קארל דג'ראסי
קארל דג'ראסי (בגרמנית: Carl Djerassi; 29 באוקטובר 1923 – 30 בינואר 2015) היה כימאי וסופר יהודי-אמריקאי יליד אוסטריה. ייסד יחד עם דיאן ווד מילברוק קהילת אמנים הקרויה על שמו. ידוע בעיקר בזכות תרומתו לפיתוח גלולות למניעת היריון,[1][2][3] והוא מכונה לעיתים אבי הגלולה.[4]
 | |
| דג'ראסי, 2004 | |
| לידה | 29 באוקטובר 1923 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה | 30 בינואר 2015 (בגיל 91) סן פרנסיסקו, ארצות הברית |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | וינה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט | George Rosenkranz |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג | Diane Middlebrook (1985–2007) Norma Lundholm Djerassi (1950–1976) |
| צאצאים | Dale Djerassi |
| www | |
  | |
ביוגרפיה
ראשית חייו
קארל דג'ראסי נולד בווינה שבאוסטריה, אך בשנותיו הראשונות גדל בסופיה שבבולגריה, בנם של סמואל דג'ראסי, רופא עור ומומחה למחלות מין,[5][6] ואמו הייתה אליס פרידמן, רופאת שיניים וינאית. הוריו היו יהודים.[1]
בעקבות גירושי הוריו עברו דג'ראסי ואמו לווינה. עד גיל 14 הוא למד באותו בית ספר שבו זיגמונד פרויד למד שנים רבות קודם לכן;[7] בקיצים היה דג'ראסי בבולגריה עם אביו.[8]
אחרי האנשלוס סירבה אוסטריה להעניק לו אזרחות, ואביו התחתן בשנית עם אמו בשנת 1938 לזמן קצר כדי לאפשר לקארל ולאימו לברוח מהמשטר הנאצי לסופיה שבבולגריה, שם התגורר עם אביו במשך שנה.[1] בולגריה, אף שלא הייתה מוגנת מפני אנטישמיות, הוכחה כמקלט בטוח, שכן המדינה הצליחה להציל את אוכלוסייתה היהודית בת 48,000 איש מגירוש למחנות הנאציים. בתקופתו בסופיה למד דג'ראסי בקולג' האמריקני בסופיה שם החל לשלוט באנגלית.[8]
בדצמבר 1939 הגיעו דג'ראסי ואמו לארצות הברית כמעט ללא פרוטה. אמו של דג'ראסי עבדה באימון קבוצתי בצפון מדינת ניו יורק.[1] בשנת 1949 היגר אביו לארצות הברית, עבד בפנסילבניה ובמערב וירג'יניה, ולבסוף יצא לגמלאות בסן פרנסיסקו.
השכלה
דג'ראסי למד במכללת ניוארק ג'וניור, למד זמן קצר במכללת טרקיו שבמיזורי, ואחר כך למד כימיה בקניון קולג' (אנ') בגמבייר (אנ'), אוהיו, שם סיים בהצטיינות.[9][8] לאחר שנה בחברת התרופות CIBA, עבר דג'ראסי לאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, שם קיבל את הדוקטורט בכימיה אורגנית בשנת 1945.[6] עבודת התזה שלו בחנה את הפיכת הורמון המין הגברי טסטוסטרון להורמון המין הנשי אסטרדיול, באמצעות רצף של תגובות כימיות.[10]
קריירה
בשנת 1942/43 עבד דג'ראסי ב-CIBA בניו ג'רזי, ופיתח את תרופת הפריבנזמין[8] (טריפלנמין), הפטנט הראשון שלו ואחד האנטי-היסטמינים המסחריים הראשונים.[1][2]
בשנת 1949 הפך דג'ראסי למנהל מחקר בסינטקס במקסיקו סיטי ונשאר שם עד שנת 1951.[8] לדבריו, אחד הגורמים המשפיעים עליו לבחור בסינטקס היה שיש להם ספקטרופוטומטר DU.[11] הוא עבד על סינתזה חדשה של קורטיזון על בסיס דיוזגנין, ספוגנין סטרואיד שמקורו מ-Dioscorea.[12] הצוות שלו סינתז מאוחר יותר נורתיסטרון (norethindrone),[13] אנלוג הפרוגסטין הפעיל הראשון שהיה יעיל בצריכה דרך הפה. זה הפך לחלק מאחד הכדורים המשולבים הראשונים למניעת הריון, הנקראים באופן עממי גלולה למניעת הריון. בין השנים 1952–1959 היה פרופסור לכימיה באוניברסיטת ויין סטייט בדטרויט.
בשנת 1951 פיתח יחד עם הכימאי המקסיקני לואיס א' מירמונטס והמדען ההונגרי-מקסיקני ג'ורג' רוזנקרנץ את הפרוגסטין נורתיסטרון - אשר, בניגוד לפרוגסטרון, נשאר יעיל כאשר נלקח דרך הפה והיה חזק בהרבה מההורמון הטבעי. מתן התכשיר ניתנה לראשונה כאמצעי מניעה דרך הפה לבעלי חיים על ידי גרגורי גודווין פינקוס ומין צ'ו צ'אנג ולנשים על ידי ג'ון רוק.[14]
בשנת 1957 הפך לסגן נשיא מחקר בסינטקס במקסיקו סיטי. בשנת 1960 הפך דג'ראסי לפרופסור לכימיה באוניברסיטת סטנפורד,[8] תפקיד שאותו מילא עד 2002[15] אך במשרה חלקית בלבד מאחר שמעולם לא עזב את התעשייה.[3] משנת 1968 ועד 1972 הוא כיהן גם כנשיא סינטקס מחקר בפאלו אלטו.
