אנרי-לאופולד לוי

לוי היה בנו של מעצב פנים ויצרן רקמה. השכלתו האמנותית החלה בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, שם עבד בסטודיו של פרנסואה-אדואר פיקו, אלכסנדר קבנל ואז'ן פרומנטן.

בשנת 1865 נערכה בסלון התערוכה הראשונה שלו, שם הציג את הדמות המיתולוגית הֶקוּבָּה. שנתיים לאחר מכן הוא קיבל פרס על ציור דמותו של יהואש^[1]. בשנת 1869 הוענק לו פרס על ציורו "בכי שבויים עבריים בחורבות ירושלים". ב-1872, לאחר שצייר את דיוקנו של הרודיאס, זכה בתואר "אביר" (שבאלייה) מלגיון הכבוד^[2].

בנוסף לציורי הקנבסים שלו, הוא יצר כמה ציורי קיר, ובמיוחד סצנות מחייו של דיוניסיוס הקדוש בכנסיית סן-מרי, "הכתרת קרל הגדול" (1881) בפנתאון של פריז ו"מסה על התהילות של בורגון" באולם הממלכתי של בורדו בדיז'ון^[1].

למרות היותו אביר, הקריירה שלו סבלה מהאנטישמיות ששטפה את צרפת לאחר פרשת דרייפוס, והוא איבד לקוחות כשסירב לחתום על ציוריו בשם אחר^[3]. בתחילת המאה ה-20 הוא יצא לטיול ממושך במזרח התיכון עם חברו, פרומנטין, והפיק כמה יצירות אוריינטליות.

לוי גם שימש כמורה. בין תלמידיו הבולטים: ז'ורז' א. ל. בויסלייר, אנרי דאבאדי ולואיזה וידאל.

מדיה וקבצים בנושא אנרי-לאופולד לוי בוויקישיתוף

• ביוגרפיה, באתר הוצאת לרוס
• ביוגרפיה, באתר האנציקלופדיה היהודית