מרילנד

המדינה טוענת רשמית כי נקראה על שמה של המלכה הנרייט מארי, אשתו של מלך אנגליה צ'ארלס הראשון ואמם של צ'ארלס השני וג'יימס השני, על ידי ג'ורג' קלברט, לורד בולטימור הראשון, טרם מותו ב-1632.

אזור מפרץ צ'סאפיק נחקר לראשונה על ידי קפטן ג'ון סמית', מייסד היישוב הראשון בארצות הברית ג'יימסטאון, כבר במאה ה-16 ונכלל בשטח שקיבל סר ג'ון קלברט, לורד בולטימור, מהמלך צ'ארלס הראשון. לורד בולטימור, שהיה קתולי, משך אליו גם פוריטנים שנרדפו גם הם באנגליה. ב-1621 הקים מושבה קתולית בניופאונדלנד, אך האקלים הקשה, האדמה הדלה והטרדות מצד הצרפתים גירשו אותו משם. הוא עבר לווירג'יניה, שנוסדה עוד במאה ה-16, אך נתקל בעוינות על רקע דתי. תחום המושבה שלו נקבע ממקורות מפרץ צ'סאפיק עד לקו רוחב 40, בו נמצאת היום העיר פילדלפיה.

מרילנד הייתה מושבת הכתר הראשונה שהזיכיון שלה הבטיח חופש דת, זכויות אזרחיות וחקיקה מקומית נפרדת. המושבה נוסדה ב-1634 על ידי 200 מהגרים, רובם קתוליים, שנכנסו לנהר הפוטומק וקנו מהאינדיאנים כפר על נהר סנט מרי, עשרה מייל במעלה מקום מפגשו עם הפוטומק. מדיניות התשלום לאינדיאנים והיחס ההוגן כלפיהם, יצרו בתחילה יחסים שלווים. החוזה שכרת לורד בלטימור עם האינדיאנים הניח את היסודות לחוזה דומה שכרת ויליאם פן שנים רבות אחר כך.

הזיכיון של מרילנד היה החוזה המדיני הראשון בעולם הנוצרי שהבטיח סובלנות דתית לבני כל הדתות (הנוצריות) וחופש פולחן. הסובלנות עוגנה בחקיקה של אספת מרילנד ב-1649 כשחקיקה דומה ברוד איילנד מקדימה אותה במעט. חופש הדת יוצא הדופן משך למרילנד פוריטנים מווירג'יניה, קווייקרים ואף לותרנים, מהמושבות ההולנדיות בקאריביים.

מרילנד הייתה אחת משלוש עשרה המושבות אשר מרדו בממלכה המאוחדת ופתחו במלחמת העצמאות של ארצות הברית. ב-2 בפברואר 1781 מרילנד הייתה המדינה ה-13 המאשרת את תקנון הקונפדרציה. לאחר אשרור חוקת ארצות הברית, הפכה מרילנד למדינה השביעית בארצות הברית.

בדצמבר 1790 ויתרה מרילנד על חלק משטחה, לטובת הקמת עיר הבירה החדשה של ארצות הברית - וושינגטון די. סי., לאחר שב-16 ביולי 1790 נחתם החוק הקובע את מיקום העיר על גדת נהר הפוטומק. השטח נתרם לממשל הפדרלי על ידי מרילנד ומדינת וירג'יניה, שלבסוף קיבלה בחזרה את השטח שנלקח ממנה. ב-27 בפברואר 1801 נקבע שהעיר תהיה תחת פיקוחו ושליטתו של הקונגרס של ארצות הברית, אך לעיר יש גם ממשלה עצמאית עם סמכויות מצומצמות.

ב-24 באוגוסט 1814 כבשו כוחות הצבא הבריטי את העיר וושינגטון במתקפה שביצעו כחלק ממלחמת 1812. הנשיא ג'יימס מדיסון נמלט לווירג'יניה והבריטים שרפו את העיר, לרבות את הקפיטול ואת בית הנשיא. כדי לכסות את הפיח שכיסה את בית הנשיא נצבע הבית בלבן - מה שיצר אגדה כי מאז הוא נקרא הבית הלבן, אף על פי שצבעו היה לבן מרגע בנייתו.

התיקון ה-23 לחוקת ארצות הברית שאושר ב-29 במרץ 1961 אפשר למחוז קולומביה לשלוח נציגים למועצת האלקטורים הבוחרת את הנשיא ואת סגן הנשיא, ולמחוז יש 3 קולות אלקטורליים.

מרילנד נמצאת במזרח ארצות הברית וגובלת בפנסילבניה בצפון, בדלאוור ובאוקיינוס האטלנטי במזרח, בווירג'יניה, במפרץ צ'ספיק, ובוושינגטון הבירה (מחוז קולומביה) בדרום, ובמערב וירג'יניה במערב. במרילנד נמצאים הרי האפלצ'ים ומפרץ צ'ספיק הנמצא בינה לבין וירג'יניה.

