יחסי גרמניה–מקסיקו

המאה ה-19

אנשי דת וטכנאים גרמנים הגיעו למקסיקו הקולוניאלית במהלך השלטון הספרדי במדינה.^[1] אחד המגעים הראשונים בין גרמניה למקסיקו היה דרך משלחתו של אלכסנדר פון הומבולדט שהגיע למקסיקו בשנת 1803, ונשאר שם שנה במיפוי הטופוגרפיה המקסיקנית ובחקר תרבותה וההיסטוריה שלה. היחסים הדיפלומטיים בין מקסיקו לגרמניה כוננו ב-23 בינואר 1879 לאחר איחוד גרמניה.^[2]

במהלך האימפריה המקסיקנית השנייה ושלטונו של מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו, הובאו גרמנים למקסיקו להתיישב במדינות דרום מקסיקו, בעיקר ביוקטן. בשנת 1890 שיתפו פעולה נשיא מקסיקו פורפיריו דיאס וקנצלר גרמניה אוטו פון ביסמרק כדי להביא 450 משפחות גרמניות למדינת צ'יאפס, שם התיישבו בעיירה סוקונסקו כדי לפתח את ענף החקלאות באזור.^[3] כמה מהגרים גרמנים היגרו לצפון מקסיקו בעיקר וסייעו בפיתוח כמה עיירות כמו נמל מסטלאן ותעשיית הבישול של מקסיקו.

המאה ה-20

במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) מקסיקו נותרה נייטרלית. במהלך תקופה זו, מקסיקו הייתה עסוקה באותה העת במהפכה המקסיקנית. בינואר 1917, סוכנים בריטים יירטו מברק שנשלח לשגריר גרמניה במקסיקו היינריך פון אקארדט על ידי ארתור צימרמן, מזכיר המדינה לענייני חוץ של הקיסרות הגרמנית. במברק הציעה גרמניה למקסיקו שאם ארצות הברית תצטרף למלחמה, מקסיקו תהיה צריכה להצטרף לצד מעצמות המרכז. בתמורה, אם מעצמות המרכז היו מנצחות, מקסיקו הייתה מקבלת בחזרה את שטחי טקסס, ניו מקסיקו ואריזונה שמקסיקו הפסידה במלחמת ארצות הברית–מקסיקו בשנת 1848. המברק, המכונה מברק צימרמן, יורט כאשר המברק הועבר לשגרירות הגרמנית בוושינגטון די. סי. על מנת להעבירו מחדש למקסיקו סיטי. מקסיקו דחתה בסופו של דבר את המברק והמשיכה להישאר נייטרלית במהלך המלחמה.^[4]

במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, מקסיקו וגרמניה תמכו בצדדים מנוגדים של הסכסוך, כאשר מקסיקו תמכה ברפובליקנים ואילו גרמניה הנאצית תמכה בלאומנים. זה בעקיפין העמיד את מקסיקו וגרמניה זו מול זו, ובסופו של דבר הביא לאינטראקציה שלילית ברובה בין המדינות.

ב-22 במאי 1942 הכריזה מקסיקו מלחמה על גרמניה במלחמת העולם השנייה. ההחלטה למלחמה התקבלה על ידי נשיא מקסיקו מנואל אבילה קמאצ'ו לאחר שצוללות גרמניות השמידו שתי מכליות נפט מקסיקניות במפרץ מקסיקו; הס.ס. פוטררו דל יאנו וס.ס. פאחה דה אורו, שתיהן נשאו נפט גולמי לארצות הברית. מקסיקו הייתה אחת משתי מדינות אמריקה הלטינית היחידות שתרמו חיילים במהלך המלחמה (האומה השנייה היא ברזיל). יותר חיילים מקסיקנים נלחמו בפיליפינים מאשר באירופה. עם זאת זה לא הרתיע את גרמניה מלערוך במקסיקו ביקורים דיפלומטיים במהלך המלחמה. היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו מחדש ב-16 באפריל 1952.^[5]

לאחר מלחמת העולם השנייה, מקסיקו קיימה יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ועם הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.^[6] במהלך תקופת זמן זו, מקסיקו שמרה על שגרירות בבון.^[7] לאחר איחוד גרמניה מחדש ב-1990, מקסיקו כוננה יחסים עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, ובשנת 2000, מקסיקו העבירה את שגרירותה למקומה הנוכחי בברלין.^[7]

