וידאל אפרים

נולד בעיר גירונה, ולמד תורה בישיבתו של הר"ן, לצד הריב"ש. שימש כרב בעיר מיורקה, ובהמשך עבר לפאלמה ולימד שם תלמידים. גדול תלמידיו היה הרשב"ץ שמכנהו "מורי הקדוש".^[2] מן התואר "הקדוש" יש המסיקים שרבי וידאל אפרים מסר נפשו על קידוש השם בעת גזירות קנ"א.^[3] לדעת פרופ' נח עמינח,^[4] גם רבי מימון נג'אר ואחיו רבי מרדכי נג'אר, ששימשו כרבנים באלג'יריה, היו ככל הנראה תלמידיו.

בשבתו במיורקה הייתה לו מחלוקת עם חכם אחר מהעיר רבי שלמה בן אברהם הצרפתי, והריב"ש - אליו הריצו השנים מכתבי תלונות הדדיים, ניסה ליישב ההדורים ולפשר ביניהם. מתשובת הריב"ש ניכר שחיבב את רבי וידאל, וכותב לו: "מעת ידעתיך והכרתיך - חשקה נפשי בך, והיינו לאחדים, נקשרנו נפש בנפש…". וכן: "לא אדע בשל מי הצער הגדול הזה... אבל שניכם כאחד טובים להרבות האש ולהגדיל המדורה".^[5] גם לבעל המריבה השני רבי שלמה הצרפתי כתב הריב"ש: "מרובי תלונותיך על החכם אנוידאל אפרים אני מתפלא, כי הוא מוחזק אתנו בחסיד וכשר ובעל מעשים ובנם של קדושים, ואם אחשוב אינו מחודד בהלכה ולא עוקר הרים, הנה הוא בקי בדינין ובספרי הפסק... אבל לפי הנראה יש בכם דילטורין ומביאי דבה... וראוי לכם ולכמותכם שלא לקבל לשון הרע ובזה יבוטל המחלוקת".^[6] בהזדמנות אחרת, כאשר שוחט שבא ממיורקה זילזל בכבוד ר' וידאל, גער בו הריב"ש באמרו "אנחנו מכירים אותו מנעוריו, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו".^[7]

רבי יוסף קארו בספר בית יוסף (אה"ע סימן עז) מביא פסק ממנו: "ומעשה בא ליד ה"ר וידאל אפרים ואמר כי אינם רשאים... ואמר ששאל להר"ן על זה והשיבו כן".

אחיו היה כנראה המהנדס והאסטרונום אנבלשם אפרים (גירונדי), שנשא ונתן עם הרשב"ץ בענייני חשבון והנדסה.^[8][9]