טרוס מנגר-אוברסטייחן
טְרוּס מֶנגֶר-אוֹברסטייחן (בהולנדית: Truus Menger-Oversteegen; 29 באוגוסט 1923 – 18 ביוני 2016) הייתה פסלת וציירת הולנדית.[1] במהלך מלחמת העולם השנייה היא הייתה חברה בתנועת ההתנגדות ההולנדית האנטי-נאצית,[2][3] יחד עם אחותה, פרדי אוברסטייחן,[4] ופעילה נוספת במחתרת ההולנדית, האני סכאפט.[5]
 | |
| טרוס ואחותה פרדי לצד ראש ממשלת הולנד מארק רוטה | |
| לידה | 29 באוגוסט 1923 סכוטן, הולנד  |
|---|---|
| פטירה | 18 ביוני 2016 (בגיל 92) Grootebroek, הולנד |
| מדינה | ממלכת ארצות השפלה |
| מקצוע | לוחמת מחתרת, פסלת, ציירת |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| שנות הפעילות | 1963–2001 (כ־38 שנים) |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | טרוס מנגר-אוברסטייחן |
  | |
סכאפט וטרוס אוברסטייחן תכננו לחסל את השוטר וחבר התנועה הנאציונל-סוציאליסטית של הולנד, פייק קריסט ב-25 באוקטובר 1944, אך לוחמי התנגדות אחרים של הארלם כבר חיסלו אותו.
ב-1 במרץ 1945, הוצא להורג קצין המשטרה וחבר התנועה הנאציונל-סוציאליסטית של הולנד וילם זירקזה על ידי טרוס אובסטייחן וסכאפט בהארלם.
ב-15 במרץ הן פצעו את קו לנחנדייק, שריגל עבור המטעם ההגנה במשפטה של חברתו הבוגדת נלי וילי ואן דר מיידן. ב-1949 הוא נידון למאסר עולם. ניסיון קודם להרוג את לאנחנדייק על ידי יאן בונקאמפ חבר המחתרת נכשל.
סכאפט ואובסטייחן ניסו לשווא לשחרר את יאן בונקאמפ כאשר הוא נעצר על ידי הגרמנים ונלקח לבית החולים וילהלמינה באמסטרדם.
לאחר מעצרה של סכאפט ב-21 במרץ 1945, הניחו במחתרת שהיא נכלאה ב-"Weteringschans". מחופשת לאחות גרמנייה, אוברסטייחן ניסתה לשחרר אותה בתואנה שהיא נאלצה לקחת את סכאפט לבדיקה רפואית. היא בכתה הרבה כדי לשכנע את השוטרים. אולם, התברר כי כבר הוצאה להורג.
הצלת יהודים בזמן השואה
באמצעות חברתה האני התוודעה טרוס לקבוצת אנשים במחתרת, שהובילה ילדים יהודים למקומות מסתור. אחת הילדות שטרוס עזרה הייתה רוז'ה דיינגמן בת הארבע. טרוס, לבושה במדים של אחות מהצלב האדום, ליוותה את רוז'ה מהארלם לדורדרכט בדרום הולנד. ב-1944, העבירה טרוס ילד יהודי כשהם בדיוק חלפו על פני חיילים גרמנים כשמטוס בריטי טס מעליהם ופתח עליהם באש. כשטרוס הסתובבה היא ראתה שהילד נהרג, אבל היא נאלצה להמשיך. כשהיא מנווטת את האופניים ביד אחת והחזיקה את הילד המת בשנייה, היא המשיכה לרוכל עד שהגיעה לחווה שבה קברה את הילד.[6]
בהזדמנות אחרת התלבשה טרוס במדי חיילת גרמנייה, נכנסה למחנה ריכוז עם מסמכים מזויפים והוציאה ילד יהודי בן שבע. כשחלפה על פני השומר, היא הרימה את זרועה ואמרה "הייל היטלר". הילד שתק וכדי לשמור על ההצגה טרוס סטרה לילד והורתה לו לומר גם "הייל היטלר". הילד הצדיע וניצל. עד סוף המלחמה, הגרמנים הציעו 50,000 גילדן עבור לכידתה, אך היא הצליחה לחמוק מהם. היא החזיקה בסך הכל 53 כתובות ברחבי הולנד שבהן יכלה להסתתר בבטחה בכל עת. לאחר השחרור, טרוס עברה התמוטטות עצבים, שנגרמה בחלקה מהעובדה שהאני נעצרה ונורתה זמן קצר לפני השחרור, ובחלקה מסבלם של ילדים יהודים שהיא הייתה עדה לו.[6]
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה התחתנה טרוס עם פיט מנגר בנובמבר 1945. לזוג נולדו ארבעה ילדים. בכורם נקרא על שמה של סכאפט.[7] היא הרצתה בקביעות באוניברסיטאות ובבתי ספר תיכוניים על מלחמות, אנטישמיות וסובלנות.[8] ספרה של מנגר-אוברסטייחן על חוויותיה במהלך המלחמה, לא אז, לא עכשיו, לא אף פעם, ראה אור ב-1982.[7] טרוס הפכה לאמנית מקצועית וציירה פנים לילדים במשך שנים רבות, תמונות מהחלומות שרדפו אותה.[6]
ב-10 במאי 1967 הכיר בה יד ושם כחסידת אומות העולם.[5] ביום הולדתה ה-75 בשנת 1998, הוענק לה התואר קצינת מסדר אורנג'-נסאו על שירותה בזמן המלחמה. ב-15 באפריל 2014 קיבלה עם אחותה את "Mobilization War Cross" מראש הממשלה מארק רוטה.[9]
