מיטיארו
מיטיארו (במאורית: Mitiaro) הוא האי הרביעי בגודלו באיי קוק. האי הוא ממוצא געשי וניצב בפסגת הר תת-מימי בגובה של 4500 מטרים מעל קרקעית האוקיינוס. אורכו של האי הוא 6.4 ק"מ בנקודה הרחבה ביותר.
 | |
| מראה מיטיארו מהחלל | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 19°52′0″S 157°42′0″W / 19.86667°S 157.70000°W |
| ארכיפלג | איי קוק |
| סוג | אטול |
| שטח | 22.25 קמ"ר |
| אורך | 6.4 קילומטר |
| רוחב | 6.0 קילומטר |
| גובה מרבי | 10.9 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |  איי קוק |
| אוכלוסייה | 219 |
| אזור זמן | UTC-10 |
| מגלה | ג'ון ויליאמס |
| תאריך גילוי | 20 ביוני 1823 |
  | |
גאוגרפיה
מיטיארו הוא חלק מקבוצת איים שנוצרה מהר געש שהפך לאטול אלמוגים. האי מוקף בחגורת אלמוגים מאובנים בגובה של 6–9 מטרים המאפיינת את האיים בקבוצה הדרומית של איי קוק. מרכז האי שטוח, ביצתי ואף נמצאים בו שני אגמים מים מתוקים בהם שורצים צלופחאים ודגי אמנון שיובאו מאפריקה. אין הרבה חופים באי אך המים צלולים ואידיאלים לשחיה.
באי קיימים ארבעה כפרים הממוקמים כולם זה בקרבת זה והם שוכנים בצידו המערבי. באחד הכפרים פועל בית הספר של האי ובחלקו הצפוני פועל שדה תעופה.
היסטוריה
בעידן שלפני גילוי האי על ידי האירופאים הוטרדו ושועבדו תושבי האי על ידי תושבי האי אטיו וכתוצאה מכך היו הרבה מקרי מוות באי. האי התגלה על ידי המיסיונר ג'ון ויליאמס (John Williams) ב-20 ביוני 1823 שהחדיר את האמונה הנוצרית לאי ועודד את התושבים לנטוש את אמונתם המקורית. גודל האוכלוסייה המשוער בתקופה זו עמד על 100 תושבים.
בשנות הארבעים של המאה ה-19 הותקף האי שוב על ידי תושבי אטיו. ב-31 באוקטובר 1888 הניפה אוניית הצי המלכותי אה"מ "הייסינת'" (HMS Hyacinth) את הדגל הבריטי באי. בהמשך סופח האי לאיי קוק וב-1901 לניו זילנד.
