רפובליקה פרלמנטרית

בניגוד לרפובליקות הפועלות תחת משטר נשיאותי או משטר חצי-נשיאותי, לרוב אין לראש המדינה סמכויות ביצועיות כפי שיש לנשיא, כמו למשל בארצות הברית, מכיוון שסמכויות אלו הוענקו לראש הרשות המבצעת (בדרך כלל נקרא ראש ממשלה).^[1][2]

עם זאת, גם ברפובליקה פרלמנטרית ראש הממשלה וראש המדינה יכולים להיות אותה משרה (כמו בבוטסואנה, איי מרשל, נאורו ודרום אפריקה), בדרך כלל מנהיגי המפלגה או קואליציית המפלגות הגדולה ביותר בפרלמנט.

במקרים מסוימים יכולות להיות לנשיא סמכויות ביצועיות שהוענקו לו באופן חוקי כדי לנהל את הממשל השוטף (כמו באוסטריה ואיסלנד), אך לפי המוסכמה הם לא משתמשים בסמכויות אלו או משתמשים בהן רק כדי לתת תוקף לעצת הפרלמנט או ראש הממשלה. לפיכך ניתן לראות בכמה רפובליקות פרלמנטריות כרפובליקות חצי-נשיאותיות אך פועלות תחת שיטה פרלמנטרית.

חלק גדול מהרפובליקות הפרלמנטריות הן מדינות שהיו בעבר מונרכיות חוקתיות עם מערכת פרלמנטרית.^[3]

בעקבות תבוסתו של נפוליאון השלישי במלחמת צרפת–פרוסיה הפכה צרפת שוב לרפובליקה ב-1870, ונקראה הרפובליקה הצרפתית השלישית. לנשיא הרפובליקה השלישית היו סמכויות ביצועיות פחותות משמעותית מאלו שהיו לו בשתי הרפובליקות הקודמות. הרפובליקה השלישית התקיימה עד פלישת גרמניה הנאצית ב-1940. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוקמה הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1946 בקווים דומים. ברפובליקה הרביעית חוותה צרפת עידן של צמיחה כלכלית גדולה ובנייה מחדש של המוסדות החברתיים והתעשייה לאחר המלחמה, ולקחה חלק חשוב בפיתוח תהליך איחוד אירופה ששינה את היבשת לצמיתות. נעשו כמה ניסיונות לחזק את הרשות המבצעת של הממשל על מנת למנוע את חוסר היציבות שהיה קיים לפני המלחמה, אך הוא נשאר ולרפובליקה הרביעית היו 20 ממשלות בעשר שנים. בנוסף התברר שהממשלה אינה מסוגלת לקבל החלטות אפקטיביות בנוגע לדה-קולוניזציה. כתוצאה מכך קרסה הרפובליקה הרביעית קרסה ושארל דה גול קיבל את הסמכות לשלוט בצווים נשיאותיים. לאחר מכן הוא קיבל לגיטימציה על ידי אישור חוקה חדשה במשאל עם ב-28 בספטמבר 1958 שהוביל להקמת הרפובליקה הצרפתית החמישית, צרפת של ימינו, ב-1959.

צ'ילה הפכה לרפובליקה הפרלמנטרית הראשונה באמריקה הדרומית בעקבות מלחמת אזרחים ב-1891. עם זאת, בעקבות הפיכה ב-1925 הוחלפה שיטה זו במשטר נשיאותי שמשמשת בצ'ילה (למעט בתקופת הדיקטטורה הצבאית) עד היום.

חבר העמים הבריטי

ערך מורחב – חבר העמים הבריטי

מאז הצהרת לונדון ב-29 באפריל 1949 התקבלו רפובליקות כחברות בחבר העמים הבריטי.

במקרה של רפובליקות רבות בחבר העמים מקובל היה שהריבון, שבעבר יוצג על ידי מושל כללי, הוחלף בראש מדינה לא ביצועי. זה היה המקרה בדרום אפריקה (שחדלה להיות חברה בחבר העמים מיד עם הפיכתה לרפובליקה, ומאוחר יותר עברה לרפובליקה נשיאותית), מלטה, טרינידד וטובגו, הודו, ונואטו וב-2021 ברבדוס.^[4] ברבות מהדוגמאות הללו הפך המושל הכללי האחרון לנשיא הראשון, למשל בסרי לנקה ופקיסטן.

מדינות אחרות הפכו לרפובליקות פרלמנטריות עם קבלת עצמאות.