נהריה

אתרים ארכאולוגיים

בשטח העיר שוכנים מספר אתרים ארכאולוגיים המעידים על החיים במקום בתקופות קדומות:

• המקדש הכנעני - מתקופת הברונזה התיכונה ומתקופת הברונזה המאוחרת. האתר שוכן כ-800 מטר מצפון לשפך נחל געתון כ-100 מ’ משפת הים^[7].
• שרידי כביש רומאי - נסלל בשנת 56 לספירה והוביל מאנטיוכיה לעכו. בשנת 1937 נמצאה במקום אבן לכבוד הקיסר נירון שהועמדה על ידי חיילים משוחררים מפתולימאיס ומהכפרים ניאה קומי (Nea Come) (שבי ציון)^[8].
• כנסייה ביזנטית בנהריה וחורבת עתאים - בשכונת "גבעת כצנלסון". שרידי הכנסייה שתוארכה למאה השישית כללו רצפת פסיפס הכוללת דמויות אדם ודמויות מעולם החי והצומח ודגמים גאומטריים. הכנסייה היא חלק משרידי יישוב שנמצאו באתר.
• תל נהריה - כולל שרידי מצודה וחומה. שוכן מדרום לנחל געתון קרוב לים. במקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה ההלניסטית^[9].
• שדה קברים בגבעת אוסישקין - כולל קברי פיר, מערות קבורה וקבר ארגז. האתר שייך כנראה ליישוב הקדום בעברון^[10].
• בירכת סורסוק - שרידי תעלה קרוב לשפת הים בדרום נהריה. הייתה חלק ממפעל לייצור מלח ממי ים. ההשערה היא שנבנתה בתקופה הביזנטית ושופצה במאה ה-19 על ידי משפחת סורסוק^[11].

נהריה והעלייה החמישית

בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הגרו כ-220,000 יהודים מגרמניה בין השנים 1933–1939. מתוכם, כ-60,000 הגיעו לארץ ישראל במסגרת העלייה החמישית.

תחילתה של העלייה החמישית אופיינה בעיקר באנשי עסקים יהודים, עצמאים, פקידים ושופטים שחיפשו אלטרנטיבות בשל המגבלות המקצועיות שהוטלו עליהם. באותן שנים נטו היהודים להגר בראש ובראשונה לארצות הברית ולאמריקה הלטינית, אך לא לארץ ישראל שאליה היגרו בעיקר יהודים ממזרח אירופה. לאחר קיום הקונגרס הציוני בפראג ב-1933, נפתח בארץ ישראל "המשרד המרכזי לטיפול ביהדות גרמניה", שנקרא בשמו המקוצר "המשרד הגרמני". הוא נוהל על ידי ארתור רופין שניסה להניע בעיקר יהודים ממעמד הביניים, בעלי הון, לצאת מגרמניה ולהגר לארץ ישראל. עבור אותם אנשי מעמד הביניים מגרמניה ייסדו בשנת 1933 את קריית ביאליק ואת רמות השבים.

מהנדס הבניין יוסף לוי, יליד גרמניה, הצטרף למשרד הארץ-ישראלי, שגם בראשו עמד רופין בשנת 1913, כעובד טכני. עם השנים הפך לוי לרוכש הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בארץ ישראל. בשנות העשרים הוא עסק ברכישת אדמות מפרץ חיפה ובייבוש שטח זה.

