 | |
| לידה | 2 במרץ 1871 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 15 בפברואר 1950 (בגיל 78) סנטה ברברה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| זרם באמנות | התנועה האסתטית |
| צאצאים | כריסטיאן הרטר |
  | |
אלברט הרטר (באנגלית: Albert Herter; 2 במרץ 1871 – 15 בפברואר 1950) היה צייר, מאייר ומעצב פנים אמריקאי. הוא למד בליגת הסטודנטים לאמנות אצל ג'יימס קרול בקוויט, ולאחר מכן בפריז אצל ז'אן פול לורנס ופרננד קורמון.[1]
הוא נולד בניו יורק למשפחה שעסקה באמנות. אביו, כריסטיאן הרטר (1839–1883), הקים את חברת האחים הרטר, חברה לעיצוב פנים וריהוט בניו יורק. החברה נסגרה בשנת 1906, ואלברט ייסד בשנת 1909, חברה לייצור שטיחים וטקסטיל שהייתה, במובן מסוים, ממשיכה את דרכו של אביו.[2]
כשהרטר למד בפריז הוא פגש סטודנטית אמריקאית לאמנות, אדל מק'גיניס. הם נישאו בשנת 1893 ונולדו להם שלושה ילדים: אווריט אלברט (1894–1918), כריסטיאן ארצ'יבלד (1895–1966) ולידיה אדל (1898–1951).
בשנת 1898 הם חזרו לארצות הברית ובנו וילה בסגנון ים תיכוני, במזרח המפטון, ניו יורק, עם סטודיו לכל אחד מהם. אמו של הרטר בנתה אחוזה, בסנטה ברברה, קליפורניה, שם בילתה המשפחה בחורפים. לאחר מות אמו, הרטר ואשתו שיפצו את האחוזה והפכו אותה למלון בוטיק.
הבן אוורט ובתו לידיה הפכו גם הם לאמנים. אוורט נהרג בגיל 24 במלחמת העולם הראשונה. בנו כריסטיאן הפך לפוליטיקאי, שכיהן כמושל מסצ'וסטס ומאוחר יותר מזכיר המדינה האמריקני של דווייט אייזנהאואר.
להרטר הייתה קריירה מוקדמת יוצאת דופן, בגיל 19 קיבל אות מכובד בסלון פריז (1890), וזכה בפרסים מהאקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה (פרס ליפינקוט )1897. הוא זכה במדליות בתערוכת אטלנטה משנת 1895 (1830), בתערוכת נאשוויל משנת 1897, תערוכת אוניברסיטת פריז משנת 1900 ותערוכת פאן אמריקאית בשנת 1901 בבאפלו .
בשנת 1909 הוזמן הרטר על ידי ארגון ״בנות המהפכה האמריקאית״ ליצור את מה שנועד להיות מסך התיאטרון המצויר הגדול בעולם, לאודיטוריום דנבר. נושא הציור היה אלגוריה של מגילת העצמאות של ארצות הברית, וכללה איורים של דמויות היסטוריות כמו ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ובנג׳מין פרנקלין.
הוא ביצע ציורי קיר במבנים כמו בית הממשל במאסצ'וסטס, בקפיטול מדינת ויסקונסין, בספרייה הציבורית בלוס אנג'לס והאקדמיה הלאומית למדעים.
יצירתו הידועה ביותר "יציאת חיל הרגלים, אוגוסט 1914", היא ציור קיר בתחנת הרכבת גאר דה אסט בפריז.
בנו הבכור של הרטר, אווריט, התנדב להילחם במלחמת העולם הראשונה, ונהרג ביוני 1918.[3] הרטר הביע את צערו בציור הקיר הזה, המתאר חיילים היוצאים למלחמה מאותה תחנת רכבת. הצעיר במרכז עם זרועותיו מונפות באוויר הוא דיוקן של אווריט, האישה בלבן בצד שמאל היא דיוקן של ביתו אדל הרטר, והגבר בצד ימין עם זר הפרחים הוא דיוקן עצמי. הרטר תרם את ציור הקיר לעם צרפת בשנת 1926.
