המאה ה-14

• 1302 – קרב דורבנות הזהב – הפלמים מביסים את צבא האבירים של פיליפ הרביעי מלך צרפת.
• 1302 – נוסדה אספת המעמדות כגוף מייעץ ומחוקק בצרפת.
• 1303 – אדוארד הראשון, מלך אנגליה כובש את סקוטלנד מחדש.
• 1304 – המונגולים מנסים לשוב ולפלוש לסוריה, אך מובסים על ידי הממלוכים ליד דמשק. מאז לא חזרו לאזור.
• 1305 – גירוש יהודי צרפת על ידי פיליפ הרביעי, מלך צרפת.
• 1307 – פיליפ הרביעי, מלך צרפת ממוטט את מסדר אבירי היכל שלמה (הטמפלרים), עוצר את אנשיו ומחרים את נכסיו.
• 1307 – על-פי האגדה, וילהלם טל יורה חץ בתפוח שעל ראש בנו.
• 1308 – תחילת כתיבת הקומדיה האלוהית על ידי דנטה אליגיירי.
• 1309 – מושב האפיפיורות עובר מרומא לאביניון.
• 1314 – קרב בנוקבורן (אנ') רוברט הסקוטי מנצח את אדוארד השני, מלך אנגליה, ומחדש עצמאותה של סקוטלנד.
• 1315 – מתחיל באירופה הרעב הגדול של 1315–1317.
• 1315 – קרב מורגרטן – הקונפדרציה השווייצרית ניצחה את האוסטרים והבטיחה עצמאות לשווייץ.
• 1322 – נחנך בית המקהלה של קתדרלת קלן, הנחשב ליצירת מופת של הסגנון הגותי הקורן.
• 1323 – המגדלור באלכסנדריה, שנחשב לאחד מפלאי העולם העתיק, נהרס עקב סדרת רעידות אדמה.
• 1335 – המדינה האילח'אנית חדלה מלהתקיים לאחר מותו של שליטה האחרון אבו סעיד.
• 1337 – מלחמת מאה השנים פורצת.
• 1345 – נשלמת בניית קתדרלת נוטרדאם דה פארי, קתדרלה גותית שבנייתה התחילה במאה ה-12.
• 1346 – קרב קרסי, אחד הקרבות החשובים במלחמת מאה השנים, מסתיים בניצחון אנגלי מוחץ.
• 1347 – פורצת מגפת המוות השחור שקוטלת שליש מאוכלוסיית אירופה ורבים גם מאוכלוסיית אסיה.

  

• 1348 – המוות השחור מגיע למערב אירופה והמזרח התיכון. האפיפיור קלמנס השישי מוציא בולה על הגנת יהודים בזמן המגפה.
• 1349 – המוות השחור מגיע לאירלנד, נורווגיה ופולין. אלפי יהודים נטבחו בפרעות בבזל, שטרסבורג ומגנצה, לאחר שהואשמו בגרימת המגפה.
• 1352 – צבא עות'מאני חוצה את הבוספורוס ולראשונה פולש לאירופה.
• 1356 – קרב פואטייה מסתיים בתבוסה צרפתית וז'אן השני, מלך צרפת נופל בשבי האנגלי.
• 1359 – הקמת חברת הסוחרים ההרפתקנים האנגלים (אנ'), שהייתה הגרסה המוקדמת ביותר למודל חברות הצ'ארטר (אנ'), שפעלו כמונופולים של סחר או קולוניזציה מטעם ממשלות. עם זאת, בשלב זה החברה הייתה קרובה יותר למודל ארגוני הגילדות^[1][2].
• 1363 – אלגירדאס, שליט של הדוכסות הגדולה של ליטא מנצח את הטטרים, וממוטט את אורדת הקיפצ'אק.
• 1368 – שושלת יואן המונגולית מודחת, והקיסרות הסינית עוברת לשושלת מינג.
• 1370 – המצביא המונגולי טימור לנג מסיים את כיבוש מרכז אסיה ומייסד את האימפריה הטימורית.
• 1372 – מגדל פיזה נחנך עם פעמון יחיד בכיכר פיאצה די מיירקולי שבפיזה, איטליה.
• 1377 – מושב האפיפיורות חוזר מאביניון לרומא.
• 1378 – הקרע המערבי בכנסייה הקתולית.
• 1380 – קרב קוליקובו – הנסיכויות הרוסיות בהנהגת הנסיך הגדול דמיטרי דונסקוי מביסות את המונגולים, ושלטונם ברוסיה מסתיים.
• 1385 – קרב אלז'וברוטה – פורטוגל בראשות ז'ואו הראשון מנצחת את קסטיליה, ושמה קץ לכיבושיה.
• 1387 – המצביא המונגולי טימור לנג כובש את אספהאן ואת קברדינו-בלקריה.
• 1387 – הליטאים, שהיו העם הפגאני האחרון באירופה, ממירים את דתם לנצרות.
• 1387 – האפיפיור אורבנוס השישי מכריז על מסע צלב נגד האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי.
• 1389 – קרב קוסובו – העות'מאנים מביסים את הצבאות הנוצרים של אירופה, ונפתחת הדרך לשלטונם בדרום-מזרח אירופה.
• 1391 – פרעות קנ"א – פוגרומים קשים בקהילות ספרד והמרה המונית לנצרות.
• 1394 – שארל השישי מלך צרפת מגרש כל היהודים מצרפת.
• 1396 – קרב ניקופוליס (אנ') מוכרע בניצחון האימפריה העות'מאנית על קואליציה נוצרית.
• 1397 – איחוד קאלמאר של המדינות שוודיה, דנמרק ונורווגיה.
• על רקע מגפת הדבר, במהלך המאה התפשטו באירופה כתות מאמינים ברוכוס הקדוש, שנודע בכוחות הריפוי שלו^[3].
• לאורך המאה התגבשה ממלכת קונגו שהייתה הממלכה החזקה ביותר באזור אפריקה התיכונה^[4].

