תנועת פארק משטוטס

רקע

השורשים של תנועת פארק משטוטס הם בתנועות הסביבתניות של שנות ה-2000 המאוחרות בארמניה, כאשר יוזמות אזרחיות קמו כדי להגן על מספר בהיבטים של הטבע הארמני אשר היו פתאום בסכנת הכחדה – ביניהם, יער טגהוט,^[3] מפל טרצ'קן,^[4] קג'אראן,^[5] ועוד; יוזמות עירוניות בירוואן נלחמו על שימור גנים, אנדרטאות, מבנים היסטוריים ואזוריים ירוקים. אחת ממייסדות ומנהיגות הקבוצה "העיר הזאת שייכת לנו", סופיה מנוקיאן, סיפרה לתקשורת שהאזור של פארק משטוטס היה מוזנח כבר הרבה זמן. שרק חלק ממנו הצליח לפעול כפארק, והשאר היה מלא זבל, ולא טופל על ידי העירייה. היא ראתה את ההזנחה של העירייה כתירוץ להחרבת הפארק, וטענה שהאחריות של העירייה הייתה דווקא לשקם את הירוק, ולא להחריבו למען רווחים אישיים של בעלי חברות נדל"ן.^[6]

פיצוי לקיוסקים ברחוב אבוביאן

ב-18 בינואר 2011, הרשויות של עיריית ירוואן החלו לפרק קיוסקים במרכז העיר, ברחוב אבוביאן. דווח אז בתקשורת, שמכיוון שבעלי הקיוסקים פעלו על פי חוזי שכירות ולא היו הפרות, העירייה הגיעה להסכם עמם לתנאים של פירוק – ספציפית, שהם יפוצו על הקיוסקים הקיימים, ויקבלו חדשים במיקום חדש.^[7] המטרה הייתה לפתח את השדרה ולהפכה לאזור מסחרי בנוי.

בעוד האדריכל הראשי של עיריית ירוואן, נארק סרקזיאן, הכחיש את השמועות שהקיוסקים יעברו לרחוב אראם, העירייה אישרה את הידיעה ב-30 בינואר 2011. הפעילים פתחו במחאה נגד ההרס של האזור הירוק (שמאוחר יותר נקרא בשם "פארק Missak Manouchian") יום קודם לכן. ההפגנה נערכה בהצטלבות של שדרת משטוטס ורחוב אראם במרכז ירוואן, מחוץ למחלקת היולדות של בית החולים מרגאריאן הסמוך. צילומים מהאירוע מראים כי הקיוסקים כבר פורקו באותה העת, אז נציג העירייה הכחיש את קיום התוכנינת.^[8]

תגובת הפעילים

תנועת פארק משטוטס ביקשה למנוע את בנייתו של מרכז מסחרי במקום הפארק הירוק. השם, "פארק משטוטס" לא היה השם הרשמי של האזור, אך מאז אירועים אלה הוא עדיין ידוע בשם זה בפי תושבי העיר. החל מ-11 בפברואר 2012, כאשר הפעילים עתרו לעירייה לקבל הסבר משפטי לבנייה המרחשת ונדחו, החלו עשרות מחאות, הפגנות ועצרות במטרה לעצור את בנייה, להציל את הפארק.קבוצה של רופאים ממוסדות רפואיים סמוכים, ביניהם האוניברסיטה הרפואית הלאומית, הזהירו נגד השלכותיה של הבנייה על הבריאות של העיר.^[9] הפעילים הגישו עצומה לראש עיר טארון מרגריאן, עליה חתמו כ-10,000 אזרחים.^[10]

בבוקר של ה-16 בפברואר, היום השישי של המחאה בפארק (בה ישבו המוחים על המדשאה ונשארו שם 24 שעות ביום), המפגינים כיסו בפלסטיק את אחד השלדים של הקיוסקים, כדי להגן על עצמם מפני השלג הכבד. ניגשו אליהם שלושה גברים בלבוש אזרחי, ככל הנראה – קשורים לפרויקט הבנייה, ודרשו מהם להסיר את הכיסוי. המוחים התנגדו, ואמרו שאין הם מפרים כל חוק. אך הגברים קראו למשטרה, ואלו גם דברו את הסרת היריעה, ואמרו שאם ברצונם הישאר, שיעמדו בשלג. המפגינים החלו להתקשר לחברי פרלמנט שונים, ולמשרד נציב תלונות הציבור, והודיעו להם שהם מנהלים הפגנה בלתי אלימה, ושמנסים למנוע מהם את זכויותיהם האזרחיות. 

