מתחפרים, או נוברים (באנגלית: "Burrower" או "Fossorial", נגזר מהמילה הלטינית "fossor" שפירושה "כורה"), הוא מונח המתאר בעלי חיים הנוהגים לחפור מחילות מתחת לאדמה ומותאמים לחיים תת-קרקעיים. בין בעלי החיים הנכללים תחת המונח ניתן למנות יונקים רבים כמו הגירית, החולד, השנבוב, הבילבי, החפרפרת, הארנב, הדרבן, השועל הטיבטי, המארה, המרמיטה, הנובחנית, וכן מינים רבים של זוחלים, חרקים, דו-חיים, חסרי חוליות ויצורים ימיים. המינים המתחפרים רבים מתאפיינים בדרך כלל ברגליים קדמיות חזקות עם טפרים גדולים ועבים (בעיקר בקרב היונקים המתחפרים), מנגד ישנם מינים מתחפרים שהגפיים שלהם מנוונים או נעלמו לגמרי (כך זה אצל תולעי האדמה, זוחלים כמו החומטיים והנחשיליים, ודו-חיים כמו חסרי רגליים). למינים רבים יש ראייה חלשה, חלקם אפילו עיוורים לחלוטין. כמו כן רבים מהאיברים הבולטים של המתחפרים, לרבות אפרכסות האוזניים והזנב, נוטים להיות קצרים כדי של יפריעו למתחפר בתנועתו מתחת לאדמה.
הגדרת המושג היא לעיתים כוללנית יותר: מרבית הדבורים וצרעות רבות נקראות "מתחפרות" (בגלל המחילות בכוורת) וכן מכרסמים רבים נחשבים לחופרים, למרות שההתאמה שלהם לחיים מתחת לאדמה היא מינימלית (או במקרה של הדבורים בכלל לא). אף על פי כן, משנת 2000 ואילך, המונח "מתחפר" מתייחס גם לבעלי חיים אשר חופרים וחיים במחילות במהלך חלק מהיממה, בעוד שבעלי חיים שחיים מתחת לאדמה במשך רוב חייהם נקראים "בעלי חיים תת-קרקעיים". המונח אינו מתייחס לבעלי חיים המשתכנים במחילות שנעזבו אלא למינים שמסוגלים לחפור בעצמם.
בעלי חיים רבים - בעיקר אלו החיים באזורים מדבריים - משתמשים במחילות על מנת לווסת את חום גופם (לדוגמה הפנק), בעוד שאחרים משתמשים במחילות כאזור מוגן מפני טורפים או לאחסון מזון (לדוגמה סנאי קרקע, טמיאס, ונמליים). ישנם בעלי חיים המשתמשים במחילות למגוון שימושים: מגן מפני טורפים ושמש, מקום לאיסוף מזון, אמצעי לתנועה מתחת לאדמה מאזור אחד למשנהו וכמקום לשינה ומנוחה. בעלי חיים שמראים הסתגלות מוגבלת לחפירה ולחיים מתחת לאדמה מכונים "תת-מתחפרים" (לדוגמה צבועון הרעמה). מינים כאלה יעדיפו לרוב למצוא מחילה נטושה מאשר להוציא אנרגיה על חפירת מחילה חדשה.
.jpg)
