גביע ארצות הברית הפתוח

**גביע ארצות הברית הפתוח**
**U.S. Open Cup**
ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1914
ארגון מפעיל	פדרציית הכדורגל של ארצות הברית
מספר מתמודדים	100 (2023)
מדינות משתתפות	ארצות הברית
זוכה	אורלנדו סיטי (זכייה ראשונה)
הכי הרבה זכיות	בית לחם סטיל ; מכבי לוס אנג'לס ; (5 זכיות כל אחת)
	www.usopencup.com

גביע ארצות הברית הפתוח על שם למאר האנט (באנגלית: Lamar Hunt U.S. Open Cup), ובקיצור גביע ארצות הברית הפתוח (באנגלית: U.S. Open Cup, ובראשי תיבות: USOC), הוא מפעל הגביע בכדורגל בארצות הברית, הנערך בשיטת נוקאאוט. הגביע נוסד בשנת 1914, והוא מפעל הכדורגל הלאומי הוותיק ביותר בארצות הברית שעדיין קיים.^[1] במהדורה ה-108 של הגביע, שתיערך בשנת 2023, ישתתפו 100 מועדונים מארבע הליגות המקצועיות שכפופות לפדרציית הכדורגל של ארצות הברית: MLS,‏ USL צ'מפיונשיפ, USL1‏ ו-NISA, וכמו כן גם מועדונים חובבנים בסיבובים המוקדמים של הגביע לאחר שהעפילו לגביע דרך הליגות שלהם. זוכת הגביע קבלת פרס כספי בסך 300,000 דולר, הסגנית מקבלת 100,000 דולר, והקבוצה שהתקדמה הכי רחוק מכל ליגה תחתונה מקבלת 25,000 דולר.^[2] ובנוסף לכך, זוכת הגביע מקבלת מקום בשלב הבתים בליגת האלופות של CONCACAF.^[2]

התחרות נערכה לראשונה בעונת 1913/1914 בשם גביע האתגר הלאומי, כאשר ברוקלין פילד קלאב זכתה בגביע שנתרם על ידי תומאס דיוואר לקידום הכדורגל האמריקאי.^[3] שם התחרות שונה לגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 1995, ומאוחר יותר, בשנת 1999 הוא נקרא על שם למאר האנט, שהיה אחד מן הבעלים ב-MLS ותרם רבות לפיתוח וקידום הכדורגל במדינה.^[3]

מאז עונת הבכורה של ליגת ה-MLS בשנת 1996, קבוצות הליגה שולטות בתחרות. אף קבוצה מליגה תחתונה לא זכתה בגביע ארצות הברית הפתוח מאז רוצ'סטר ריינוס בשנת 1999, או הגיעה לגמר הגביע מאז צ'ארלסטון באטרי בשנת 2008.^[3] זוכת הגביע הנוכחית היא אורלנדו סיטי, שזכתה בגביע הראשון שלה לאחר שניצחה 3–0 את סקרמנטו רפובליק בגמר בשנת 2022.^[4]

השיטה

הטורניר משוחק בשיטת נוקאאוט, ובשנת 2020 ישתתפו 100 מועדונים, מתוכם 62 מועדונים מקצוענים - שני שיאים של כל הזמנים בעידן המודרני.^[5] המשתתפים כוללים את המועדונים האמריקאים מכל רחבי מערכת ליגות הכדורגל האמריקאית,כשזמן הכניסה לטורניר נקבע לפי דירוג הליגה. מועדונים אלה כוללים את 23 המועדונים האמריקאים מה-MLS, ומועדונים מה-USL צ'מפיונשיפ ו-USL1 שאינם בבעלות או מופעלים על ידי קבוצת MLS. מועדונים אשר הקשורים בשיתוף פעולה בלבד ל-MLS משתי ליגות אלו רשאים להשתתף בגביע. בנוסף, ישתתפו גם מועדונים מ-NISA, המשמשת כליגה השלישית (ביחד עם USL1). זו הפעם הראשונה ששתי ליגות מקצועיות מאותה רמה מתמודדות שתיהן בטורניר מאז 2017.

