מסכת ביצה

מַסֶּכֶת בֵּיצָה היא המסכת השביעית בסדר מועד, והיא נקראת על שם המילה הראשונה שבה: "ביצה שנולדה ביום טוב". במפרשים הקדמונים נקראת גם "מסכת יום טוב", זאת מכיוון שהמסכת עוסקת בהלכות המיוחדות ליום טוב.

מזון שהוכן לפני יום טוב כדי להיאכל בשבת למחרת יום טוב. בסידור נראית הברכה לעירוב תבשילין.

מטבע הדברים המסכת עוסקת גם ביחסי שבת ויום טוב באופני חיבור והתנגשות ביניהם, ביצה שנגמרה במעי התרנגולת ביום טוב ונולדה בשבת ולהיפך, דין עירוב תבשילין, ואופי התפילה כשיום טוב חל בשבת.

מכיוון שהכלל הוא "אין בין שבת ליום טוב אלא אוכל נפש בלבד" (משנה מגילה, א, ה) - כלומר רק מלאכות הנצרכות לאכילה הותרו ביום טוב, משמשת מסכת זו כהרחבה להלכות שבת, וחלק מהסוגיות במסכת זו מרחיבים נושאים מסוימים ממסכת שבת בפרט בהלכות מוקצה שנאמרה בהם גם חומרה מיוחדת ביום טוב.

במסכת נידונות בדרך אגב גם הלכות ביטול, תערובות, והלכות סמיכה.

בתלמוד הירושלמי על מסכת זו, נידונות הגדרות שונות בהלכות שבת שאינן מופיעות בתלמוד הבבלי. בדפוס וילנא של התלמוד הבבלי יש במסכת 39 דפים ועמוד אחד (חצי דף).

מיקומה של המסכת בסדר מועד

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון בענייני שבת (מסכתות שבת ועירובין), פסח, שקלים ויום הכיפורים (מסכת יומא), הגיע תור שלוש הרגלים. ומכיוון שענייני פסח כבר נדונו במסכת פסחים, ובשבועות נותרו לדיון רק ענייני יום טוב, ראוי היה שמסכת ביצה תסודר לפני מסכת סוכה. אך מפאת ריבוי המצוות בחג הסוכות, סודרה מסכת סוכה לפני מסכת ביצה.

מפרשי המסכת

התוספות למסכת זו נכתבו בבית מדרשו של מהר"ם מרוטנברג, רבו של הרא"ש.^[^{דרוש מקור]} המהר"ץ חיות כותב שהתוספות על מסכת זו פעמים מעתיקים לשון רש"י^[^{דרוש מקור]}.

בנוסף לפירושי הראשונים הנפוצים, יש על מסכת ביצה מספר חידושי ראשונים ייחודיים: חידושים מבנו של הרמב"ן^[1] , חידושי הרא"ה, וחידושי רבי מנחם המאירי (בנוסף לבית הבחירה)^[2].

פרקי המסכת

בֵּיצָה (עשר משניות^[3]) – פרק זה עוסק במחלוקות שבין "בית שמאי" ל"בית הלל" ביום טוב.
יוֹם טוֹב (עשר משניות) – פרק זה עוסק בהלכות יום טוב שחל בערב שבת. מלאכות "אוכל נפש" מותרות ביום טוב עצמו לצורכי אותו יום, אך אסור להכין מיום טוב אוכל לשבת שבאה אחריו.
אֵין צָדִין (שמונה משניות) – הפרק השלישי דן בדיני בעלי חיים ביום טוב; - מתחיל בצידה, ומשם לשחיטה וּכֵּלֶיה, ומכנגד דין הנבילה ביום טוב, אופן חלוקת הבשר, ומשם לדיני מקח וממכר ביום טוב.
הַמֵּבִיא (שבע משניות) – הפרק הרביעי, עוסק בתחילתו באיזה עצים מותר לקחת להסקה ביום טוב. בהמשך הפרק מדובר על איסורים החלים ביום טוב.
מַשִּׁילִין (שבע משניות) – הפרק החמישי והאחרון, עוסק בקדושת החגים וקובע שההבדל היחיד בין יום טוב לשבת הוא רק במלאכות הקשורות ב"אוכל נפש", כלומר מלבד העיסוק בהכנת אוכל ביום טוב, שאסור בשבת, כל איסורי השבת חלים אף ביום טוב.