הקמת נהריה

בשנת 1934 התאפשר לקנות אדמה בבעלות ערבית, שטח של 2,400 דונמים צפונית לעכו, ליד שפך נחל מפשוח, אשר שמו הוסב לימים לנחל געתון. המחיר הנדרש היה 34,000 לירות מנדטוריות ובעלת הקרקע הייתה משפחת טואיני שהתגוררה בביירות. הקונים היו ארבעה אנשים פרטיים: המהנדס יוסף לוי, היינריך כהן, בנקאי מתל אביב, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה ונגרובר-זלקינד, אשר ייצגה שתי משפחות מכובדות בארץ ישראל. יחד הקימו ארבעת הרוכשים את החברה "נהריה משקים זעירים". את שם היישוב החדש קבעו כ"נהריה", שכן אותם מתיישבים, בזוכרם את ערי הנהר האירופיות ממחוזות ילדותם, ראו גם בגעתון נהר. ייתכן שבבחירת השם הושפעו גם משמו של הכפר הערבי הסמוך, אֶ-נַּהַר^[12].

את המודל החקלאי להקמת היישוב נהריה הגה אחד מרוכשי השטח, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין. סוסקין, יליד רוסיה, למד חקלאות ופילוסופיה בגרמניה. החל משנת 1903, הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. באחד ממסעותיו הרבים בעולם הרחב, הוא גילה יישוב קטן בדרום ספרד ששמו היה מונטה אלגאידה (Monte Algaida). סוסקין האמין כי המודל הספרדי של מונטה אל-גאידה הוא המפתח להתיישבות בארץ ישראל. לתגליתו קרא "התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה תחת ניהול פרטי". התוכנית הציעה משקים בגודל של 5, 7 או 9 דונמים, פיתוח תשתיות (אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים), מחסני כלים ובעלי חיים, לולים ואגודה חקלאית של המתיישבים. כמו כן, הקמת צוותים מקצועיים שידריכו את העולים החדשים (אותם דוקטורים ופרופסורים) בענייני נטיעת עצים, תכנון בתים, גידול ירקות וגידול עופות.

חנה דויטש הגיעה עם בעלה ולטר והזוג רות ויעקב פאוקר כחלוצים ראשונים לנהריה. כאשר הגיעו לצריף המגורים שלהם בנהריה, טרם הייתה להם תקרה מוכנה. דומה היה מצבו של הזוג פאוקר. ב-10 בפברואר 1935 התיישבו במקום וכך נקבע תאריך זה כתאריך הרשמי לייסודה של נהריה. באותה שנה הגיע מגרמניה לנהריה הרב שלמה רילף, לימים מנהלו של בית הספר על שם חיים ויצמן בעיר.

נטישת ענף החקלאות

למגינת לבם של התושבים, התחזית להכנסות מהמשקים הייתה אופטימית מדי ולא ריאלית. הרעיון של סוסקין, לגדל ולשווק ירקות איכותיים, הסתבר כרעיון בוסר ללא סיכויי הצלחה. התוצרת הערבית הייתה זולה יותר והשוק דרש ירקות זולים ולא ירקות איכותיים. כך הגיעה המכה הראשונה לענף הירקות. המכה השנייה ניחתה על ענף הפירות: הפירות גדלו היטב בהרי הגליל, אך לא במישור החוף. מכה נוספת פגעה בענף הלול: התרנגולות היו חולות, היו בעיות בהטלת הביצים ודור חדש של אפרוחים ברובו לא בקע כלל מהביצים. מייסדי נהריה קרסו מבחינה כספית וההמראה הכלכלית המצופה כלל לא הגיעה.

את הדרישה לשינוי כלכלי ותעסוקתי בנהריה לא ניתן היה לעצור יותר. יותר ויותר מתיישבים חיפשו תעסוקה מכניסה יותר מאשר ענף החקלאות. היו מהנדסים שעבדו עבור הממשל הבריטי, קבלנים שחיזקו קווי ביצורים בצפון ויזמים שניצלו את משאבי הטבע – חוף ועיירת קיט באווירה אירופאית ששימשה קצינים בריטים שהגיעו עם משפחותיהם מח'רטום. עובדה זו גרמה לתושבים לעבור לענף השכרת החדרים ולבניית פנסיונים לאורחים. הפרופסורים והדוקטורים, שנאלצו להתאים את עצמם לחקלאות לא ראו יותר את עתידם בתוכניתו של סוסקין, המירו עיסוקם והפכו את נהריה למקום נופש עם חוף רחצה, מסעדות וחדרי אירוח.

