שמיל רוכמן
שמיל (שמואל) רוכמן (נולד ב־2 בספטמבר 1925) הוא מדען מחשב ומהנדס ישראלי, פרופסור אמריטוס בפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע, ולשעבר ראש המחלקה למדעי המחשב. מחלוצי המחשוב בישראל ובעולם, שכיהן כראש פרויקט "גולם". חתן פרס רוטשילד להנדסה לשנת 1969.
 | |
| לידה | 2 בספטמבר 1925 (בן 98) ליפקאני, רומניה   |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1961 |
| עיסוק | מדען מחשב, מהנדס חשמל |
| מקום לימודים | |
| מוסדות | מכון ויצמן למדע |
| פרסים והוקרה | פרס רוטשילד (1969) |
| תרומות עיקריות | |
| בניית המחשב האלקטרוני "גולם", חקר מחשבים המבוססים על ביטים מגנטיים | |
  | |
ראשית חייו
שמיל רוכמן נולד בליפקאני שבבסרביה (דאז, ברומניה, וכיום במולדובה). בנם של דב וחנה ואח לסורה ומאיר.[1]
התחנך בבית ספר "תרבות" שהקימו הוריו, ואת לימודיו החל ישירות בכיתה ב'. כבר מגיל צעיר בלט בכישוריו המתמטיים, ובאחת מחופשות הקיץ בבית סבו בילה רוב הזמן בלימוד עצמי של אלגברה.[2]
עיסוקיו בשעות הפנאי כללו עזרה לחבריו בלימודיהם, משחקי שחמט, ופעילות בתנועת השומר הצעיר, שהייתה אז בלתי חוקית.[2] ב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, עזב יחד עם משפחתו את ביתם בבסרביה, ועקרו בעקבות אבי המשפחה להונדורס הבריטית (כיום, בליז).[3]
בבליז סייע שמיל בפרנסת המשפחה, ובמשך שבע שנים עסק בייבוא ומכירת בגדים.[4] את השכלתו התיכונית השלים באופן אוטודידקטי ועמד בבחינות הבגרות של אוניברסיטת קיימברידג'.[3]
הכשרתו האקדמית ופועלו בראשית תעשיית המחשוב
ב-1946 נסע לארצות הברית והחל ללמוד לתואר ראשון בהנדסת חשמל, במכון הפוליטכני של ווסטר במסצ'וסטס. לאחר שהשלים את לימודיו אלה ב-1949, החל לעבוד כעוזר מחקר במעבדת המחשבים הדיגיטלית של בית הספר מור באוניברסיטת פנסילבניה. שם, נמנה עם מפתחי המחשבים MSAC ו-EDVAC, ובמקביל למד לתואר שני בהנדסת חשמל. בעת לימודיו היה חבר באחוות "טאו בטא" פאי ו"סיגמא כי".[5]
ב-1952 הצטרף למחלקת המחשבים של חברת ריית'יאון, שם עבד במחקר ופיתוח של מעגלים מגנטיים.[5] עבודתו הניבה 16 פטנטים.[2]
לאחר מכן, הצטרף לחברת פאקרד בל בתור שותף-מייסד ומנהל אגף הפיתוח של החברה. קבוצתו רשמה מספר פטנטים, ועסקה, בין היתר, בתכנון מחשבים למעקב אחר טילים, ובתכנון מחשב לחישובו של מסלול חללית לשילוח אדם לירח (טרם הקמתה של נאס"א), בתכנון מכשור לצוללת הגרעינית הראשונה, הנאוטילוס,[6] ובפיתוח מיני-מחשב אשר הכיל כ-250 טרנזיסטורים וזיכרון של 4,000 מילים.[2][6] לימים המחשב היה בשימוש בתוכנית אפולו.[7]
העלייה לישראל והובלת פרויקט "גולם"
ערך מורחב – גולם (מחשב)
ב-1960 הוזמן רוכמן על ידי חיים לייב פקריס, אותו הכיר דרך חברם המשותף ג'רלד אסתרין,[2] לנהל את פרויקט הבנייה של מחשב אלקטרוני חדש במכון ויצמן למדע, אשר נועד להחליף את המחשב הראשון בישראל, ויצק.[8][9] ב-1961 הגיע רוכמן לישראל במימון מלגת פולברייט[10] והיה אמור לשהות במכון כתשעה חודשים בלבד. לבסוף, החליט להשתקע בישראל עם משפחתו.[4]