בתיווך נציב תלונות הציבור, המפגינים הותרו לשמר את הכיסוי שלהם.^[11]

כעבר זמן קצר, נכנסה לפארק משטוטס משאית ערבוב-בטון כדי לספק בטון לאתר הבנייה. כ-40 פעילים חסמו את הדרך כדי למנוע מהמשאית להגיע ליעדה, והמשאית הייתה צריכה לפנות חזרה, כי העיכוב גרם לבטון להתקלקל.

המשטרה איימה לפזר את ההפגנה על הפרת הסדר הציבורי, ואילו נציב תלונות הציבור של ארמניה שוב התערב וקבע כי מחאה שקטה לא מפרה את הסדר הציבורי.^[12]

למחרת המשטרה ניסתה לפזר את ההפגנה בכוח, על ידי פינוי המפגינים מהקיוסק שבמחלוקת. המשטרה אז הקיפה את אתר הבנייה, וחסמה את הגישה של המפגינים ושל העיתונות אליו.^[13]משאית הבטון חזרה מאוחר יותר – והפעם עמדו בפניה כ-100 מפגינים. חק מהם נשכבו בפני המשאית כדי לחסום את מעברה.

סגן מפקד משטרת ירוואן, רוברט מלקוניאן, אז הודיע לפעילים שבשעה 16:00 יגיע נציג מן העירייה לנהן עמם משא ומתן.^[14]

בשעה שנקבע לא הגיע אף נציג מן העירייה. במקום זאת, הגיע המנהל האמנותי של קולנוע ירוואן, עארה ירנג'קיאן, שהיה חבר במועצת הזקנים של ירוואן. הוא לא היה נציג רשמי של העירייה, אך הפעילים פתחו עמו בדיאלוג.

ירנג'קיאן טען שלא מדובר ב"הרס" מכיוון שכל המבנים בפארק הם מבנים זמניים ממילא, ובתשובה, המפגינים הראו לו את יסודות הבטון והלבנים עליהם עמדו, וענו שמבנים זמניים אינם קבועים בקרקע ואינם בנויים מחומרים אלה. הם גם הצביעו על הקונסטרוקציה של המבנים, שנועדה להתאים לאופי של הפארק, כמו בוטיק אשר נבנה סביב עץ עם חור בגג, עבור החלק העליון של העץ.

חבר הפרלמנט מטעם מפלגת המורשת, אנהיט בחשיאן, גם הגיע לפארק, והצהיר כי הבנייה היא נדל"ן ולא ניתנת להעברה, וכהוכחה, ציין שהעבודה מבוצעת על ידי רשות הגנים, אשר אמונה על טיפול בעצים וצמחייה, ולא על בנייה. ממשרד ראש העיר יצאה ההצהרה שהמתנגדים רשאיים לפנות לבית משפט עם טענותיהם, ועל כך ענה בחשיאן, "עד שנפנה, יסיימו את הבנייה."^[15]

המחאה לא נפסקה עם התערבות ראשונה זו של המשטרה. התקשורת עסקה רבות במתרחש, והאירוע התלקח בקרב הציבור, ועוד קבוצות הצטרפו למפגינים. כעת, המחאה כבר לא הייתה רק בעד העצים ואזורים ירוקים, אלא באופן מוצהר נגד השימוש במשאבים ציבוריים למען רווחים של היחידים בעלי הכוח, ונגד שחיתות בממשלה. ההשתלטות האזרחית על המקום נמשכה שלושה חודשים.

באפריל, משתתפים וארגונים בעיר ערכו אירוע ציבורי בכותרת "אזרח בעל הכרה-עצמית קובר אוליגרך". באירוע, נערכה לוויה עבור בובה המייצגת אוליגרך.

