מומיו

התצורה של המומיו היא אבקה או תפליט בצבעי חום כהה-שחור, הניתן למצוא בדרך כלל בסלע באזורים הרריים גבוהים. הוא נפוץ בעיקר באזורים אלו: רכס הרי הימלאיה, הרי פמיר (בעיקר באזור גורנו-בדחשאן וטג'יקיסטן), קראקוראם, פרובינציית גילגיט-בלטיסטן בפקיסטן, נפאל, בהוטן, הרי הקווקז ברוסיה, הרי אלטאי, מרכז אסיה, איראן, מונגוליה ודרום פרו, שם הוא נקרא Andean shilajit. עמי המזרח השתמשו בו ברפואה עממית-אלטרנטיבית (איורוודה, רפואה סינית ורפואה טיבטית). הוא נמכר גם בצורה של תמצית יבשה וגם כמרכיב שהוא חלק מתוספי תזונה.^[3]

מאז ימי קדם המומיו היה מרכיב המשמש ברפואה העממית בכל מיני אזורים בעולם: אפגניסטן, הודו, איראן, סין, פקיסטן, נפאל, מרכז אסיה וטיבט. השתמשו בו ברפואה עממית עתיקה וברפואה אלטרנטיבית כבר יותר מארבעת אלפים שנה.^[4] ההשפעות המרפאות שלו למחלות שונות מוזכרות בכתבים של אריסטו, אל-ראזי, אל-בירוני, אבן סינא ואחרים.^[5][6]

בכתביו של ד'הרבלו, מזרחן ממוצא צרפתי, נמצא תיעוד משנת 1821 בו נכתב שהפרסים השתמשו בחומר שנקרא mumiay או mummy כתרופה חזקה לטיפול בשברי עצמות ומחלות.^[7]

ניתן למצוא מרבצים של מומיו באזורים שונים בעולם, בין היתר בקווקז, רוסיה, הודו, מונגוליה, נפאל, אפגניסטן ומדינות צפון מזרח אפריקה. לחומר הזה יש שמות שונים ברחבי העולם.^[8] מחקר מטעם מרכז חקר גאוגרפי מרכזי של המדינה הראה שמרבצים של החומר נדירים מאוד, וכמות החומר במאגרים אלו מוגבל. הוא נמצא בסלע אבן גיר, סלע מותמר וסלע משקע במרכז אסיה,^[9] רפובליקת טובה, ימת באיקל, קווקז ואזורים נוספים.^[10]

ישנה דעה רווחת שהמומיו נוצר כתוצאה מפירוק של סלעי נפט על ידי מיקרואורגניזמים. ההרכב הכימי של החלק האורגני של התמצית (כ-50% פחמן ו-10% מימן) תומך בהשערה הזו למקור של המומיו.^[11] על פי ניתוח אחר מקור המומיו הוא צמחי, וככל הנראה, הוא תוצר פירוק איטי מאוד של חומר צמחי.^[12] חלק מהחוקרים משערים שהמומיו מיוצר על ידי פירוק או אידוי של חומר צמחי מלטקס ושרף מצמחים שונים (Euphorbia royleana ו־Trifolium repens) במשך תקופה של מאות שנים.^[13][14]

למרות שהמומיו מכונה לעיתים גם זפת מינרלית או שרף, ההרכב שלו הוא בעצם שילוב של השניים. הוא חומר צמיג מאוד בדומה לזפת או שרף, צבעו חום כהה מאוד ואף שחור אך בניגוד לזפת ושרף המומיו מסיס במים בקלות אך אינו מסיס באתנול. הוא מכיל יותר מ-20 יסודות, בין היתר: סידן, מגנזיום, נתרן, עופרת, כרום. הוא מכיל גם אלקאן, מוצקים, חלבונים, פחמימות, חומצות אמינו, חומצות שומן ואלכוהול.^[10] תכולת המינרלים בו היא 15-20% יחד עם יסודות קורט כולל סלניום.^[15] דגימות של החומר נחקרו בשיטות אנליטיות:

5.1 יחידות מסה אטומיות מאוחדות בחומר שנאסף בהרי ההימלאיה

8 יחידות בחומר שנאסף בהרי אלטאי

7.5 יחידות בחומר שנאסף בטיין שאן.

מבדיקה של החומר עלה שהוא מכיל מרכיבים מולקולריים, חומצות שונות ותרכובת כימית פשוטה דימר.^[16]

למרות שהמומיו נפוץ יחסית בשימוש ברפואה עממית, אין ראיות טובות לכך שיש לו השפעות מועילות כלשהן על בריאות האדם.^[17]

מדיה וקבצים בנושא מומיו בוויקישיתוף

• מומיו / שילג'יט, דרכי נטילה ומינונים, יוטיוב
• סרטון: מהו שילג'יט (באנגלית), יוטיוב