בּוּדָה (געז: ቡዳ) הוא ישות מיתולוגית שהאמונה בו נפוצה במזרח וצפון אפריקה. לפי אמונה זו לבודה יש את כוחות העין הרע ויש בכוחו להשתלט על אנשים, לשנות את צורתם לצורת צבוע ולבצע דברים מרושעים לרבות קניבליזם. באתיופיה ובאריתריאה הישות נקשרת לאוכלוסיות שהם חסרות אדמה ואשר עיקר פרנסתם קשור לייצור של מוצרים מתוך חומרי גלם כדוגמת קדרות, בורסקאות, נפחות ואריגה.[1]
על פי האמונה העממית באתיופיה לחוה היו 30 ילדים והיא החביאה 15 מהם, כאשר מצא אותם האל קילל אותם, את חלקם הפך לחיות וחלק אחר השאיר בדמותם האנושית ואלו הם אבות הבודה.[2] לפי תפיסות אלו הבודה הוא צבוע (אמהרית: "ג'יב") המחופש לאדם בשעות היום ואשר לובש את צורתו המקורית בלילה והיא דמותו האמיתית. הבודה עצמו אוכל אנשים ומוצץ את דמם לא רק פיזית כי אם רוחנית לאחר שהטיל עליהם את עין הרע.[3] כינוי נוסף שניתן לאדם כזה הוא "ג'ריתם" שמשמעותו זנב, כלומר זנב הצבוע שאינו קיים כאשר הוא בצורת אדם.
למרות העניין המאגי, אוכלוסיות אלו שהאמינו בבודה השתמשו בשירותיהם של אותן אוכלוסיות ובמוצריהם, אך נזהרו מהם. האמונה גם גורסת כי הבודה מעביר את כוחותיו לצאצאיו. ההשלכות של אמונה זו על קבוצות מסוימות, בייחוד נפחים, היו לדחוף אותם לשוליים, להתרחק מהם פיזית ואף לבצע טקסים כנגדם.[4] פעמים רבות קורה כי ישנן האשמות של אוכלוסיות כלפי אנשי הבודה כאשר הטענה המרכזית היא שאחד מהם נאכל, במצב כזה ישנם טקסים אשר מבוצעים והאדם אשר חשוד ב"אכילת" הקורבן נאנס לבקש את סליחתו.[4][5]
החל מהמאה ה-15 ואילך נושלו ביתא ישראל מאדמותיהם על ידי הקיסרים האתיופים ובמקביל לכך החלו היהודים יותר ויותר לעסוק במלאכות שאינן קשורות למלאכת האדמה לרבות בנפחות וקדרות. במאות ה-17 וה-18 רובם המוחלט של בעלי מלאכות אלו באימפריה האתיופית ובעיקר בשטחים האמהרים והתגרים היו יהודים.[6][7][8] העובדה שביתא ישראל היו יהודים אף החמירה את התפיסה כלפיהם כבודה. היהודי שהוא הבודה תואר כיצור אשר גרם לצליבתו של ישו והנוצרים החבשים ראו במצבם הירוד של היהודים כבודה כהוכחה לכך שהם נבחרי האל.[9] הנוצרים גם ייחסו למנהג הקרבת הקורבנות, בעיקר קורבן הפסח של ביתא ישראל כטקס שנתי המסמל את צליבתו של ישו, והנפח היהודי סימל את האדם אשר היה מעורב בהכנת המסמרים לצליבתו. כמו כן הואשמו בהוצאת גופות של נוצרים מתוך קברים כאשר הללו מחופשים לצבועים למען טקסים דתיים.[2] על מצבם של היהודים והשלכותיה של אמונה זו מדווח הנוסע ג'יימס ברוס:
הפלשים נמצאים בסכנה גדולה, אם אפשר. כל חבשי תמיד האמין, שצחנת הצבועים המציפה כל לילה את העיר גונדר, מגיעה מהפלשים השוכנים בהרים שליד, כאשר הם משנים את צורת באמצעי כישוף. אפילו הגלה עם ברברי וזר, העוין לחבשים, ונבדל מהם בשפתו ובדתו, מסכים עמם באפשרות הכישוף, הגורמים למחלות ומוות ממרחקים, הריסת הקציר, זיהום מקורות המים, וביכולתם להתרבות בכך שהם הופכים אנשים לכמוהם
— James Bruce, Travels to discover the source of the Nile, Vol. II, p. 19