מפת קרב קטסיפון במבואות בגדאד | ||||||||||||||||||
מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה | ||||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
תאריכים | 22 בנובמבר 1915 – 24 בנובמבר 1915 (3 ימים) | |||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב לפני | קרב א-סין | |||||||||||||||||
קרב אחרי | המצור על כות | |||||||||||||||||
מקום | קטסיפון (במבואות בגדאד) | |||||||||||||||||
קואורדינטות | 33°05′37″N 44°34′00″E / 33.093611°N 44.566667°E / 33.093611; 44.566667 | |||||||||||||||||
עילה | פתיחת הדרך לכיבוש בגדאד | |||||||||||||||||
תוצאה | חוסר הכרעה | |||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | עצירת הכוחות ונסיגת הבריטים לכות | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב קטסיפון התחולל בקטסיפון שמדרום מזרח לבגדאד במהלך נובמבר 1915 בין הצבא הבריטי לצבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב היה חלק מהמאמץ הראשי של הבריטים לכבוש את בגדאד ולסלק את הצבא הטורקי ממסופוטמיה. הקרב הסתיים ללא הכרעה והביא את הבריטים לסגת בחזרה לכות.
עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה התקיים מאזן כוחות מתוח בין הבריטים והטורקים באזור כשהטורקים שלטו במסופוטמיה והיו בעלי גישה למפרץ הפרסי בעוד שהבריטים פעלו להגן על האינטרסים שלהם בשדות הפקת הנפט ומתקני עיבוד הנפט באיראן שמרכזם היה בעיר אבאדאן ותופעלו על ידי חברת הנפט האנגלו-איראנית.
עם פרוץ המלחמה מצאו עצמם שתי המעצמות משני צידי המתרס. בעוד שהבריטים נתנו קדימות לאזור זה כדי להבטיח את המשך הזרמת הנפט במפרץ הפרסי הרי שהטורקים ייחסו חשיבות נמוכה למסופוטמיה ודיללו, בהתאם לכך, את צבאם בגזרה זו לטובת תגבור כוחותיהם במערכה על סיני וארץ ישראל ומערכה בקווקז.
מתחילת הפלישה הבריטית לשאט אל ערב ב-1914 ועד קרב זה נחלו הבריטים סדרה של ניצחונות תוך שהם מתקדמים במעלה נהר החידקל. בהקשר של ההכנות של הבריטים למערכה לכיבוש בגדאד יש לבחון את הנושאים הבאים:
המערכה במסופוטמיה החלה בנובמבר 1914 ועד קרב קטסיפון התקדמו הבריטים אל פנים עיראק בסדרה של קרבות:
ההנחיות לכח הבריטי, ששהה בעיר כות, היו להתקדם, לאורך החידקל, ולכבוש את בגדאד.
קטסיפון שכנה כ-60 ק"מ במעלה החידקל מצפון מערב לכות וכ-16 ק"מ מדרום מזרח ל-בגדאד. תנועת הכוחות בין כות לבגדאד התאפשרה בעיקר על הגדה הצפונית של החידקל בגלל ביצות והצפות בגדה הדרומית.
קטסיפון הייתה אתר עתיקות מתקופת היותה עיר הבירה של האימפריה הפרתית ובהמשך של האימפריה הפרסית-הסאסאנית. כחלק מביסוס קו הגנה ניצלו הטורקים את קיומה של חומה עתיקה באורך 5 ק"מ ובגובה של 6 מטר ששימשה את הטורקים לתצפיתנים.
הכח הבריטי העיקרי שנשלח למערכה במסופוטמיה היה כח D של חיל המשלוח ההודי בפיקודו של גנרל ג'ון ניקסון כשהיחידה המובילה בכח הייתה הדיוויזיה ה-6 של "פונה" בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס טאונסנד.
טאונסנד, שהוביל את המערכה מהנחיתה במפרץ הפרסי, מונה לפקד גם על המערכה על כיבוש בגדאד[1]. הכוחות שהועמדו לרשותו כללו כ-11,000 חיילים כשרובם מהדיוויזיה ה-6 של "פונה".
הכח היבשתי נתמך על ידי ספינות תותחים שיועדו להקדים את הכוחות במכת אש על הביצורים הטורקים.
הצבא העות'מאני החליט להיערך להגנה על בגדאד באזור קטסיפון. לצורך כך הוקמו 2 קוי הגנה מצפון לחידקל[2]. בראש הכוחות המתגוננים עמד נוראדין איברהים פאשה תחת פיקודו של חליל כות[3] ולרשותו עמדו כ-18,000 חיילים תחת פיקוד של 4 דיוויזיות רגלים:
כמו כן חוזקו קווי ההגנה בסוללות ארטילריה של 52 תותחים.
לקראת הקרב חילק טאונסנד את כוחותיו ל-4 כוחות משנה כש-3 מהן תוכננו לתקוף ישירות את קו הביצורים הטורקי כשהכח הרביעי תוכנן לאגף את הקו הטורקי דרך הגדה הדרומית מערבית.
תנועת הכוחות הבריטים לכוון בגדאד החלה עם רדת הלילה של 21 בנובמבר 1915 כדי לפתוח מתקפה עם שחר של היום הבא.
ההתקפה הבריטית על קו הביצורים הטורקי הקדמי נפתחה ב-22 בנובמבר 1915. הכוחות הבריטים נתקלו בהתנגדות עזה והתקשה להתקדם. מפקד הכח הטורקי, נוראדין, השתמש בתבונה בכוחות העתודה שלו כדי לתגבר את הנקודות בהן הצליחו הבריטים לפרוץ את הקו. ספינות הנהר שהיו אמורות לסייע לכוחות היבשה התקשו להתקדם בגלל מיקוש וחסימות בנהר וכן בגלל ירי ארטילרי.
בסיומו של היום הצליחו הבריטים לכבוש את קו ההגנה הראשון תוך שהם מסבים אבדות כבדות לטורקים אך סובלים בעצמם מאבדות כבדות.
ב-23 בנובמבר 1915 חידשו הבריטים את ההתקפה על קו ההגה השני אולם לא הצליחו לפרוץ קו זה. במהלך היום יצאו הטורקים למתקפת נגד אך הבריטים הדפו אותה. בסיומו של היום לא נרשמה הכרעה של אף אחד מהצדדים אף על פי שסבלו מנפגעים רבים.
ב-24 בנובמבר 1915 החליט טאונסנד שהיקף הנפגעים, תשישות החיילים שנותרו והמחסור בציוד, נשק ותחמושת אינם מאפשרים להמשיך המערכה ולכן הורה לחייליו לסגת לכות כדי למלא את הששורות ולחדש את האספקה לחיילים.
נוראדין הורה גם הוא לכוחותיו לסגת מקטסיפון בגלל היקף הנפגעים אך כשנודע לו שהבריטים החלו לסגת הורה ליחידותיו לרדוף אחריהם. דבר זה התאפשר מכיוון שבניגוד לבריטים, קווי האספקה של הטורקים היו קצרים מאוד דבר שאיפשר להם לחזק את כוחותיהם בזמן קצר ולצאת למרדף.
נפגעים:
קרב זה המחיש את חשיבות התמיכה הלוגיסטית והרפואית לכוחות הלוחמים ואת ההשפעה של המרחק.
נסיגתם של הבריטים לכות סימן את תחילתו של המצור על כות שם סבלו הבריטים מאחת התבוסות הגדולות ביותר במהלך המלחמה.