אבא שאול בן בטנית
אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית היה תנא שחי בירושלים בסוף תקופת בית שני, כשני דורות לפני חורבנו.
| לידה | ירושלים |
|---|---|
| השקפה דתית | יהדות  |
  | |
היה משיב לשאלות בהלכה. כחברו, רבי אלעזר ברבי צדוק, מצא את פרנסתו כחנווני. בעיסוקו זה נודע כמקפיד ביותר על הימנעות מגזל ועל שמירת ממון הזולת, ולשם כך בין היתר נדב לציבור כמות גדולה של שמן, וזאת כדי להשיב את ספק גזילת הציבור.
במסכת ביצה מסופר שכשהיו באים לקוחות לקנות אצלו שמן, היה ממלא בכליו שמן במידה המבוקשת ומריק לתוך הכלים של הלקוחות. ובמשך כל הלילה היה מניח את כליו הפוכים מעלי כלי הלקוחות, כדי שכל השמן שבכלים יתמצה לכלי הלקוחות, וכך לא יבא לידי איסור גזל.
בתלמוד בבלי הוא מביא בשם אבא יוסף בן חנין אמרת ביקורת כלפי משפחות הכהנים הגדולים המזוהים עם כת הצדוקים או המקורבים להם, ששלטו באותם ימים בשלהי תקופת בית שני בירושלים:
אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן; אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן; אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן; אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן; שהם כהנים גדולים, ובניהן גזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
לפני מותו ציווה לבניו: "קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי"[1]. חלק מהראשונים ראו בדבריו של אבא שאול את מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית[2]. בנו נקרא אף הוא בשם בטנית, כשם סבו[3].
לקריאה נוספת
- "אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 11, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "אבא שאול בן בטנית", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, באתר היברובוקס
- יחיאל מיכל גוטמן ודוד יוסף בורנשטיין, "אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית", אשכול - אנציקלופדיה ישראלית, כרך א', בעריכת יעקב קלצקין, הוצאת אשכול, ברלין-ירושלים 1929, עמ' 47, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- מרדכי מרגליות (עורך), "אבא שאול בן בטנית", אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מהדורת אייזנברג תשס"ז, כרך א', עמ' 9
קישורים חיצוניים
קטגוריה:אבא שאול, באתר ויקיטקסט