עמנואל גיל-אב

עמנואל גיל-אב נולד בפנזה שבאימפריה הרוסית, בשם עמנואל צימקין, בן לשפרה גיטל (לבית גרינבלט)^[1] וישראל דב צימקין, אח צעיר להדסה. אביו, שהיה רופא, נפטר בצעירותו, ועמנואל יחד עם אמו ואחותו עברו למרכז אירופה שם התאחדו עם קרוביהם. ב-1928 עלו לארץ ישראל ועמנואל החל את לימודיו בגימנסיה העברית "הרצליה".^[2] לימים אחותו עברה לארצות הברית, שם הקימה את משפחתה. היא נפטרה בגיל 103.^[3]

עם סיום לימודיו התיכוניים, הוא נסע לצרפת והחל בלימודי כימיה של הנפט במכון לכימיה של אוניברסיטת שטרסבורג. כשהשלים את לימודיו אלה, זכה במלגה ולמד בבית הספר הגבוה ללימודי נפט בשטרסבורג. מעט לפני הפלישה הנאצית לצרפת ב-1940, הוא הצליח להימלט לבריטניה בדרך עקלקלה והצטרף למעבדות גרוסבנור, שם עבד לצדם של ארנסט דוד ברגמן וחיים ויצמן בנושא של הפיכת חומרים לא-ארומטיים והידרוארומטיים לחומרים ארומטיים.^[2]

ב-1946 שב לארץ ישראל בהזמנתם של ויצמן וברגמן, והצטרף למכון זיו כתלמידו של ברגמן. במהלך לימודיו הפך מכון זיו למכון ויצמן למדע, וב-1951 הוענק לו תואר הדוקטור בתום עבודתו על מיצוי פניצילין והידרוגנציה של אוקסזולידין. ב-1952 עברת את שמו לגיל-אב, והפך לחבר סגל במכון, במחלקה לכימיה שלימים תהפוך למחלקה לכימיה אורגנית.

ב-1969 הועלה לדרגת פרופסור חבר^[4] וב-1978 היה לפרופסור מן המניין.^[5]

אפיון פצלי שמן

בראשית דרכו כחוקר עצמאי, הוא קידם יחד את הספקטרוסקופיה באינפרה-אדום ככלי שימושי לאפיון של חומרים הטרוציקליים הכוללים קבוצות קרבוניליות, חנקן וקשרי מימן. אולם בעת ההיא, ישראל סבלה ממחסור בדלק, והדבר הוביל אותו לכיוון מחקרי חדש, חקר מאגרי פצלי השמן הלאומיים.^[6][7][8]

יחד עם עמיתיו, הוא עודד את השימוש בספקטרומטריית מסה וכרומטוגרפיית גז לצורך אפיון, הפרדה ואנליזה איכותית וכמותית של פצלי שמן לשם הפקת תוצרי ארומטיזציה של פחמימנים פרפיניים. עבודתו בנושא כרומטוגרפיית גז "מוכספת" (argentation chromatography (אנ')) הפכה לאבן דרך בפיתוח של כרומטוגרפיית קומפלקסציה; זוהי שיטה של כרומטוגרפיית שכבות דקות, שבה סיליקה המצופה בכסף חנקתי משמשת לצורך הפרדה בין נגזרות שומניות ציס וטרנס.^[2]

הפרדה אננטיומרית

ב-1964 עבר לחקור הפרדה בין אננטיומרים, שהייתה ידועה בתור בעיה פתוחה בכימיה. גיל-אב שאף לבצע זאת באמצעות כרומטוגרפיית גז, ואף הציע מודל בן ארבעה עקרונות הנדרש לצורך ביצוע ההפרדה: (1) קיומן של אינטראקציות חזקות, כגון אינטראקציות פאי-פאי, קשרים קוולנטיים-קואורדינטיביים וקשרי מימן, על מנת לייצר דיאסטריאומרים קצרי-חיים: (2) קרבה גבוהה של הקשרים לפחמנים הא-סימטריים המתאימים; (3) יותר מקשר יחיד על מנת למנוע סיבוב חופשי, ולהגדיל את האינטראקציה בין מולקולות סמוכות של הממס והמומס; (4) צמצום של הצורונים שאינם תורמים לתהליך ההפרדה ואשר מונעים קרבה בין הפחמנים הא-סימטריים.^[2]

למרות המודל הפשוט שיצר, רק ב-1966 הצליח בביצוע ראשון של הפרדה אננטיומרית, יחד עם בנימין פייבוש ורוזיטה שרל-סיגלר. הגילוי הכה גלים בקהילה המדעית והקנה לגיל-אב את תהילתו; השיטה קנתה לה ברבות השנים אחיזה גם בתחומים נוספים, בפרט במדעי החיים ובפרמצבטיקה.^[2]

חיים מחוץ לכדור הארץ

ב-1967 הוזמן גיל-אב לכהן כפרופסור אורח באוניברסיטת יוסטון. על בסיס ניסיונו בהפרדת אננטיומרים, הוא סייע לסוכנות החלל האמריקאית בהתאמה ובהכנה של השיטות שפיתח לצורך בחינת חומר פחמני, במטרה להבין אם הוא חי או דומם. ב-1969 בחן גיל-אב במעבדתו דוגמאות קרקע שהובאו מהירח על ידי צוות משימת אפולו 11 במטרה לבחון קיומם של חיים על הירח.^[9] ב-1975 השתתף בתכנון ניסוי לבדיקת חיים על מאדים במסגרת תוכנית ויקינג, שהיה אמור לצאת אל הפועל ב-1979^[10] אך לבסוף לא שוגר.

ארכאולוגיה מדעית

ב-1980 בחן גיל-אב יחד עם עמיתיו וולפי טראוב וסטיב ויינר את המגילות הגנוזות במטרה לברר אם נשקף להן נזק.^[11] הייתה זו ראשיתו של המחקר הארכאולוגי במכון ויצמן, שסביבו התגבשה היחידה לארכאולוגיה מדעית אותה ייסד ויינר.

הוא יצא לגמלאות ב-1983, אך המשיך במחקר פעיל כמעט עד יומו האחרון.

לאחר שחלה במחלה קשה, הוא נפטר במרץ 1996 מעט לפי יום הולדתו ה-80, ונטמן בבית העלמין בעירו רחובות. לאחר פטירתו נערך לכבודו כנס במכון ויצמן, ומאמרו האחרון התקבל לפרסום ללא הערות ועריכות.

בשנות ה-50 גיל-אב היה נשוי תקופה קצרה לעיתונאית לויה רוקח, בתו הבכורה של ראש עיריית תל אביב והשר ישראל רוקח.^[12]

לאורך חייו היה ידוע כהומניסט וכשוחר תרבות.^[2]

• פרס ברגמן לכימיה (1977)
• מדליית צבט של האקדמיה הלאומית הסובייטית למדעים (1980)
• מדליית הכיראליות (1991)