תחנת הרכבת סג'ד

התחנה הוקמה בשלהי המאה ה-19 במיזם מסילת הרכבת יפו–ירושלים. מי מעיינות שנבעו בסמוך לתחנה נשאבו למכל אגירה גדול ושימשו כמקור מים לדודי הקיטור של הרכבות שהיו עוצרות בתחנה, ובתקופות שהמעיינות התייבשו הובאו למקום מים ממעיינות בתיר ברכבות היורדות מירושלים ליפו.^[1] מלבד מתקן השאיבה ומכל המים, נבנה במקום מבנה תחנה דו-קומתי בדומה למבני התחנה של תחנת הרכבת בית שמש ותחנת הרכבת בתיר שנבנו באותה תקופה, למרות שבניגוד לתחנות האחרות לאורך הקו, לא היו במקום יישובים של ממש. על פי דברי הקונסול האנגלי ג'ון דיקסון, הסיבה להקמת תחנת הנוסעים הייתה אחוזה של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני ששכנה במקום.^[2]

ב-1915, במסגרת הקמת המסילה מעפולה לחצי האי סיני כחלק מהמאמץ המלחמתי הטורקי במלחמת העולם הראשונה הוקמה תחנה חדשה בנקודה בה נפרדו המסילות, שנקראה תחנת ואדי צראר, במרחק של 2.5 ק"מ ממערב לתחנת סג'ד. כתוצאה מכך נסגרה התחנה ועם הזמן מבני התחנה, הרציף ומגדל מים, התפוררו ונהרסו.

בשנות התשעים של המאה ה-19 הוקם בסמוך לתחנה הכפר סג'ד שהתפתח שם בזכות מיקומו ליד המסילה לירושלים^[3].

בשנות האלפיים, כאשר חודשה מסילת הרכבת לירושלים, נהרסו לחלוטין השרידים האחרונים של התחנה וכיום לא נשאר לה זכר.

• יעקב ורמן, רון שפיר ודרור ורמן, ה'תָּעֲכֵּבָה' שנעלמה: תחנת סג'ד כצוהר לתולדות מסילת הברזל מיפו לירושלים לפני מלחמת העולם הראשונה , קתדרה 125, תשרי תשס"ח עמ' 31–52
• רון שפיר, איתורה של תחנת סג'ד על קו הרכבת יפו-ירושלים, אתרים 3, ספטמבר 2013, עמ' 101–110

• הכפר סג'ד באתר palestineremembered