מועדונים מ-USL2 ומ-NPSL (שתיהן משמשות כליגה הרביעית) יעפילו לפי מיקומם בטבלה מהעונה הקודמות. מספר הקבוצות נקבע על ידי פדרציית הכדורגל של ארצות הברית. סיבוב מוקדמות מקומי לטורניר נערך בשנת 2019. הסיבוב כלל 88 קבוצות חובבניות המייצגות 18 מדינות שונות ואת מחוז קולומביה (21 התאחדויות כדורגל מקומיות שונות).^[6] 12 קבוצות העפילו מסיבוב זה. ובנוסף, כמו בשנה הקודמת, הזוכה בגביע החובבנים הלאומי, ניוטאון פרייד, העפילה אוטומטית לסיבוב הראשון של גביע ארצות הברית הפתוח.^[7]

כל הסיבובים, וגם הגמר, הם משחק יחיד הנמשך 90 דקות, ואם לא נקבעה מנצחת ברורה לאחר 90 דקות משחק, ישנה הארכה של 30 דקות. אם בתום הארכה עדיין אין הכרעה, המנצחת נקבעת בבעיטות עונשין. המנצחת מכל משחק מתקדמת לסיבוב הבא והמפסידה מודחת מהטורניר. הגביע פועל בצורה אזורית ושיבוץ הקבוצות מתנהל על פי התאמה גאוגרפית לפי המיקום.

מהדורת 2020 של גביע ארצות הברית הפתוח תכלול שינוי בהעפלה של הקבוצות המקצועניות. כל הקבוצות מהליגה השנייה והליגה השלישית נכנסות יחד בסיבוב השני, בעוד שקבוצות ה-MLS נכנסות בסיבוב השלישי והרביעי. ארבעת המועדונים שהעפילו לעונת 2020 בליגת האלופות של CONCACAF וארבעת המועדונים האמריקאים בעלי המאזן הטוב ביותר בכל מחוז מעונת 2019 בליגה שלא העפילו לליגת האלופות נכנסים בסיבוב הרביעי, ושאר המועדונים נכנסים בסיבוב השלישי.^[2]

גביע ארצות הברית הפתוח יחל במרץ 2020, הפתיחה המוקדמת ביותר שלו מאז 1995. הגמר אמור להתקיים בתחילת אוגוסט או בסוף ספטמבר.^[2]

השתתפות קבוצות מילואים/בת

החל משנת 2016 מועדונים מקצועיים מליגות תחתונות אשר נמצאים בבעלות מועדונים מקצועיים מליגה גבוהה יותר אינם משתתפים יותר בגביע ארצות הברית הפתוח. חוק זה הוציא את מועדוני המילואים/קבוצות הבת של מועדוני MLS אשר המשחקים ב-USL מהגביע בשנת 2016, לאחר מקרים שמועדוני MLS מנעו משחקנים מקבוצות הבת שלהם מה-USL בשנת 2015, במטרה לשמור עליהם כשירים לשחק בקבוצת האם ב-MLS. בכל עונה בגביע ארצות הברית הפתוח, לשחקנים מותר לשחק רק במועדון אחד. [7] מועדונים חובבנים יכולים להשתתף בגביע גם אם הם בבעלות מועדונים מקצוענים. בתחילה, מועדונים ב"שותפות היברידית" - כלומר מועדונים מקצועיים מהליגות התחתונות מהליגה התחתונה שהם מאוישים ומנוהלים על יד אנשי מועדון מליגה גבוהה יותר אך לא בבעלות מועדונים מהליגות הגבוהות יותר - יכלו גם הם להשתתף בגביע, אך השתתפותם נאסרה גם היא בשנת 2016. את השינוי האחרון הזה הציעה יוסטון דינמו, שהיו המועדון הבכיר שעבד עם ריו גראנדה ואלי טורוס במה שהיה ההסכם הראשון מסוג זה ("שותפות היברידית") בכדורגל האמריקאי.^[8]

אירוח המשחקים

אירוח המשחקים יקבע על ידי בחירה אקראית של ההתאחדות מבין הקבוצות שיגישו בקשה לארח את המשחק. מועדונים שהאצטדיונים שלהם עומדים בתקנים המינימליים של הטורניר מקבלים עדיפות בבחירה.^[5]

השתתפות בליגת האלופות של CONCACAF

משנת 2008 הזוכה בגביע ארצות הברית הפתוח מקבלת כרטיס לליגת האלופות של CONCACAF. בתחילה הזוכה קיבלה מקום בשלב המוקדם (לפני שלב הבתים), ומעונת 2012/2013 של ליגת האלופות זוכת הגביע מקבלת כרטיס לתחרות עצמה בלי לעבור שלב מוקדמות. הקבוצה הראשונה שייצגה את ארצות הברית כמחזיקת הגביע הייתה הזוכה של עונת 2007, ניו אינגלנד רבולושן שהשתתפה בסיבוב המוקדם של עונת 2008/2009 בליגת האלופות של CONCACAF.