דג'ראסי התעשר מעבודתו בסינטקס, וקנה שטח אדמה גדול בוודסייד, קליפורניה, והקים חווה בקר בשם SMIP. (במקור ראשי תיבות של "Syntex Made It Possible", פירושים אחרים הוצעו מאז) הוא גם עסק באוסף אמנות גדול. אוסף העבודות שלו מאת פאול קלה נחשב לאחד המשמעותיים ביותר שהיו בבעלות פרטית.[7][16] במותו ציווה שאוספי קליי שלו ייתרמו למוזיאון אלברטינה בווינה ומוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית.[17]
לאורך שנות ה-60 וה-70 המשיך דג'ראסי לעבוד בעבודתו המדעית, כפרופסור במחלקה לכימיה באוניברסיטת סטנפורד וכיזם. הוא היה חלוץ בטכניקות מחקר פיזיקליות חדשניות לספקטרומטריית מסה ולנפיצה אופטית סיבובית, ועשה בהן שימוש בתחומי הכימיה האורגנית ומדעי החיים.[18] במחקר על הורמונים הסטרואידים ואלקלואידים, הוא הבהיר את מבנה הסטרואידים, תחום שבו פרסם למעלה מ -1,200 מאמרים.[1] תחומי העניין המדעיים שלו היו רחבים, והישגיו הטכנולוגיים כוללים עבודה במכשור, תרופות, הדברת חרקים, יישום בינה מלאכותית במחקר ביו-רפואי, וביולוגיה וכימיה של אורגניזמים ימיים.
בשנת 1968 הוא יסד חברה חדשה, Zoecon,[8] אשר התמקדה בשיטות סביבתיות של הדברה, תוך שימוש בהורמוני גדילה מהונדסים של חרקים כדי למנוע את המטמורפוזה משלב הזחל ועד שלב הגולם והבוגר.[19] Zoecon נרכשה בסופו של דבר על ידי Occidental Petroleum, שמכרה אותה מאוחר יותר לסנדוז, כיום נוברטיס.
בשנת 1965 באוניברסיטת סטנפורד, חתן פרס נובל יהושע לדרברג, מדען המחשבים אדוארד פייגנבאום ודג'ראסי, המציאו את תוכנית המחשב DENDRAL (אלגוריתם דנדריטי) להבהרת המבנה המולקולרי של תרכובות אורגניות לא ידועות שנלקחו מקבוצות ידועות של תרכובות, כגון האלקלואידים. והסטרואידים.[20] זה היה אב-טיפוס למערכת מומחה ואחד השימושים הראשונים בבינה מלאכותית במחקר הביו-רפואי.
פרסומים
דג'ראסי התפרסם כסופר, כמחזאי וכמדען.[21][22][23] בשנת 1985 אמר דג'ראסי "אני מרגיש שאני רוצה לנהל עוד חיים. ברצוני להשאיר חותם תרבותי על החברה ולא רק יתרון טכנולוגי."[8][18] בהמשך כתב כמה רומנים בז'אנר "מדע בבדיון" (science-in-fiction), כולל "דילמת קנטור",[24] בהם סקר את האתיקה של המחקר המדעי המודרני באמצעות גיבורו, ד"ר קנטור. הוא כתב גם ארבע אוטוביוגרפיות, האחרונה שבהן הופיעה בשנת 2014. הוא כתב מספר הצגות שהועלו ותורגמו למספר שפות.[25][26] ספרו ”כימיה בתיאטרון: אי ספיקה, דמיון או שניהם” דן בערך הפדגוגי הפוטנציאלי של שימוש בסגנון דיאלוגי ובמבנה העלילתי של הצגות עם דגש מיוחד על כימיה.[27]
חיים אישיים
דג'ראסי הגדיר את עצמו כ"יהודי אתאיסט".[28]
דג'ראסי היה נשוי שלוש פעמים ונולדו לו שני ילדים. הוא נישא לווירג'יניה ירמיה (Virginia Jeremiah) בשנת 1943, והם התגרשו בשנת 1950.[29] דג'ראסי התחתן עם הסופרת נורמה לונדהולם (1917–2006) מאוחר יותר באותה שנה.[30] נולדו להם שני ילדים, והם התגרשו בשנת 1976.[31] שנה לאחר גירושיו השניים החל דג'ראסי מערכת יחסים עם דיאן מידלברוק, ביוגרפית ופרופסור לאנגלית באוניברסיטת סטנפורד.[32] בשנת 1985 הם נישאו, והיו יחד עד למותה ב-15 בדצמבר 2007 בגלל סרטן.[33]
ב-5 ביולי 1978, בתו של דג'ראסי, פמלה שעסקה באמנות (ילידת 1950; מנישואיו השניים לנורמה לונדהולם) התאבדה.[34] את התאבודתה תיאר באוטוביוגרפיה שלו. בעזרתה של מידלברוק, שקל אז דג'ראסי כיצד הוא יוכל לסייע לאמנים. הוא ביקר הכפרי אמנים קיימים, כמו ידו ומקדואל, ולבסוף החליט להקים כפר אמנים משלו.[7][16]
דג'ראסי נפטר ב-30 בינואר 2015, בגיל 91 מסיבוכים של סרטן כבד ועצמות.[1][35]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קארל דג'ראסי (באנגלית)
- קארל דג'ראסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קארל דג'ראסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
