קוויטייה

השם הנוכחי ניתן על ידי צייד הלווייתנים יוהאן קילסן מטרומסה ב-1876. האיות המקורי של השם משנת 1876 היה Hvidøen (דנית-נורווגית). בשנת 1927, הוא שונה ל -Kvitøya . כמו שמות אחרים באיים ובאזורים הארקטיים והאנטארקטיים הנורווגיים, הצורה הנינורסקית של נורווגית נורווגית ספרותית הייתה Hvitøyen או Hvitøya .

האי קוויטֶייה התגלה על ידי ההולנדי קורנליס גילס בשנת 1707, ונקראה בתחילה 'ארץ גילס' או 'ארץ גיליס' ^[1] במפות בצורות, בגדלים ובמיקומים שונים לאורך מאות השנים. ^{[2] [3]}

האי היה מקום המנוחה של משלחת הבלונים הארקטית של אנדרה משנת 1897, שאורגנה על ידי סלומון אוגוסט אנדרה. המשלחת ניסתה לטוס מעל הקוטב הצפוני בכדור פורח, אך נאלצה לרדת על הקרח כ-300 קילומטרים (190 מיל) מצפון לקוויטֶייה ב-14 ביולי, פחות משלושה ימים לאחר שיגורם. הם הגיעו לאי ברגל ב-6 באוקטובר והתיישבו בחלק נטול הקרח היחיד באי, במה שנקרא כיום Andréeneset.

גורל המשלחת במשך שנים רבות היה אחת התעלומות הגדולות של הקוטב הצפוני, עד ששרידיה התגלו על ידי הספינה ברטוואג ב-1930, למעלה משלושים שנה לאחר מכן, ויומנים, יומנים של תצפיות מדעיות ותצלומים - לוחות שליליים מזכוכית, אשר הוקפאו עמוק וניתן היה לפתח אותם - נמצאו באתר. חוקרים מודרניים גורסים ששלושת חברי המשלחת מתו תוך שבועיים מהגעתם לאי, ככל הנראה על ידי דב קוטב.

אנדרטה לזכר שלושת הגברים, נילס סטנדברג, סלומון אוגוסט אנדרה וקנוט פרנקל הוקמה על האי. אנדרטה נוספת, שהוצבה שם על ידי "משלחת סטוקהולם" ב-1997 לציון 100 שנים לאירוע הטראגי, נהרסה מאוחר יותר בכוונה על ידי רשות סבאלברד, בטענה שהוקמה באופן בלתי חוקי.