• טנוצ'טיטלאן , לימים: מקסיקו סיטי (1325)
• סיאול (1394)
• קמפהנג פט

מדינאים בולטים

• אדוארד השלישי, מלך אנגליה, יוזם מלחמת מאה השנים.
• אדוארד, הנסיך השחור.
• פיליפ הרביעי "היפה", מלך צרפת.
• פיליפ השישי, מלך צרפת.
• שארל החמישי "החכם", מלך צרפת.
• היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
• לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
• קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
• רוברט הראשון, מלך סקוטלנד.
• עות'מאן הראשון, מייסד האימפריה העות'מאנית.
• באיזיט הראשון, סולטן האימפריה העות'מאנית.
• טימור לנג, מייסד האימפריה הטימורית.
• עמדה ציון הראשון, קיסר אתיופיה.

אנשי רוח בולטים

• אבן ח'לדון – היסטוריון והיסטוריוגרף ערבי חשוב.
• אבן בטוטה – נוסע וחוקר ארצות מרוקאי חשוב.
• ויליאם איש אוקאם – נזיר פרנציסקני ופילוסוף אנגלי.
• יאן הוס – תאולוג ורפורמטור בוהמי. מגדולי ההוגים ההוסיטים, וממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית.
• ג'ון ויקליף – כומר אנגלי ממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית.
• פרנצ'סקו פטרארקה – משורר איטלקי ומהוגי הדעות החשובים ברנסאנס.
• דנטה אליגיירי – משורר ופילוסוף פלורנטיני.
• ג'ובאני בוקאצ'ו – סופר איטלקי וממבשרי הרנסאנס האיטלקי, שחיבר את הדקאמרון.
• סטפנו די ג'ובאני – צייר איטלקי.
• ג'פרי צ'וסר – סופר ומשורר אנגלי, מחבר סיפורי קנטרברי.

אישים בולטים ביהדות

• ר' אשר בן יחיאל, הרא"ש – מגדולי פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה.
• רלב"ג – פרשן המקרא, פילוסוף ומתמטיקאי יהודי שפעל בדרום צרפת.
• ר"ן – מגדולי פרשני התלמוד, וגדול פרשני הרי"ף.
• ר' חסדאי קְרֶשְקַש רב, פילוסוף ומנהיג יהודי בולט.
• אשתורי הפרחי – רב וחוקר ארץ ישראל.
• ר' אהרן הכהן מלוניל – רב ואיש הלכה פרובנסלי.
• ר' בחיי בן אשר – פרשן המקרא ומקובל ספרדי.
• ר' מנחם המאירי – מגדולי פרשני התלמוד, חי בפרובאנס.
• עמנואל הרומי – משורר, סופר, בלשן ופרשן מקרא יהודי-איטלקי.

