תהילים כ"ו
מזמור כ"ו בספר תהילים מיוחס לדוד. המזמור עוסק כולו בתמימותו של בעל המזמור שמעיד על עצמו שהוא לא חטא מעולם. המזמור הוא אחד מארבעה עשר מזמורים הפותחים במילה 'לדָוִד'.[1]
תהילים כ"ו |
|---|
(א) לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה' כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַה' בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד. |
תוכן המזמור
בתחילת המזמור פונה המשורר אל אלוהיו ומזמין אותו לשפוט אותו ולראות שהוא תמים, בוטח בה' ולא נופל לחטאים. בעל המזמור מוסיף ומפרט את כל הדרכים בהן לא נפל לחטא, הוא לא ישב עם אנשים שקרנים, לא עם אנשים שחוטאים בסתר ולא עם אנשים רשעים. בעל המזמור מבקש מה' שירשה לו בזכות ניקיון כפיו לסובב סביב המזבח ולהלל אותו מאחר שהוא אוהב את בית ה', משכן כבודו. בעל המזמור מתחנן שה' לא יכליל אותו ביחד עם חוטאים מאחר שהוא הולך בדרך הישר ושואף אך ורק להלל את ה'.
המזמור בחז"ל
הגמרא[2] מביאה אימרה אמירה בשם רב יהודה אמר רב על כך שאל לו לאדם להביא את עצמו לידי ניסיון מאחר שאפילו דוד הביא את עצמו לידי ניסיון במזמור כ"ו ונכשל. הגמרא מספרת מעשה לפיו דוד שואל את הקב"ה מדוע בברכת אבות שבתפילת שמונה עשרה הקב"ה מתקרא אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, אך לא אלוהי דוד. עונה לו הקב"ה שזה נוסח הברכה מאחר שהם עברו ניסיון ועמדו בו ואילו דוד לא עבר ניסיון. מיד אמר לפניו דוד "בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" והקב"ה מסכים ואומר לדוד שהוא ייבחן בעריות. באותו לילה דוד חטא בבת שבע.
פסוק ו' של המזמור משמש בתלמוד הבבלי מקור לחשיבות נטילת ידיים כהכנה לתפילה.[3]