מרילנד היא רפובליקה ובה שלוש רשויות שלטון: מבצעת - מושל מרילנד, מחוקקת - המורכבת משני בתים: בית המחוקקים של מרילנד והסנאט של מרילנד, ושופטת, בראשה עומד בית המשפט העליון של מרילנד. המדינה מאפשרת התערבות ישירה של האזרחים על ידי יוזמה אזרחית, משאל עם, Recall Election ואישור חוק. בירת המדינה הנוכחית היא אנאפוליס.

הרשות המבצעת במרילנד מורכבת מהמושל, סגן המושל, התובע הראשי, מזכיר המדינה, שר האוצר, State Controller, State treasurer, Insurance Commissioner, ושר החינוך. כל בעלי התפקידים נבחרים בנפרד לתקופה של ארבע שנים, ויכולים להיבחר לשתי קדנציות בלבד. ייתכן מצב בו ברשות המבצעת יושבים נבחרים ממפלגות שונות. הבחירות לתפקידים מתקיימות באותו הזמן.

בבית המחוקקים 47 חברי סנאט הנבחרים לתקופה של ארבע שנים ו-141 חברי אספה מחוקקת הנבחרים לתקופה של שנתיים. בחירות נעשות מדי שנתיים, ומחצית מחברי הסנאט מועמדים לבחירה בכל מערכת בחירות. המפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בשני בתי המחוקקים.

בבית המשפט העליון של מרילנד שבעה שופטים, הממונים על ידי המושל ומאושרים על ידי בית המחוקקים. שיטת המשפט היא שיטת המשפט המקובל האנגלי, אך ישנה השפעה של המשפט האזרחי הספרדי.

המדינה מחולקת מנהלית ל-23 מחוזות. הגדול שבמחוזות מרילנד הוא מחוז ווסטר (1,800 קמ"ר) (אנ'), הקטן שבהם הוא מחוז הווארד (660 קמ"ר) (אנ'), והמאוכלס שבהם הוא מחוז מונטגומרי (כ-1,004,709 תושבים) (אנ'). עיר הבירה, אנאפוליס, נמצאת במחוז אן ארנדל (אנ'). העיר בולטימור משמשת כמחוז, על אף מעמדה כעיר עצמאית.

מרילנד מדינה ליברלית באופייה, ובעשורים האחרונים מצביעה מרילנד בקביעות למועמדים דמוקרטים; בשש מערכות הבחירות האחרונות לנשיאות הצביעה מרילנד בעד המועמד הדמוקרטי. את מרילנד מייצגים בסנאט הסנטורים הדמוקרטיים כריס ואן הולן ובן קרדין. מבין נציגיה בבית הנבחרים של ארצות הברית, שבעה הם דמוקרטים, ואחד רפובליקני.

במדינה שוכנים מטה הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).

נמל התעופה הגדול במדינה הוא נמל התעופה הבינלאומי בולטימור-וושינגטון ת'ורגוד מרשל.

קבוצת האוכלוסייה הכי גדולה במרילנד היא הגרמנים, המהווים 15.6% מכלל התושבים. הקבוצה השנייה היא האירים (11.8%), ולאחריהם אנגלים (8.1%), איטלקים (5.2%), אמריקאים (4.4%) ופולנים (3.5%). אלו המציינים כי מוצאם הוא "אמריקאי" הם בעיקרם ממוצא אנגלי, אך שורשיהם נטועים בצפון אמריקה זמן רב, ובמקרים מסוימים עוד מן המאה ה-17 וראשית הקולוניות הבריטיות באמריקה.

הערים הגדולות

יהדות מרילנד

ערך מורחב – יהדות מרילנד

קהילות יהודיות גדולות מרוכזות בעיקר בעיר בולטימור ובפרבריה הצפוניים של וושינגטון הבירה. קהילה חרדית גדולה נמצאת בבולטימור, שם נמצאת ישיבת נר ישראל, מהישיבות הליטאיות החשובות בארצות הברית.

מרבית הישראלים במרילנד מרוכזים בעיר רוקוויל ובעיר סילבר ספרינג (silver spring), השוכנת צפונית לוושינגטון הבירה, צפונית לצ'בי צ'ייס ובת'סדה.קהילת הישראלים מורכבת בעיקר ממשפחות ישראליות אשר הגיעו לעסוק במחקר במרכז המחקר האמריקאי NIH או לעבוד באחת מחברות ההיי-טק המקומיות.מספר הישראלים במרילנד, נכון לשנת 2004, מוערך בכשבעת אלפים נפש.^{[דרוש מקור]}

מכללות ואוניברסיטאות

במדינה נמצאת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבבולטימור, אחת מהאוניברסיטאות הטובות והמובילות בעולם.כמו כן, במדינה פועלת מערכת האוניברסיטאות הציבורית של מרילנד, כאשר האוניברסיטה הגדולה והמכובדת ביותר היא אוניברסיטת מרילנד השוכנת בעיר קולג' פארק.

• מחוזות מרילנד
• יום מרילנד

• מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: מרילנד
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרילנד

• אתר האינטרנט הרשמי של מרילנד (באנגלית)
• מרילנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)