את הרישיון הראשון לפתיחת פנסיון קבלה הגברת טוטי לוי בשנת 1936. גרטל מאייר פתחה פנסיון ידוע בשנת 1940. בתחילה גרו האורחים בלול תרנגולות וארוחת הבוקר ניתנה תחת כיפת השמיים. בשנת 1940 ייסדה משפחת אופנהיימר את קפה פינגווין. נהריינים רבים עברו בתקופת הקיץ להתגורר בליפט או בלול והשכירו את חדריהם לאורחים. נהריה הפכה בהדרגה למקום נופש בסגנון אירופאי. מספר לינות האורחים גדל מ-100 בשנת 1938 ל-20,000 בשנת 1947.

החיפושים למעבר מענף החקלאות שנכשל גרמו גם ליזמות תעשיית המזון ופיתוחה. כך התפתחו הגלידה והגבינות של משפחת שטראוס. משפחת זוגלובק-קבילצקי, שהתיישבה בנהריה בשנת 1937, פתחה אטליז לבשר כשר ופיתחה את "נקניק נהריה". שתי תעשיות המשגשגות בישראל ומחוצה לה עד היום.

חשיבותה של נהריה לפני קום המדינה

מספר שנים הייתה נהריה היישוב העברי היחידי בגליל המערבי. במשך הזמן יזמה הסוכנות את הקמת עברון ב-1936, שבי ציון, חניתה, מצובה ואילון ב-1938. נהריה הבורגנית עזרה בהקמת היישובים השכנים והייתה שותפה בשמירה על ביטחונם.

נהריה הייתה מעורבת בעליה הבלתי חוקית. אניית המעפילים הראשונה הגיעה ב-1939, היה צורך לפזר את המעפילים, להחביאם מהבריטים ולדאוג לקיומם. בתקופת המצור על חופי הארץ הגיעו לאזור נהריה בין 10 ל-12 אניות מעפילים. לזכר שבע האוניות, "אטרטו", "קולורדו", "עליה", "אסימי", "האומות המאוחדות", "חנה סנש" ו"גבורה", הוקמה על המזח בחוף נהריה אנדרטה מעשה ידיו של הפסל חמי גל, תושב נהריה.

בשנת 1941 הוכרה נהריה כמועצה מקומית.

תוכנית החלוקה זעזעה את אנשי נהריה. כל הגליל המערבי עתיד היה להימסר לערבים. השטח כלל מלבד נהריה את שבי ציון, רגבה, עברון, חניתה, מצובה, אילון ויחיעם. האספקה לנהריה הנצורה הגיעה בספינות דרך הים מחיפה. כך החזיקה נהריה הנצורה מעמד עד ליום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. ביום זה הגיעה לנהריה שיירה בת 25 כלי רכב לערך מלווה ברכב משוריין. באותו יום הגיעו עם אונית המעפילים "חנה סנש", חיילים יהודים ראשונים לנהריה.

לאחר קום המדינה

בשנת 1961 הוכרה נהריה כעיר.

נהריה נחשבת כיישוב "קו העימות" כמו היישובים קריית שמונה, שלומי ועוד. מאז שנות השישים נהריה סבלה מפיגועים ומאז שנות השמונים ממטחי קטיושות, שהביאו את צה"ל לצאת לכמה מבצעים בלבנון, ובהם מלחמת לבנון הראשונה, מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם. מאז יצא צה"ל בשנת 2000 מרצועת הביטחון בנהריה שרר שקט, אשר הופר בשנת 2006 כאשר מחבלי ארגון החזבאללה החלו בהרעשת יישובי קו העימות ואף יישובים רחוקים יותר כגון צפת כחלק מפעולת החטיפה בגבול הצפון סמוך ליישוב זרעית, אירוע שהביא למלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה נורו על נהריה כ-808 רקטות וטילים, שהביאו למותם של שני תושבי העיר^[13]. רוב המבנים שספגו את הטילים האלו קרסו ונפגעו קשות.^{[דרוש מקור]}

