יחיא הלוי

מארי יחיא נולד בשנת ה'שע"א (1611), בשכונת אלסאילה בצנעא שבתימן.^[1]

בשנת ה'תל"ט (1679) יצא יחד עם כל יהודי צנעא לגלות מוזע, ולאחר שחזרו והשתכנו בקאע אל-יהוד התמנה כדיין בהרכב הראשון של בית הדין הקבוע בקאע אל-יהוד בראשות מארי שלמה מנזלי.^[1]

נפטר בשנת ה'תנ"ו (1696).^[1]

נכדו הוא הנגיד מארי אברהם אלשייך הלוי.^[1]

היה נגיד הקהילה, ומשם הגיע כינויו "אלשייך". בתקופתו יהדות צנעא נדרשה לשיקום, לאחר הרס המוסדות בגלות מוזע.^[1]

הוא הקים את בית הכנסת הראשון בקאע אל-יהוד בצנעא, בית כנסת מהר"י הלוי, שנקראה בשם בית אלשיך החל מתקופת נינו מארי אברהם אלשייך. אל בית הכנסת שהקים העביר ספרים ושרידים אחרים ששרדו את הגלות.^[1]

השד"ר ר' יעקב ספיר כתב עליו:

כבר ספרתי מהמשפחה הנכבדה "בית הלוי אלשייך'" אשר בק"ק [=קהילה קדושה] צנעא בירת תימן, ולפני מאתים שנה חי שמה מארי יחיא הלוי אלשייך' ראש המשפחה הזאת, נשיא וראש גולה, אדם גדול בתורה ביראה בחכמה ובעושר, והוא החזיר גלות צנעא מן התִּהָאמָה אשר הוגלו שמה.

— ר' יעקב ספיר, מסע לתימן

• אגרת הבשורות – תקנות שתיקנו חכמי צנעא לאחר החזרה מגלות מוזע (פורסמו חלקים על ידי הרב יוסף צוברי).^[1]

היה ראש שושלת של תלמידי חכמים ומנהיגים ליהדות תימן, משפחת "אלשייך", שנקראה על שם תפקידו של נינו, מארי אברהם אלשיך בקהילה, נגיד ("שייך'").^[1]