עמינדב

היישוב הוקם ככפר עבודה בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, על אדמות הכפר הערבי אל-ולג'ה^[3][4][5][6], שהועסקו בטיפול בעצי הפרי שנותרו מיותמים^[7]. הכפר היה כמה מאות מטרים מהגבול וסבל בתחילתו מבעיות אספקה וביטחון^[8]. תחילה התגוררו התושבים באוהלים ובהמשך הובאו עבורם צריפים^[9]. ביולי 1951 התגוררו במושב 65 משפחות^[10]. מאמצע אוגוסט 1951 הופיעו בעיתונות דיווחים על מצב כלכלי קשה של תושבי עמינדב הסובלים חרפת רעב. בעיתונים המפלגתיים השונים הופיעו הסברים שונים לכך. היו שדווחו שהתושבים בקשו לעבור להתגורר ליד עיר, בהתאם להבטחות שקבלו מפוליטיקאים לפני הבחירות, סירבו להצעה להתיישבות קבע במקום^[11] והפסיקו לעבוד בכרמי הסביבה עד שיובטח להם מקום מגורים ליד העיר^[12]. ב"הבוקר" של הציונים הכלליים נטען שהתושבים הודרו מעבודה כי הצביעו על פי צו מצפונם^[13] וכי סבלו מהלנת שכר. צינור המים הביא למקום אך מעט מים ונשות הכפר שאבו מים מהבאר בכפר הנטוש וולג'ה^[14][15]. בנובמבר 1951 הועברו 17 משפחות מתושבי המקום למקומות יישוב אחרים, לאור סכסוך בין שתי חמולות במקום^[16][17]. הסכסוכים במקום נמשכו גם לאחר מכן והביאו לקטטה המונית בפברואר 1953^[18].

בסוף 1954 הונח צינור להובלת מים לעמינדב^[19], אך בעיות המים שבו לעמינדב בעקבות תקלה במשאבה^[20].

בשנת 1955 הצטרפו עולים מצפון אפריקה^[21] ותושבים מהארץ אל המושב. בספטמבר 1956 נרצחה תושבת עמינדב, זהרה עומרי, בכפר הנטוש וולג'ה על ידי מסתננים מירדן^[22]. בעקבות הרצח בוצעה פעולת התגמול בחוסאן.

ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי^[23].

ביישוב פועלת ישיבת "אבני קודש" בראשות הרב חיים מזרחי (בעלה של הרבנית ימימה מזרחי).

מדיה וקבצים בנושא עמינדב בוויקישיתוף

• אלונים, חורבות, מים ונוף: טיול לעינות עמינדב, באתר ynet, 27 במאי 2011
• שביל המעיינות ביער עמינדב