בחורף 2019/2020 נחל הגעתון החוצה את העיר עלה על גדותיו כתוצאה ממשקעים מרובים, מה שגרם להצפות כבדות בעיר, שהגיעו לשיאן ב-8 בינואר 2020. בהצפות אלו נספה אדם אחד ונגרם נזק לרכוש^[14]. דוח מבקר המדינה בנושא ההיערכות לשיטפונות מצא כי עיריית נהריה לא תחזקה בקביעות את מערכת הניקוז ולא התכוננה כראוי לאירועי השיטפון: תוכניות אב ועבודה לתשתית הניקוז לא הוכנו, ולא בוצע מיפוי של מערכות הניקוז. כמו כן, בשנת 2016 עיריית נהריה עשתה שימוש בחלק מכספי היטל התיעול, אשר נועדו למימון תעלות ניקוז, למטרות אחרות^[15][16]. לאחר השיטפונות, החל משרד החקלאות בעבודות להקמת סכר בנחל אשרת וסכר במחצבת יחיעם במטרה להגן על העיר מפני שיטפונות והצפות^[17].

ראשי העיר במרוצת השנים

• ד"ר אוסקר מאיר וולף 1941–1946
• ד"ר ארנולד כהאן 1946–1947
• גרשון טץ 1947–1974
• אפרים שריר 1974–1983
• חיים לבב 1983-1989
• ז'קי סבג 1989–2003
• רון פרומר 2003–2005
• יצחק ולד 2005 (ראש ועדה קרואה)
• ז'קי סבג 2005–2018
• רונן מרלי 2018 ואילך

רבני העיר במרוצת השנים

• הרב אהרון קלר ה'תש"ג - ה'תשנ"ו (1943-1996)
• רבי דוד אבוחצירא התשל"ז - התשמ"ד (1977-1984)
• הרב ישעיהו מייטליס התשנ"ו ואילך (1996-הווה)

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בנהריה 66,532 תושבים (מקום 30 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.9%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 78.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 9,208 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).^[18]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

נכון ל-2017 מתגוררים בעיר למעלה מ-1,000 יוצאי צד"ל ובני משפחותיהם אשר עברו להתגורר בישראל לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון, קהילת יוצאי צד"ל הגדולה בישראל.

לתושבי יישוב זה ניתן זיכוי ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה.^[19]

מאז אמצע המאה ה-20, נחשבת נהריה בעיני רבים ל"בירת הגליל המערבי". אלה מספר אתרים חשובים בעיר:

• שדרות הגעתון - רחוב מסחרי מרכזי לצד נחל הגעתון. נמצאים בו העירייה וסמוך לה שתי כיכרות, סניפי הבנקים, מסעדות, חנות מפעל זוגלובק, העירייה, תחנת הרכבת, מלון קרלטון, תחנה מרכזית וחנויות רבות.
• נחל הגעתון - עובר לרוחבה של העיר.
• הטיילת על חוף ימהּ של העיר - כוללת מספר רב של מסעדות ומקומות בילוי.
• טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים - מהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר. הכרכרות נבנו בארצות הברית על ידי יצרן כרכרות מכת האיימיש.
• גלריית "מרכז הקצה" ומגדל המים שבו גלריה המופעלת על ידי העירייה.
• תחנת הרכבת נהריה, התחנה המרכזית וצומת נהריה- תחנת הרכבת הפעילה הצפונית ביותר בישראל, והתחנה המרכזית, שקרובות לצומת נהריה עם החיבור לכביש 4 ו-89, הם המרכז התחבורתי של נהריה.
• בית הכנסת המרכזי 'היכל אהרון'.
• ישיבת ההסדר נהר דעה.
• פינגווין - בית קפה ומסעדה הפועלים מימיה הראשונים של העיר מ-1940, נסגר בינואר 2023 לטובת מיזם נדל"ני.^[20]
• מפעל זוגלובק - פועל בעיר משנת 1937. נסגר לפעילות בשנת 2023 ועבר למפעל חדש בעיר שלומי הסמוכה לעיר נהריה.^{[דרוש מקור]}
• מפעלי שטראוס - החלו את דרכם בנהריה, אך לא נמצאים כיום בעיר.
• קניונים - קניון נהריה ליד בית ליברמן, קניון ארנה ליד הכניסה לנהריה משדרות הגעתון.
• בית הספר היסודי ויצמן - בית הספר היהודי הראשון בנהריה ובגליל המערבי, בן 83 שנים.
• פארק נחל סער^[21]

