יחסי איטליה–קרואטיה

במהלך המאה ה-13 כבשה הרפובליקה של ונציה את אזור דלמטיה, ושלטה בו עד לשנת 1797. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחמו הקרואטים כחלק מהצבא האוסטרו-הונגרי נגד איטליה, ובמהלך מלחמת העולם השנייה לחמה איטליה בממלכת יוגוסלביה, אולם לאחר הקמת המדינה העצמאית של קרואטיה, היו שתי המדינות חלק ממדינות הציר, ושיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית. כיום שת המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, ומשתפות פעולה ביניהם במגוון תחומים.

היחסים בין המדינות כוננו ב-17 בינואר 1992. קרואטיה מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא ו-3 קונסוליות בבארי, מילאנו, ג'נובה, פאדובה, פירנצה וטריאסטה, ואילו איטליה מחזיקה בקרואטיה שגרירות בזאגרב וקונסוליות בבויה, פולה, רייקה, ספליט ואומאג^[1].

ישנם כ-19,500 אנשים ממוצא איטלקי החיים בקרואטיה, ומאידך, יש בסביבות 6,000 קרואטים באיטליה. כמו כן, ישנם כ -21,000 עובדים קרואטים באיטליה^[2].

איטליה היא השותפה החשובה ביותר בסחר החוץ הקרואטי, וקרואטיה מייצאת אליה כ-14% מכלל התוצרת השנתית הכוללת שלה^[3].

ב-1 בינואר 2008 נכנס לתוקף הכרזת קרואטיה על הקמת אזור השימור האקולוגי ודייג בים האדריאטי, אולם איטליה התנגדה לכך, משום שנגד הסכם שהיה לה לגבי כך עם סלובניה. במקביל, איטליה, מבלי להפר את ההסכם, הכריזה על אזור משלה כאזור כלכלי ימי ודייג.