היגיאיה (אסטרואיד)
היגיאיה (שם מלא: 10 היגיאיה; באנגלית: 10 Hygiea) הוא האסטרואיד הרביעי בגודלו שבחגורת האסטרואידים העיקרית. הוא התגלה על ידי אניבאלה דה גאספריס (Annibale de Gasparis) ב-12 באפריל 1849.
 | |
| היגיאיה, צילום של הטלסקופ הגדול מאוד, מערכת SPHERE (אנ') | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | אסטרואיד |
| סיווג ספקטרלי | C-type asteroid |
| קטגוריה | חגורת האסטרואידים  |
| מיקום | חגורת האסטרואידים |
| תאריך גילוי | 12 באפריל 1849 |
| מגלה | אניבאלה דה גאספריס (Annibale de Gasparis) |
| על שם | היגיאה |
| מקום גילוי | Astronomical Observatory of Capodimonte |
| מאפיינים מסלוליים | |
| אפואפסיד | 524,639,734 ק"מ (3.507 AU) |
| פריאפסיד | 414,386,103 ק"מ (2.770 AU) |
| ציר חצי-ראשי | 3.139943146066592±0.0000000028699 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות | 0.117 |
| זמן הקפה | 2,031.01 ימים |
| מהירות מסלולית | |
| ‑ ממוצעת | 16.76 ק"מ/שנייה |
| נטיית מסלול | 3.842° |
| מאפיינים פיזיים | |
| ממדים | 530×407×370 ק"מ |
| מסה | 903 אקסאגרם |
| צפיפות ממוצעת | 0.10 ± 2.08 גרם/סמ"ק |
| תאוצת הכובד בקו המשווה | 0.091 מטר/שנייה² מטר/שנייה2 |
| זמן סיבוב עצמי | 1.15 יום ימים |
| אלבדו | 0.0717 |
| בהירות מוחלטת | 5.43 |
| מהירות מילוט | 0.21 ק"מ/שנייה |
  | |
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
גילוי ומקור השם
האסטרואיד התגלה על ידי החוקר אניבאלה דה גאספריס ב-12 באפריל 1849. היה זה האסטרואיד הראשון מבין תשעת האסטרואידים שהוא גילה. מנהל מצפה הכוכבים בנאפולי, ארנסטו קפוצ'י קרא לאסטרואיד Igea Borbonica (היגיאיה בורבוניקה, על שם בית בורבון, ששלטו בממלכת שתי הסיציליות בו נאפולי נמצאת). אולם כבר ב-1852, האסטרונום ג'ון ראסל הינד אמר שהשם הנפוץ הוא "היגיאיה" ושלא משתמשים בשם המקורי המלא.
האסטרואיד קרוי על שמה של היגיאיה, אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומאית. המספר "10" מציין כי זהו האסטרואיד ה-10 אשר התגלה במערכת השמש.
מאפיינים
היגיאיה הוא האסטרואיד הרביעי בגודלו במערכת השמש. צורתו כספרואיד אובלי וממדיו הם 530×407×370 ק"מ[1]. קוטרו הממוצע 407 ק"מ[2], ומסתו מוערכת להיות כ-2.9% מכלל מסת חגורת האסטרואידים, בסביבות ה8.67×1019 ק"ג.
האסטרואיד הוא הגדול מהאסטרואידסים מסוג C-type אשר עשויים ברובם מפחמימנים סלעיים. כמו קרס, היגיאיה בעל צפיפות נמוכה, ודומה בכך לירחים של שבתאי.
תצפיות
היגיאיה הוא בעל אלבדו נמוך וקשה לראותו בתצפיות מכדור הארץ, ולכן, למרות גודלו, הוא האסטרואיד ה-10 שהתגלה. באפהליון, הנקודה הרחוקה ביותר מהשמש במסלולו, בהירות נראיתו היא 10.2 ונדרש טלסקופ בעל קוטר עדשה של 100 מ"מ, אולם בפריהליון, הנקודה הכי קרובה לשמש במסלולו, יש לו בהירות של 9.1 וניתן לראותו במשקפה בעלת קוטר של 50 מ"מ.
היגיאיה נצפה כשהוא מסתיר כוכב כמה פעמים וממנו למדו מעט אודות צורתו. תצפית של טלסקופ החלל האבל קבעה כי הוא אסטרואיד ואין לו ירחים משלו הגדולים מקוטר 16 ק"מ.[3]
ב-2006, במסגרת הדיונים של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. היגיאיה היה אחד מעשרת הגופים שנשקלו להחשב בכוכב לכת[4], אולם החלטה זו נפסלה, ואסטרואיד סווג כאחד מהגופים קטנים במערכת השמש.
תצפיות שבוצעו על ידי הטלסקופ הגדול מאוד, במערך מצלמות SPHERE (אנ') בשנים 2017-2018, ואשר תוצאותיהן הוכרזו בסוף 2019, מראות שלהיגיאיה יש צורה כדורית, המעידה על שיווי משקל הידרוסטטי, ולכן מועמד להיות כוכב לכת ננסי.[5][6]
קישורים חיצוניים
אסף רונאל, 170 שנה אחרי שהתגלה, עצם חללי יוגדר ככוכב לכת ננסי חדש, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2019