היסטוריה

הגביע נוסד בעונת 1913/1914 בשם גביע האתגר הלאומי. בשנת 1995 שונה השם לגביע ארצות הברית הפתוח, ובשנת 1999, פדרציית הכדורגל של ארצות הברית כיבדה את למאר האנט, אחד הבעלים ב-MLS שתרם רבות לפיתוח הכדורגל במדינה, על ידי שינוי השם הרשמי של הטורניר לגביע ארצות הברית הפתוח על שם למאר האנט.^[3]

גביע האתגר הלאומי היה מפעל הגביע הלאומי הראשון האמיתי בארצות הברית, שכן היו כמה גביעים קודמים שהורדו למעמד אזורי בראשית המאה העשרים, בגלל קשיי התיאום והנסיעות שנגרמו מעצם גודלה של ארצות הברית. בתחילה פדרציית הכדורגל של ארצות הברית ניהלה את הטורניר, אך ההתאחדות העבירה את הניהול לידי התאחדות הכדורגל למבוגרים של ארצות הברית בשנת 1985. ההתאחדות חזרה לנהל את הטורניר בשנת 1995.^[9]

מכבי לוס אנג'לס מקליפורניה ובית לחם סטיל מפנסילבניה מחזיקות בשיא הזכיות עם חמש זכיות לכל אחת, ואילו ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה וסיאטל סאונדרס מחזיקות בשיא הזכיות הרצופות עם שלוש זכיות לכל אחת. מועדוני ה-NASL הישנה לא השתתפו בגביע.^[3]

מאז העונה הראשונה של ה-MLS בשנת 1996, מועדוני ה-MLS זכו בגביע בכל השנים מאז, למעט בשנת 1999, כשרוצ'סטר ריינוס מהליגה השנייה זכתה בגביע והביסה ארבעה מועדוני MLS, ביניהם את הקולורדו ראפידס 2–0 במשחק הגמר. הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע בעידן המקצועני המודרני הייתה ריצ'מונד קיקרס מהליגה השנייה בשנת 1995, שנה לפני העונה הראשונה של ה-MLS. די. סי. יונייטד הייתה קבוצת ה-MLS הראשונה לזכות בגביע כשעשתה זאת בשנת 1996.

הגביע

לזוכים בטורניר הוענק "גביע דיוואר", שנתרם על ידי סר תומאס דיוואר בשביל קידום הכדורגל בארצות הברית בשנת 1912, עד אשר הוא הופרש עקב מצבו הגרוע בשנת 1979. "גביע דיוואר" הוחזר לשימוש על ידי התאחדות הכדורגל למבוגרים של ארצות הברית (שניהלה את הטורניר במשך כמה שנים) בשנת 1997, ואחר כך נשאר בשימוש שוב עד שנת 2006 בה זכתה שיקגו פייר בגביע.^[3] בשנת 2007 הוחלף "גביע דיוואר" בגביע חדש (השלישי במספר) המשמש עד היום, ו"גביע דיוואר" המקורי הופרש ומוצג בהיכל התהילה הלאומי בכדורגל השוכן באצטדיון טויוטה בפריסקו שבטקסס. למרות זאת, שמו של כל מועדון הזוכה בגביע עדיין מתווסף לתחתית "גביע דיוואר" המקורי.^[3]

בתום משחק הגמר הגביע מוענק לקבוצה המנצחת, ונשאר בחזקתה במשך שנה. שחקני שתי הקבוצות ששיחקו בגמר מקבלים מדליות.