• רסקו חקלאית
• נווה אלון (עמידר)
• עיר צפון
• עיר דרום
• נווה מנחם בגין (עין שרה)
• גבעת טרומפלדור
• גבעת משה שרת (רגום)
• גבעת כצנלסון
• קריית יוספטל
• קריית עשור
• נווה יצחק רבין (נהריה הירוקה)
• קריית בן-גוריון
• גבעת אוסישקין
• עין שרה

בבנייה

• קריית גרשון טץ - אכזיב
• קריית יצחק שמיר
• קריית אריאל שרון
• קריית שמעון פרס

בשנות ה-40 התקיים מוזיאון של עתיקות, קונכיות ויהדות מרכז אירופה, במגדל המים. בעקבות מלחמת העצמאות פונו המוצגים ממגדל המים. בסוף 1949, הודות לתרומה של ד"ר שלמה בורשטיין לזכר הוריו, הוחל בהוקם בית תרבות לשיכון ספריה ומוזיאון^[22]. הספרייה נפתחה באפריל 1953^[23]. במהלך שנות ה-50 וה-60 התקיימו תערוכות שונות בבניין העירייה, במגדל המים ובבית התרבות. בתחילת שנות ה-70 נפתח מחדש המוזיאון העירוני בבניין העירייה ובסביבות שנת 2000 עבר המוזיאון לבית ליברמן.

באוקטובר 2003 נפתח הגן הבוטני זואולוגי בנהריה, המכיל מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים מכל העולם.

• 'נהריה בבניינה'^[24] תיאור התפתחותה של נהריה, בדגש על התפתחות דתית. הרב אהרון קלר, תשל"ג (1973).
• 'נהריה'^[25]בביצוע מייק בורשטיין, מילים: רוברט הנרי גל, לחן: שארל אזנבור טקסט עברי: דידי מנוסי עיבוד: דוד קריבושי שנת הקלטה: 1971
• דר' מאיר בן ארי, 'ילד מעברה'^[26], סיפור זכרונות ילדותו של המחבר במעברה בנהריה. ...'מרבית חבריו של המחבר, הילדים של שנות ה-50, שותפים לתחושות שהחיים של הילדים במעברת נהריה, היו השנים הנהדרות של ילדותם.'

בנהריה פועלת קבוצת הכדורסל עירוני נהריה (ידועה גם בשם "הפועל נהריה"). הישג השיא של הקבוצה היה בעונת 2002/3, אז העפילה לגמר-סל, הפסידה למכבי תל אביב 0–3 בסדרה והוכתרה כסגנית אלופת ישראל. גם בזירה האירופית רשמה הקבוצה מספר הישגים, כשבעונות 2003/4 ו-2004/5 העפילה לרבע-גמר היורופליג. נכון לעונת 2014–2015 הקבוצה משחקת בליגת העל בכדורסל לאחר חמש שנים בליגה הלאומית ועלייה לליגת העל בתום עונת 2013–2014. הקבוצה הגיעה להישג זה לאחר ניצחון 1–3 בסדרת עלייה כנגד קבוצת הפועל עפולה.