רוכמן הוביל את פרויקט בניית המחשב יחד עם צבי ריזל ומירון מלמן. פעלו במסגרת הפרויקט עובדים רבים נוספים, בהם: המהנדסים עמי כספי, ראובן דה-רוס וגדעון אדלבאום, ואף רעייתו של רוכמן, מריון, ששימשה כשרטטת ועיצבה את קונסולת השליטה במחשב.[11] תחילה כונה המחשב "ויצק 2", אולם בעצתו של חוקר הקבלה, פרופ' גרשם שלום, ניתן לו השם "גולם"[4] ( (לימים נודע כי המחשב למעשה נקרא על שמו: ג. שולם).[7]
הדגם הראשון של המחשב, "גולם א", שנבנה במשך כארבע שנים, היה משוכלל ומהיר ביותר לתקופתו: כל מילה שלו כללה 75 סיביות ובסך הכל הוא היה מסוגל לאכסן 32 אלף ספרות במערך של טבעות מגנטיות. עלותו הראשונית נאמדה בכ-2.5 מיליון לירות.[12] ב-1969 זכה רוכמן יחד עם ריזל ומלמן בפרס רוטשילד להנדסה על פיתוח ה"גולם".[4] בנימוקים לזכייה נכתב: ”שלושת המדענים קיבלו במשותף את הפרס בהנדסה על התכנון המתוחכם של המחשב האלקטרוני במכון ויצמן, אשר עורר את קנאתם של מוסדות מחקר גדולים בעולם”.[4]
ב-1966 נבנה העתק נוסף של "גולם א", וכבר ב-1967 החלו רוכמן ועמיתיו בתכנונו של הדגם החדש, "גולם ב".[2] "גולם א" פעל עד 1974, אז נכנס לפעולה "גולם ב", שפעל עד 1983, והיה בין המחשבים האחרונים בדורו שקורר באמצעות אוויר. מילה אחת של "גולם ב" כללה 64 סיביות, ובסך הכל היה מסוגל לאכסן בזיכרונו כ-128 אלף מילים. שלושת המחשבים מסדרת "גולם" שימשו לצורכי מחקר מדעי במכון ויצמן ובמוסדות נוספים בישראל.
מחקר ותפקידים ניהוליים
ב-1963 מונה רוכמן לפרופסור חבר[13] וב-1969 לפרופסור מן המניין. מחקרו התמקד במשך שנים רבות בחקר מחשבים המבוססים על ביטים מגנטיים במקום על טרנזיסטורים. כמו כן, עסק בתחום ראיית המכונה (אנ') יחד עם פרופ' שמעון אולמן. עם תלמידיו של רוכמן נמנה פרופ' יצחק שרסון מאוניברסיטת קליפורניה באירוויין.[14]
בשנים 1968–1969 כיהן כסגן יו"ר המועצה המדעית של המכון,[15][16] וב-1972 החל לכהן כראש המחלקה (הקתדרה) למדעי המחשב.[17]
ב-1984 היה לחוקר הישראלי הראשון שנסע לכנס מדעי בסין, בתקופה שבינה לבין ישראל לא התקיימו כל יחסים דיפלומטיים.[2][18] ב-1990 יצא לגמלאות.[19]
חיים אישיים
מ-1948 ועד לפטירתה ב-2012, רוכמן היה נשוי למריון (רות) לבית אוֹלְץ', אמנית וגרפיקאית,[2][20] שאף היא לקחה חלק בפרויקט גולם.[6] נולדו להם בת ובן, נכדים ונינים.
הבת, ג'נט אבן, היא מרפאה בעיסוק בגמלאות המתגוררת בארצות הברית, והבן הוא פרופ' סנפורד (סנדי) רוכמן, לשעבר ראש המכון לכימיה באוניברסיטה העברית.[21]
מתגורר במכון ויצמן.[7]
קישורים חיצוניים
- שמיל רוכמן ועמיתיו בראיון מצולם על על פיתוח הגולם, 27 באתר IEEE, צולם ב-27 באוקטובר 1983
- שמיל רוכמן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
