עילאר
עילאר (בערבית: عِلار) היא עיירה פלסטינית בנפת טולכרם בצפון יהודה ושומרון, הממוקמת כ-10 ק"מ צפונית-מזרחית לטולכרם, ו-25 ק"מ ממזרח לנתניה. היא גובלת בעתיל ממערב, בכפר ראעי ממזרח וחרמש מצפון. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, בעילאר התגוררו 6,190 תושבים בשנת 2007.[1] 6.6% מכלל האוכלוסייה בכפר היו פליטים בשנת 1997. שטח הכפר הוא כ-14,000 דונמים (14 קילומטרים רבועים). הצפיפות היא 440 נפש לקמ"ר.
 | |
| טריטוריה |  הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | טולכרם |
| שטח | 14 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 6,190 (2007) |
| קואורדינטות | 32°22′12″N 35°06′27″E / 32.370086111111°N 35.107486111111°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
היסטוריה
בכפר נמצאו שרידי חרס מתקופות הברזל, ההלניסטית, הרומית, הביזנטית, המוסלמית וימי הביניים.[2]
בתקופת הצלבנים (שנת 1200) הכפר נודע בשם "אלאר".[2] בשנת 1265 הכפר הוזכר כבין האחוזות שהסולטאן ביברס העניק לאמיריו לאחר שגירש את הצלבנים. כל הכפר הוענק לאמיר סייף אלדין קושטימור אל-עג'מי.[3]
בשנת 1596 (תחת שלטון האימפריה העות'מאנית) עילאר מופיע ברישומי המס העות'מאנים כחלק מנפת (נהיה) ג'בל שאמי, שבמחוז (ליוה) שכם. בכפר התקיימו 41 משקי בית, כולם מוסלמים. תושבי הכפר שילמו שיעור מס קבוע של 33.3% על מוצרים חקלאיים ובהם חיטה, שעורה, יבולי קיץ, עצי זית, כוורות ועזים, בנוסף על מס הג'יזיה ועל הכנסות מזדמנות. בסך הכל תושבי הכפר שילמו 5,074 אקצ'ות. כל המיסים הועברו לוקף המקומי.[4] בשנת 1838 עילאר צוין ככפר ברובע א-שרעוויה א-שורקייה (המזרחי), צפונית לשכם.[5]
המפקד האוכלוסין בשנת 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנה הכפר 835 תושבים - כולם מוסלמים,[6] מספר זה גדל במפקד 1931 ל-1,047 תושבים, ב-268 בתים.[7] בסקר הכפרים של 1945 אוכלוסיית עילאר הייתה 1,450, כולם מוסלמים,[8] עם 13,981 דונם אדמה על פי סקר קרקעות ואוכלוסיות רשמי.[9] 4,432 דונם היו מטעים וקרקע להשקיה, 5,431 שימשו לדגנים,[10] ואילו 33 דונם היו אדמות בנויות (עירוניות).[11]