בנוסף, בנהריה קיימת קבוצת כדורסל נשים אשר משחקת בליגה הארצית. במהלך השנים הקבוצה רצה בליגה הלאומית והארצית, ובשנת 21/22 ירדה לליגה א׳, אך כעבור שנה אחת בלבד העפילה הקבוצה בחזרה לליגה הארצית.

בעיר ישנן שתי קבוצות כדורגל: בית"ר נהריה והפועל נהריה. בעבר גם פעלה מכבי שלומי/נהריה. כמו כן פועלות שתי אגודות שחייה: מכבי נהריה והפועל "דולפין" נהריה. בעבר פעלה בעיר אגודת "הפועל עירוני נהריה", אשר הייתה מהמובילות בארץ.

בנהריה פועל גם סניף של קלוב התעופה לישראל העוסק בספורט הטיסנאות. הקטגוריה שבה הסניף הנהרייני פועל היא "הטיסנים החופשיים". מספר חברים בסניף אף זכו בתחרויות בינלאומיות.

אולם עין שרה, המכיל כ-2500 מקומות ישיבה ומארח משחקים בינלאומיים, כנסים, הופעות ואירועים שונים, הוא היכל ספורט אולימפי מרכזי בעיר.

ערך מורחב – סמל העיר נהריה

סמל העיר צויר בשנת 1941 בידי התלמיד מאייר בנימין, במסגרת תחרות בית ספרית שנערכה בבית הספר ויצמן שביישוב. אפרים הלטרכט, אשר עבד באותה עת במשרד החינוך המנדטורי, הוסיף את הכתובת בראש הסמל ועיצב אותו סופית^[27]. הסמל מבטא את היותה של נהריה עיר חוף, ואת מיקומה באזור שהיה נחלתו של שבט אשר. בסמל מופיע מגדל המים של העיר, עץ זית, שמקובל במסורת כסמלו של שבט אשר, ושמש השולחת קרניים אל הים. הכתובת המופיעה בראש הסמל בכתב עברי קדום, . . , משמעה "ברוך מִבָּנים אשר" ולקוחה מתוך ברכות משה לפני מותו (ספר דברים, לג, כד).

בשנת 2019 עוצב לעיר סמליל ממותג שיתמוך בסדרת שינויים ששינו את מוטו העיר בפרסומיה, מ"אוהבים את החיים" ל"החופש לגדול". בצד הסמליל החדש מופיע בקטן סמל העיר עצמו.

בשטחי העיר נהריה עוברים שלושה נחלים; נחל הגעתון, נחל גולה (המכונה לעיתים נחל סער, בשל הסמיכות לקיבוץ סער הסמוך) ונחל שעל. שלושת הנחלים מנקזים שטח כולל של כ-80 קמ"ר, פי שבעה משטחה של העיר, שנמצאת בדיוק באזור השפך שלהם לחופי הים. לנחל הגעתון אגן ניקוז בשטח של 45 קמ"ר, והוא הגדול ביותר מבין השלושה.

נחל הגעתון מגיע לגבול העיר המזרחי, והוא זורם מדרום לשכונת נווה יצחק רבין (המכונה גם נהריה הירוקה), בסמוך למקום מושבם של קבוצת הדראז. הנחל זורם בתעלה פתוחה וטבעית עד לצומת עם רחוב שפרינצק, שם הוא נכנס למובל סגור בעל יכולת ספיקה של 15 מטר מעוקב לשנייה. בסמוך לקניון ארנה מתרחב המובל הסגור עד לצומת עם כביש 4. מכביש 4 ועד לשפך, הנחל עובר בתעלה בנויה ופתוחה במרכז שדרות הגעתון, כשמעליה גשרים המחברים בין שני צדי השדרה.