זכיות

זכיות לפי מספר

זכיות	מועדונים
5	בית לחם סטיל, מכבי לוס אנג'לס
4	שיקגו פייר, פול ריבר מארקסמן, ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה, פילדלפיה יוקרייניאנס, סיאטל סאונדרס, ספורטינג קנזס סיטי
3	די. סי. יונייטד, ניו יורק פאנסייפריאן-פרידומס, סטיקס, באר ופולר
2	ברוקלין היספנו, ברוקלין איטליאנס, אליזבת, דאלאס, סן פרנסיסקו גריק-אמריקן, הארמרוויל הוריקיינס, לוס אנג'לס גלאקסי, לוס אנג'לס קיקרס, ניו יורק אמריקנס, סנט לואיס קוטיס, סנט לואיס סימפקינס-פורד, שיקגו ספרטה
1	אטלנטה יונייטד, בולטימור, סנט לואיס בן מילרס, ניו יורק ברוקהטן, ברוקלין פילד קלאב, ברוקלין סנט מאריס סלטיק, שיקגו ויקינג, קולומבוס קרו, שיקגו איגלס, ניו יורק איינטרכט, קלוב אספניה, שיקגו פלקונס, פול ריבר רוברס, גלטין, ניו יורק ג'רמן-הונגריאן, יוסטון דינמו, ניו יורק קריט, ניו יורק הוטה בווריאן, מקלוויין קאנבסבאקס, מקסיקו, מורגן סטראסר, ניו בדפורד וויילרס, ניו אינגלנד רבולושן, הכח ניו יורק, ניו יורק הונגריה, ניו יורק נשיונלס, ניו יורק יוקרייניאנס, פטרסון, פוטאקט, פול ריבר פונטה דלגדה, ריצ'מונד קיקרס, ברוקלין רובינס דריי דוק, רוצ'סטר ריינג'ינג ריינוס, סנט לואיס בוש סיניירס, יוריק טראקרס, סן פרנסיסקו איטליאנס אתלטיק קלאב, סן חוזה אוקס, סנט לואיס סקאלין סטיל, סיינט פיטרסברג קיקרס, שושין אינדיאנס

מועדוני MLS

שחקני סיאטל סאונדרס מניפים את הגביע בסיום גמר 2009 בו ניצחו 2–1 את די. סי. יונייטד

מועדון	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	שנות סגנות
שיקגו פייר	4	2	1998, 2000, 2003, 2006	2004, 2011
סיאטל סאונדרס	4	1	2009, 2010, 2011, 2014	2012
ספורטינג קנזס סיטי	4	0	2004, 2012, 2015, 2017
די. סי. יונייטד	3	2	1996, 2008, 2013	1997, 2009
דאלאס	2	2	1997, 2016	2005, 2007
לוס אנג'לס גלאקסי	2	2	2001, 2005	2002, 2006
קולומבוס קרו	1	2	2002	1998, 2010
ניו אינגלנד רבולושן	1	2	2007	2001, 2016
יוסטון דינמו	1	0	2018
אטלנטה יונייטד	1	0	2019
פילדלפיה יוניון	0	3		2014, 2015, 2018
ניו יורק רד בולס	0	2		2003, 2017
קולורדו ראפידס	0	1		1999
מיאמי פיוז'ן	0	1		2000
ריאל סולט לייק	0	1		2013
מינסוטה יונייטד	0	1		2019

