מַעֲלֵי-גֵּרָה (שם מדעי: Ruminantia) היא תת-סדרה של מכפילי פרסה שמשותפת להם מערכת עיכול המתאימה לעיכול תאית (צלולוז) באמצעות תהליך הנקרא העלאת גירה.
- קבוצה טרגולינה (Tragulina)
- משפחה איילוניים (Tragulidae)
- משפחה Prodremotheriidae - נכחדה
- משפחה Hypertragulidae - נכחדה
- משפחה Praetragulidae - נכחדה
- משפחה פרוטוצרטיים (Protoceratidae) - נכחדה
- משפחה Archaeomerycidae - נכחדה
- משפחה Lophiomerycidae - נכחדה
- קבוצה פקוריים (Pecora)
פיזיולוגיה של מעלי גירהעריכה
לבעלי חיים מעלי גירה יש מאפיינים פיזיולוגיים שונים המאפשרים להם לשרוד בטבע. תכונה אחת של מעלי גירה היא צמיחת שיניים מתמדת. במהלך העלאת הגירה, תכולת הסיליקה במספוא גורמת לשחיקה של השיניים. כדי לפצות על כך השיניים של מעלי הגירה ממשיכות לצמוח לאורך כל חייהם, בניגוד לבני אדם או בעלי חיים אחרים שאינם מעלים גירה, שצמיחת השיניים שלהם נעצרת לאחר גיל מסוים. לרוב מעלי הגירה אין שיניים חותכות עליונות; במקום זאת, יש להם כרית שיניים(אנ') עבה ללעיסה יסודית של מזון צמחי.[1] מאפיין נוסף של מעלי גירה הוא קיבולת אחסון קיבתית גדולה המעניקה להם את היכולת לצרוך מזון במהירות ולהשלים את תהליך הלעיסה מאוחר יותר. תהליך זה ידוע בשם העלאת גירה, המורכב מהעלאת המזון מהקיבה, לעיסה מחדש, הוספת רוק, ובליעה מחדש. העלאת הגירה מצמצמת את גודל חלקיקי המזון, דבר שמשפר את התפקוד המיקרוביאלי ומאפשר למזון הנעכל לעבור בקלות רבה יותר דרך מערכת העיכול.
מעלי גירה ומשבר האקליםעריכה
מתאן מיוצר על ידי סוג של ארכאונים הנקראים "מתאנוגנים", הנוצרים בתוך קיבת מעלי הגירה, ומשתחרר לאטמוספירה. מתאן הוא גז חממה חזק עם פוטנציאל התחממות גלובלית של 86 בהשוואה לפחמן דו-חמצני בתקופה של 20 שנה.[2]כתוצר לוואי של צריכת תאית, הבקר מוציא מתאן, ובכך מחזיר את הפחמן שאספו הצמחים בחזרה לאטמוספירה. לאחר כ-10 עד 12 שנים, המתאן הזה מתפרק ומומר בחזרה לפחמן דו-חמצני. לאחר ההמרה ל-CO2, צמחים יכולים לבצע שוב פוטוסינתזה ולקבע את הפחמן בחזרה לתאית. מכאן, הבקר יכול לאכול את הצמחים והמחזור מתחיל שוב. למעשה, המתאן שמקורו בבקר אינו מוסיף פחמן חדש לאטמוספירה, אלא הוא חלק מהמחזור הטבעי של פחמן באמצעות מחזור הפחמן הביוגני.[3]בשנת 2010, התסיסה התוך קיבתית היוותה 43% מסך פליטות גזי החממה מכלל הפעילות החקלאית בעולם, 26% מסך פליטות גזי החממה מפעילות חקלאית בארצות הברית, ו-22% מכלל פליטות מתאן בארצות הברית.[4] לבשר מגידול מבוית יש טביעת רגל פחמנית גבוהה יותר ביחס לבשרים אחרים או מקורות צמחוניים לחלבון, בהתבסס על מטא-אנליזה גלובלית של מחקרי הערכת מחזור חיים.[5] ייצור מתאן על ידי חיות המגודלות לשימוש כמזון, בעיקר מעלי גירה, מוערך ב-15%-20% מסך הייצור העולמי של מתאן, אלא אם כן החיות ניצודו בטבע.[6] אוכלוסיית הבקר המגודלת לשימוש בתעשיות הבקר והחלב בארצות הברית היא כ-90 מיליון ראש, כ-50% יותר משיא אוכלוסיית הבר של ביזונים אמריקאים שמנתה כ-60 מיליון ראש בתחילת המאה ה-18,[7] ששטח המחיה שלהם התפרס ברובו בצפון אמריקה באזור בו שוכנת כיום ארצות הברית.
מעלי גירה בהלכהעריכה
העלאת גירה היא אחד משני הסימנים הדרושים בבהמה כדי שתיחשב כשרה על פי התורה (הסימן האחר הוא נוכחות פרסה שסועה).
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