בקטע המובל המזרחי יכולת הספיקה עומדת על כ-60 מטר מעוקב לשנייה. קטע זה המלווה את רחוב שפרינצק, הוא בעל יכולת הספיקה הנמוכה ביותר לאורך תוואי הנחל בתחום העיר, ולכן מהווה צוואר בקבוק. באירועי גשם משמעותיים המייצרים זרימה בספיקה הגבוהה מ-15 מטר קוב לשנייה, עולה גובה המים עד לתקרת המובל המזרחי, והם גולשים מעליו אל מפלס הרחוב ומציפים האזור.

ב-8 בינואר 2020 התרחש אירוע גשמים קיצוני במיוחד, שגרם לשיטפונות נרחבים בעיר. הצירים המובילים אל העיר נחסמו והעיר למעשה נותקה מסביבתה. נגרמו נזקים כבדים לתשתיות העירוניות, לקניון ארנה ולבתי עסק במרכז העיר. באירוע השיטפון מצא את מותו תושב העיר, מוטי בן שבת, בעת ניסיונו להציל בני משפחה שרכבם נלכד בשיטפון בסמוך לפתח המובל המזרחי. גופתו אותרה שעות לאחר מכן במוצא הנחל בחוף הים^[28].

ב-30 בינואר 2020 יזמה עיריית נהריה בשיתוף עם תנועת תרבות אירוע תמיכה בעסקים המקומיים שניזוקו באסון, תחת הסיסמה "אחרי השיטפון - חוזרים לגעתון". במסגרת האירועים קיימה הנהלת העירייה את ישיבותיה בעסקים במרכז העיר. ליוזמה נרתמו גם ראשי הרשויות החברות באשכול הגליל המערבי, שהחליטו לקיים את ישיבתם החודשית במסעדה במרכז העיר^[29].

ב-22 בפברואר 2022 הכריזה עיריית נהריה, בשיתוף עם משרד הבינוי והשיכון, רשות ניקוז נחלים גליל מערבי, משרד החקלאות, מרכז אגמא לנחלים, קרן ברכה וקרן יד הנדיב, על תחרות אדריכלית לתכנון שדרות הגעתון ומרחב הנחל. התאחדות האדריכלים בישראל נבחרה לנהל את התחרות. התחרות נועדה למצוא פתרון שיתכלל את המשך תהליכי הפיתוח בעיר ביחד עם מענה בר קיימא לניהול מי הנגר והחייאת סביבת הנחל^[30].

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נהריה
מדריך למטייל בוויקימסע: נהריה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נהריה

• אתר האינטרנט הרשמי של נהריה
• נהריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• נהריה בבניינה, תיאור התפתחותה של נהריה, בדגש על התפתחות דתית. הרב אהרון קלר, תשל"ג (1973), באתר אוצר החכמה.

• פרופיל נהריה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס

• נהריה בפייסבוק
• נהריה באתר הרשות לפיתוח הגליל
• אתר המוזיאון לתולדות העיר נהריה (אורכב 26.06.2015 בארכיון Wayback Machine)
• תולדות נהריה - יוזמה פרטית של חנה קליין
• נהריה של פעם - אוסף אנדריאס מאייר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
• נהריה בת חמש עשרה, יומני כרמל יוני 1950 (התחלה 3:12)
• עמרי דולב, נהריה בלוז, באתר ynet, 8 ביולי 2001
• דוד הכהן, טיול בעקבות "שרידי" המושבה נהריה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2005
• חגית אברון, ‏העיר הזאת נראית אפורה מבחוץ, אבל שווה לנסוע צפונה כדי לגלות את סודותיה, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2022
• נטע צ'חנובסקי, ‏נפילתה של מלכת הצפון: לאן נעלמו ימי הזוהר של עיירת הנופש של ישראל?, באתר ‏מאקו‏, 27 ביולי 2023
• נהריה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• שלום הגליל: מבצע חירום למען השלום, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1982