי, ‏מנחם אלון נגד אהרן ברק: הוויכוח האמיתי, באתר גלובס, 13 במאי 2001
• מירון ח. איזקסון, האם יש היבט נשי למשפט העברי בימינו, באתר הארץ, 22 במאי 2006 (על ספרו של אלון 'מעמד האשה')
• יואב ספיר, כבוד האדם תחילה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2013 (על תפיסתו של אלון בענייני מעצרים וזכויות אסירים)
• עפרה אידלמן, מת השופט מנחם אלון, המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, באתר הארץ, 6 בפברואר 2013
• אביאל מגנזי, נפטר מנחם אלון, בעבר המשנה לנשיא העליון, באתר ynet, 6 בפברואר 2013
• אביאל מגנזי, אהרן ברק על מנחם אלון: "אבידה ללא תחליף", באתר ynet, 6 בפברואר 2013
• גלעד גרוסמן‏, "אדון המשפט העברי": מנחם אלון הלך לעולמו בגיל 89, באתר וואלה!‏, 6 בפברואר 2013
• איתמר ורהפטיג, מחיה המשפט העברי, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2013
• אביעד הכהן, נשמה יתרה במשפט - השופט מנחם אלון, באתר מקור ראשון, ‏15 בפברואר 2013
• יאיר שפירא, יהודי על כס המשפט - קווים לדמותו של השופט פרופ' מנחם אלון, באתר ערוץ 7, 15 בפברואר 2013
• אריאל הורוביץ, "אדם שסימל את אחדות התורה והמשפט", כתבה על מנחם אלון באתר "המוסף" של בית אבי חי, 9 בפברואר 2013
• סיוון הרון-יהודה, פרופ' מנחם אלון - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו, סמינר "דמויות מפתח במשפט הישראלי", הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, יוני 2009
• שמואל שילה, השופט מנחם אלון, עם פרישתו מבית המשפט העליון, משפט וממשל ב(1), ינואר 1994
• נילי כהן, שפיטות ותום לב באור של צדק ומתינות - הוויכוח בין השופטים אלון וברק, עורך הדין, אפריל 2013
• גיליון מאמרים מיוחד של כתב-העת "הסניגור", לזכרו של פרופ' מנחם אלון, מרץ 2013
• פרופ‘ מנחם אילון, לזכרם, האוניברסיטה העברית

מאמרים ונאומים

• מאמרים של מנחם אלון, באתר "דעת"
• מאמרים של מנחם אלון בכתב העת "אסיא"
• מאמרים של מנחם אלון באתר מכללת הרצוג
• רשימת המאמרים של מנחם אלון באתר רמב"י
• הארכיון של השופט מנחם אלון באתר ארכיון המדינה
• כמה תעודות מתקופת כהונתו של אלון כשופט בבית המשפט העליון, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
• קול של מנחם אלון בתוכנית של קול ישראל, "דיון על עונש מוות על-פי ההלכה" (משתתפים נוספים: פרופ' ישעיהו ליבוביץ והרב רפאל קצנלנבוגן), משנת 1961
• מנחם אלון, עיר שחוברה לה יחדיו: ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, מבוא הספר ירושלים עיר ועם: מדוד המלך עד ימינו, מרדכי נאור (עורך), הוצאת ידיעות אחרונות, 1995
• מנחם אלון, ‏הערות והארות בעניין "אשיות המרקם התרבותי והרוחני של חברתנו", שערי משפט ב(2), תש"ס
• מנחם אלון, אמנות המשפט - שלום לעומת שלמות דברים שנשא בטקס הענקת פרס לשכת עורכי הדין, 10 בספטמבר 1996
• מנחם אלון, בית המשפט העליון ופלורליזם שיפוטי דברים שנשא בטקס הפרישה מתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון, 24 בנובמבר 1993