ביקורי קנצלר ונשיא גרמניה למקסיקו^{[6][8][9][10][11][12][13][14][15]}

• מזכ"ל מזרח גרמניה אריך הונקר (1981)
• קנצלר מערב גרמניה וגרמניה המאוחדת הלמוט קוהל (1984, 1996)
• הנשיא רומן הרצוג (1999)
• קנצלר גרהרד שרדר (2002)
• הנשיא יוהאנס ראו (2003)
• הנשיא הורסט קלר (2004)
• קנצלרית אנגלה מרקל (2008, 2012, 2017)
• הנשיא כריסטיאן וולף (2011)

ביקורי נשיא מקסיקו בגרמניה^{[16][17][18][19][20][21]}

• הנשיא אדולפו לופס מטאוס (1963)
• הנשיא לואיס אצ'ווריה אלברס (1974)
• הנשיא מיגל דה לה מדריד (1985)
• הנשיא קרלוס סלינס (1991)
• הנשיא ארנסטו סדייו (1997)
• הנשיא ויסנטה פוקס (ינואר ואוקטובר 2001, 2003)
• הנשיא פליפה קלדרון (ינואר ויוני 2007, 2010)
• הנשיא אנריקה פניה נייטו (2016, 2017, 2018)

שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים דו-צדדיים כגון הסכם להגנת זכויות מחבר יצירות מוזיקליות (1954); הסכם הדדיות בסיוע משפטי (1956); הסכם תובלה אווירית (1967); הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי (1974); הסכם לשיתוף פעולה תרבותי (1977); הסכם לקידום והגנה הדדית על השקעות (1998); הסכם להימנעות ממיסוי כפול והעלמת מיסים במס הכנסה ומס הון (2008) והסכם לשיתוף פעולה טכני (2012).^[22]

קיימת במקסיקו קהילה ניכרת ממוצא גרמני המשגשגת מאוד, וביניהם פוליטיקאים, עיתונאים, אמנים ושחקנים מקסיקניים בולטים ממוצא גרמני. יש גם קהילה מנונית במקסיקו עם כמאה אלף חברים בצפון מקסיקו ממוצא גרמני בעיקר.^[23]

ישנן טיסות ישירות בין שתי המדינות עם חברות התעופה הבאות: קונדור, יורווינגס ולופטהנזה.

בשנת 1997 חתמה מקסיקו על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי (הכולל את גרמניה). בשנת 2018 הסתכם המסחר בין שתי המדינות בכ-24.8 מיליארד דולר.^[24][25] גרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר במקסיקו מבין מדינות האיחוד האירופי והחמישית בגודלה בעולם.^[26] במקביל, מקסיקו היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של גרמניה באמריקה הלטינית (אחרי ברזיל) וה-30 ברמה הגלובלית.^[26] הייצוא העיקרי של גרמניה למקסיקו כולל: מכונות, מכוניות, מוצרים מבוססי כימיה, מוצרים פרמצבטיים וטכנולוגיה רפואית. הייצוא העיקרי של מקסיקו לגרמניה כולל: מכוניות וחלקי רכב, וכן מוצרים מתעשיית האלקטרוניקה.^[27]

יש יותר מ-1,300 חברות גרמניות שממוקמות במקסיקו עם הון כולל של 25 מיליארד דולר.^[28] מספר חברות בין לאומיות גרמניות משקיעות ופועלות במקסיקו כמו אאודי, באייר, BMW, דויטשה בנק, מרצדס-בנץ, סימנס ופולקסווגן (בין השאר). חברות רבות לאומיות מקסיקנית כגון סמקס, Grupo אלפא, מקסיכם ו-Nemak (בין היתר) פועלות בגרמניה.^[27]

מקסיקו מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין ו-5 קונסוליות בברמן, דיסלדורף, פרנקפורט, המבורג והנובר. מאידך, גרמניה מחזיקה במקסיקו שגרירות במקסיקו סיטי ו-12 קונסוליות בקנקון, צ'יוואווה, גוודלחרה, לאון, מקסיקלי, מרידה, מונטריי, אואחאקה, פואבלה, טיחואנה, וראקרוס וסיוואטנחו.^[29]