• פרסום ספרים בעזרת טיפוגרפיה בסין.
• התיאור הכתוב הקדום ביותר לצ'מבלו.
• מודנידו לה לוצי (אנ') פרסם את הספר הראשון אי פעם באנטומיה מעשית, שכלל גישות מתקדמות לתקופה ובמקביל הנציח טעויות נפוצות (1316)^[5].
• שימוש בתותחים באירופה (התיעוד העתיק ביותר נמצא בציור משנת 1326).
• השפעת מזוהה כמחלה (1357).
• יצירת של אבן ח'לדון, "מוקדימה" (1377), הייתה אבן דרך בחקר ההיסטוריה, ופרצה דרך בכך ששאפה לספק מבט כולל על ההיסטוריה ולאפיין מגמות היסטוריות באופן אל-זמני^[6].
• אזכור ראשון של קלף משחק בכרוניקה איטלקית (1379).
• במאה זו החל להתפתח שריון הלוחות, שהגיע לשיאו במאה ה-15.

• באירופה הסגנון האדריכלי השולט הוא אדריכלות גותית שנכנסת לשלב המאוחר שלה עם סגנון גותי קורן וסגנון גותי לוהב.
• בתקופת אשיקאגה ביפן השפעות סיניות וזן בודהיסטיות חדרו לאיים, ועוררו את תחילתה של פריחה תרבותית, שהתאפיינה בכל תחומי האמנות: אדריכלות, ספרות, תיאטרון הנו, סידור פרחים אומנותי, עיצוב גנים וטקסים שונים, ביניהם טקס התה^[7].
• תקופתו של גאו קי (אנ'), שנחשב לעיתים כגדול משוררי שושלת מינג. גאו קי ביצע שינויים רדיקליים בשירה המקובלת, והשפעתו נותרה דומיננטית כ-300 שנה^[8].
• תקופתה של לאל דד (אנ') מקשמיר, הוגה זרם השירה המיסטית, ואטסון (אנ'), שלימים תשפיע על זרמים דתיים שונים בתווך שבין ההינדואיזם לאסלאם^[9]. זוהי גם תקופתו של אמיר ח'סרו (אנ'), שסגנון יצירותיו עתיד להפוך במאות הקרובות למאפיין של זרם מרכזי באמנות ההודית^[10].
• בראשית המאה, בימיה של השושלת האילח'אנית, מתחיל שיקום הדרגתי של בירות התרבות במערב אסיה, שנפגעו רבות בפלישה המונגולית. כובד המשקל התרבותי עובר לערים חדשות, כמו תבריז וסולטאניה. בתבריז הוקם בשנים אלו הראשידיה, מוסד אליו נאספו מרחבי העולם ספרים וכתבים בנושאי מדעים ואמנויות. במהלך המאה התחזק אזור מערב איראן, במיוחד תחת השושלת הטימורית, כמרכז התרבות האזורית. לקראת סוף המאה בלטו בחשיבותן ערים דוגמת סמרקנד והראת. אזור זה חווה לאורך המאה עלייה גם של סגנון איור שמקשט בין היתר ספרים או מבנים, מהם נותרו כמה עבודות מרשימות לתקופתן, חלקן בהשפעות מאזור סין^[11].
• התפתחות של סגנון אדריכלות מתקדם לתקופתו באזור אנטוליה^[12]. דרומה יותר, תחת שליטתם של הממלוכים, הושקע ממון רב בבנייתם של מבנים מונומנטליים רבים שנותרו איתנים גם במאה ה-21, שהתאפיינו במספר מבנים פונקוציאליזם הנבנים יחד כאותו אשכול ובבניית מינרטים שהפכו מעוטרים ומקושטים יותר ויותר. נטייתם של הממלוכים לרכז באותו אזור מספר מבנים מונומנטליים יצרו באזורי השליטה הממלוכים רחובות שונים שהם גלריה אדרכלית יוצאת דופן מתקופה זו^[13].
• ראשית התגבשותה של סוגה קלאסית בספרות הטורקית, שתהייה דומיננטית במאות השנים הקרובות^[12].
• בתרבות ארצות האסלאם נפוצה ספרות מיסטית פופולרית שעסקה ב"אותיות הדרכה רוחנית"^[10]. בפרס במחצית השנייה של המאה פרחה הכתיבה ההיסטוריוגרפית^[14].

• טֶנוֹצְ'טִיטְלָאן, בירת האימפריה האצטקית במקסיקו.

• ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, הוצאת דביר, תל אביב, תשנ"ה.

מדיה וקבצים בנושא המאה ה-14 בוויקישיתוף

• צבי זהבי, מאפייני המאה הארבע עשרה ומרד הז'קרי
• המאה ה-14, דף שער בספרייה הלאומית