הרי פמיר

ארבע הפסגות הגבוהות בהרי פמיר הן:

• פסגת איסמעיל סומוני (אשר הייתה ידועה בין השנים 1932–1962 בשם "פסגת סטלין", ובין השנים 1962–1998 בשם "פסגת קומוניזם"). גובהה 7,495 מטר.
• פסגת העצמאות, גובהה 7,165 מטר.
• פסגת אבן-סינה (המוכרת גם בשם הלא פורמלי "פסגת לנין"), גובהה 7,135 מטר.
• פסגת קורז'נבסקוי, גובהה 7,105 מטר.

ברכס פמיר קרחונים רבים, כולל קרחון פדצ'נקו שאורכו 72 ק"מ, שהוא הקרחון הארוך ביותר במרחב הגאוגרפי של ברית המועצות לשעבר, והארוך ביותר מחוץ לחוג הקוטב הצפוני.

רכס פמיר מכוסה בשלג-עד. עונת החורף במקום קרה ביותר וארוכה ואילו הקיץ קריר וקצר. כמות המשקעים השנתית היא כ-130 מ"מ. כמות זו מאפשרת גידול עשב אולם עצים נדירים באזור זה.

במערב אזור פמיר קיימים מכרות פחם, ועדרי כבשים הניזונים מערבות העשב מהווים את עיקר מקור ההכנסה לתושבי האזור. בשנות ה-80 התגלו בהרי פמיר מצבורים של אבני חן קלינוהומיט (Clinohumite).

כביש קארקוראם חוצה את הקצה הדרום-מזרחי של הרי פמיר ומחבר בין סין לפקיסטן. כביש פמיר, שהוא הכביש הסלול השני בגובהו בעולם, מחבר בין דושנבה בירת טג'יקיסטן לעיר אוש בקירגיזסטן ועובר דרך המחוז האוטונומי גורנו-באדאחסטן. דרך המשי העתיקה חוצה כמה מרכסי הרי פמיר.

באופן היסטורי, הרי פמיר היו בעלי חשיבות אסטרטגית לצורך שליטה בדרך המשי שבין העיר קאשגאר בסין לבין קוקאנד באוזבקיסטן ולכן ידעו לאורך ההיסטוריה פלישות וכיבושים רבים. במאה ה-20 נערכה בשטח הרי פמיר מלחמת האזרחים בטג'יקיסטן, אשר פרצה במאי 1992 ונמשכה עד לשנת 1997. האזור אף ידע סכסוכי גבול בין סין לברית המועצות והקמת בסיסי צבא של המעצמות הגדולות^[1] ומנגד עניין גובר בהשקעות באזור^[2].

מדיה וקבצים בנושא הרי פמיר בוויקישיתוף

• Pamirs אתר המוקדש למראות פמיר ותרבות תושביו.
• הרי פמיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רונית ורד, מסע אל המקום שבו הזמן עצר מלכת, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2021