אך עד מאי, המחאה החלה להיחלש. לא היה ברור מה עוד יכולים האזרחים לעשות: הפעולות של העירייה לא נעשו בכל מסגרת חוקית או משפטית שהיה מאפשר פתרון באמצעות בתי המשפט, והממשלה פשוט התעלמה מהנושא. בתחילת מאי הגיע לפארק נשיא ארמניה, סרז' סרקזיאן, בליווי ראש העיר ירוואן, טארון מרגריאן, לא אמר באופן פומבי: "טארון, עשית הכל נכון. עיריית ירוואן עובדת באופן אפקטיבי. אבל תראה, המקום הזה מכוער". ובכך, למעשה, הוכרע העניין. האמירה "תראה, זה מכוער" הפכה לססמה המייצגת את הפוליטיקה הארמנית, במקום חוק או משפט, בעיני הפעילים האזרחיים.^[16]

ביום שלאחר ביקור הנשיא, עובדי חברת הבנייה הפרטית "קנטרון-קנצ'פטום" פירקו את החנויות בפארק. העירייה הוציאה הודעה בשם ראש העיר, שהוא "ימשיך לפעול לשיפור הפארק". ארגונים חוץ-ממשלתיים שהתנגדו לפעולות העירייה, פרסמו הצהרות לפיהן ראש העיר היה אחראי על המצב מתחילתו, בשל הזנחת הפארק, אישור בנייה קלוקלת ובלתי חוקית של בתי עסק בו, ואז החלטה בלתי מבוקרת לפרקם ולשנות את אופי האתר במרכז העיר. הם הצהירו שגורל האתר צריך להיות בידי האזרחים, ולא בעלי עסקים עם אינטרסים בנדל"ן העירוני.^[17]

נכון ל-2018, האזור שבצד המזרחי של שדרת משטוטס הוכרזה כפארק מיסאק מנושיאן, בעוד בצד המערבי, המרחב נותר חצי-בנוי. עדיין מתקיימות שם אספות אזרחיות ומחאות.

המשמעות ארוכת הטווח של המחאה לא הייתה בקיום או פירוק הקיוסקים בפארק, אלא בהולדת תנועה אזרחית שרואה בעצמה בעלת הזכויות הלאומיות בארמניה, הצהירה ארמין אישקיאן, פרופסור בלונדון סקול אוף אקונומיקס. לדבריה, התנועות האזרחיות הארמניות אינן חלק מתנועות בינלאומיות, ושארמניה מבודדת פוליטית. אך עם זאת, אין ההשפעות העולמיות פוסחות עליה, ומדיניות הנאו-ליברלית של הממשלה מולידה תנועות מקבילות ומושפעות מ-Occupy Wallstreet ודומותיה.^[18]

היבט נוסף של מחאה זו הוא שזו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של רפובליקת ארמניה בה הייתה נוכחות משמעותית של נשים, הן בכינון התנועה, והן בהפגנות עצמן. על אף אלימות מינית מופגנת מצד המשטרה בהתייחסות למפגינות (בתמונה אחת מפורסמת, שוטר נישק את צווארה של מפגינה אותה עצר), נשים המשיכו להוביל מחאות מאז אותה מחאה היסטורית. ב-2013, נשים התגייסו למחאה הגדולה נגד עלייה בתעריפי התחבורה הציבורית, והציעו הסעות לאזרחים, וב-2015, היו במרכז המחאות נגד העלייה במחירי החשמל. הן גם יצאו לרחובות באירועים נגד הממשלה שהוצתו כאשר קבוצת חמושים השתלטה על תחנת משטרה בירוואן. ג'אנה אלכסניאן, יו"ר הארגון "עיתונאים לזכויות אדם", כתבה שעם השתתפות מוגברת זו, גם גברה האלימות נגדן.^[19]

מדיה וקבצים בנושא תנועת פארק משטוטס בוויקישיתוף

אתרים של תנועות המקושרות למחאות

• #SaveMashtotsPark – הבלוג של התנועה באנגלית
• Civic Tribune(הקישור אינו פעיל) – אתר בשפה הארמנית אשר מוקדש לתנועה האזרחית "Civic Tribune" בפארק משטוטס
• This City Belongs to Us – אתר היוזמה אשר התחילה את המחאה

דפי פייסבוק וקבוצות המזוהות עם התנועה

• #SaveMashtotsPark – דף פייסבוק באנגלית
• Մե՛նք ենք այս քաղաքի տերը – דף היוזמה האזרחית "העיר הזאת שייכת לנו"
• Մեր քաղաքը – דף יוזמת "עירנו"
• Քաղաքացիական Ամբիոն – דף הפייסבוק של קבוצת Civic Tribune
• Փրկենք Թեղուտը – דף היוזמה האזרחית להצלת יער טגהוט

אתרי אינטרנט 

• Organize! - פלטפורמה ליוזמות אזרחיות בארמניה
• EcoLur – אתר לאקטיביזם ומודעות למען הסביבה בארמניה
• Armenian Environmental Network
• צילומים מן המחאות בפארק