זכיות לפי מדינות

מדינה	זכיות	מועדונים
ניו יורק	26	ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה (4), ניו יורק פאנסייפריאן-פרידומס (3), ברוקלין היספנו (2), ברוקלין איטליאנס (2), ניו יורק אמריקנס (2), ניו יורק ברוקהטן, ברוקלין פילד קלאב, ברוקלין סנט מאריס סלטיק, ניו יורק איינטרכט, ניו יורק ג'רמן-הונגריאן, ניו יורק קריט, ניו יורק הוטה בווריאן, הכח ניו יורק, ניו יורק הונגריה, ניו יורק נשיונלס, ניו יורק יוקרייניאנס, ברוקלין רובינס דריי דוק, רוצ'סטר ריינג'ינג ריינוס
קליפורניה	15	מכבי לוס אנג'לס (5), סן פרנסיסקו גריק-אמריקן (2), לוס אנג'לס גלאקסי (2), לוס אנג'לס קיקרס (2), מקלוויין קאנבסבאקס, מקסיקו, סן פרנסיסקו איטליאנס אתלטיק קלאב, סן חוזה אוקס
פנסילבניה	14	בית לחם סטיל (5), פילדלפיה יוקרייניאנס (4), הארמרוויל הוריקיינס (2), גלטין, מורגן סטראסר, יוריק טראקרס
מיזורי	12	סטיקס, באר ופולר (3), סנט לואיס קוטיס (2), סנט לואיס סימפקינס-פורד (2), סנט לואיס בן מילרס, סנט לואיס בוש סיניירס, קנזס סיטי וויזרדס,^[א] סנט לואיס סקאלין סטיל
אילינוי	9	שיקגו פייר (4), שיקגו ספרטה (2), שיקגו ויקינג, שיקגו איגלס, שיקגו פלקונס
מסצ'וסטס	9	פול ריבר מארקסמן (4), פול ריבר רוברס, ניו בדפורד וויילרס, ניו אינגלנד רבולושן, פול ריבר פונטה דלגדה, שושין אינדיאנס
וושינגטון	4	סיאטל סאונדרס (4)
וושינגטון די. סי.	4	די. סי. יונייטד (3), קלוב אספניה
קנזס	3	ספורטינג קנזס סיטי^[א]
ניו ג'רזי	3	אליזבת (2), פטרסון
טקסס	3	דאלאס (2), יוסטון דינמו
פלורידה	1	סיינט פיטרסברג קיקרס
מרילנד	1	בולטימור
אוהיו	1	קולומבוס קרו
רוד איילנד	1	פוטאקט
וירג'יניה	1	ריצ'מונד קיקרס
ג'ורג'יה	1	אטלנטה יונייטד

זכיות רצופות

מספר הזכיות הרצופות הגדול ביותר הוא שלוש פעמים, ורק שני מועדונים עשו זאת: ניו יורק גריק אמריקן אטלס אסטוריה (1967, 1968, 1969), וסיאטל סאונדרס (2009, 2010, 2011).

דאבלים

הדאבל המסורתי הוא זכייה בעת ובעונה אחת בליגה ובגביע, הישג אליו הגיעו חמשת המועדונים הבאים:

פול ריבר מארקסמן (1924, 1930)
פילדלפיה יוקרייניאנס (1961, 1963)
די. סי. יונייטד (1996)
שיקגו פייר (1998)
לוס אנג'לס גלאקסי (2005)

שיאי שחקנים

הכובשים המצטיינים

הטבלה שלהלן מציגה את השחקנים עם מספר השערים הגבוה ביותר בגביע ארצות הברית הפתוח בתקופה המקצוענית המודרנית (1995–הווה).^[10]

דירוג	שחקן	שערים	הערות
1	סבסטיאן לה טו	16	^[11]
2	קני קופר	13	^[11]
2	חיימה מורנו	13	^[12]
2	דייוויד ביולו	13	^[13]
2	ג'וני מניונגר	13	^[12]

הכובשים המצטיינים לפי עונות

עונה	שחקן	מועדון	שערים	הערות
2010	פאולו ג'וניור נייט ג'קווה	מיאמי סיאטל סאונדרס	5	^[14]
2011	דייוויד ביולו	ריצ'מונד קיקרס	6	^[15]
2012	בריאן שרייבר	קרוליינה ריילהוקס	5	^[16]
2013	דוויין דה רוסאריו פרדריק פיקיון	די. סי. יונייטד פורטלנד טימברס	5	^[17]
2014	קני קופר	סיאטל סאונדרס	6	^[18]
2015	דום דוואייר כריסטיאן נמת	ספורטינג קנזס סיטי	5	^[19]
2016	דייוויד אקם אדווין בורבואה	שיקגו פייר לה מאקינה	5	^[20]
2017	בייה דג'יבי פאל סטפנו פינהו בראדלי רייט-פיליפס	סינסינטי מיאמי ניו יורק רד בולס	4	^[21]
2018	מאורו מנוטאס	יוסטון דינמו	6	^[22]
2019	דרווין קינטרו	מינסוטה יונייטד	6	^[23]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גביע ארצות הברית הפתוח בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של גביע ארצות הברית הפתוח

גביע ארצות הברית הפתוח, ברשת החברתית פייסבוק
גביע ארצות הברית הפתוח, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גביע ארצות הברית הפתוח, ברשת החברתית אינסטגרם

הערות שוליים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[א]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

Search