יניב איצקוביץ'

יניב איצקוביץ' נולד בבאר שבע וגדל בראשון-לציון. הוא למד במגמת מחוננים בגימנסיה הריאלית. בשנת 1993 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, התקבל ליחידת מגלן ולאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה. לאחר סיום המסלול השלים קורס קציני חי"ר. בסיום קורס קצינים שב ליחידה כמפקד צוות ולקח חלק בלחימה בדרום לבנון^[2]. עם שחרורו מצה"ל בדרגת סגן, טייל במזרח הרחוק.

למד בתוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, ובמהלך לימודיו לתואר שני שלו שהה למשך שנה באוניברסיטת אוקספורד. עבודת הדוקטור שלו עסקה בהגותו של לודוויג ויטגנשטיין וניתחה את יחסי הגומלין בין אתיקה לשפה. הוא לימד שמונה שנים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב,^{[דרוש מקור]} ולאחר שקיבל תואר דוקטור נסע למחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, שם עיבד את עבודת הדוקטור שלו לספר העיון Wittgenstein's Ethical Thought העוסק ביחסו המיוחד של ויטגנשטיין לאתיקה. הספר ראה אור בשנת 2012 בהוצאת Palgrave Macmillan.

בתקופת האינתיפאדה השנייה, אחרי שירות מילואים בעזה, יזם איצקוביץ', ביחד עם דוד זונשיין, את מכתב הלוחמים (2002), בו הודיעו על סירובם לשרת בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. הוא נכלא לחודש בכלא צבאי על סירובו לצאת לשירות מילואים נוסף בשטחים. בשנת 2007 ראה אור הרומן הראשון שלו, "דופק" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וזכה בפרס ספר הביכורים של השנה של העיתון "הארץ" (2007).^{[דרוש מקור]} הספר תורגם לאיטלקית.

בשנת 2009 ראה אור הרומן השני שלו, "אדם וסופי" בהוצאת הספריה החדשה, שזיכה אותו בשנת 2010–2011 בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.

בשנת 2010 ראתה אור נובלה פרי עטו, דיני ירושה, במסגרת אנתולוגיה של נובלות, "מאחורי הכסף יש סיפור", בהוצאת אחוזת בית^[3].

בשנת 2015 ראה אור הרומן השלישי שלו, "תיקון אחר חצות" בהוצאת כתר. ספר זה זיכה את איצקוביץ' בפרס תרגום מאת קרן עם הספר.בשנת 2016 זכה הרומן בפרס רמת גן לספרות המוענק על מצוינות ספרותית בקטגוריית רומן מקורי. חבר השופטים כינה אותו "רומן יוצא דופן בתעוזתו, ביריעתו הרחבה, באיכות עיצובו ובכוח הדמיון ששוקע בו"^[4]. הספר זכה גם בפרס עגנון הניתן מטעם משרד התרבות בשיתוף עיריית ירושלים ובית עגנון בירושלים. מנימוקי השופטים: "הספר הוא דגם מקורי של רומן היסטורי המשחזר במבט מפוכח אבל אוהב, שיש בו חידוש, העולם שאבד"^[5]. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר וזכויות התרגום שלו נרכשו על ידי הוצאות ספרים רבות מחוץ לישראל, ובהן הוצאת גלימאר הצרפתית. עלילת הרומן נמצאת בשלבי פיתוח עבור פיילוט לסדרת טלוויזיה^[6].

בשנת 2020 ראה אור הרומן הרביעי שלו, "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" בהוצאת כתר. הספר היה מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר בשנת 2021, תורגם לצרפתית, קרואטית ולרומנית, ומעובד לסדרת טלוויזיה בקשת 12.

איצקוביץ' נשוי ואב לשלוש בנות. הוא מתגורר בתל אביב.

"דופק" (2007)

הרומן הראשון שלו דופק, שיצא לאור בשנת 2007 הוצאת הקיבוץ המאוחד, זיכה אותו בפרס 'הארץ ספרים' לספר ביכורים לשנת 2007^[7] ותורגם לאיטלקית בשנת 2010 "Batticuore"^[8] . הספר עוקב אחר יומיים יוצאי-דופן בחייהם של יונתן ברגר ושל דודתו יהודית. שניהם מוצאים את עצמם מיטלטלים במרחבים הגאוגרפיים והתודעתיים-קיומיים שבין תל אביב לבין ראשון-לציון, ובין ג'נין לבין קאסוֹל שבהודו. במרכז הרומן עומד יונתן, גבר ישראלי ממוצע, המחפש את דרכו. הוא נשוי למירה, ונדמה לו שהיא אינה מאפשרת לו את האיזון שלו הוא מייחל (יונתן הוא רואה חשבון ועיסוקו בעריכת מאזנים). היציאה מאיזון מתרחשת כאשר לא נמצא דופק בעובר שנושאת ברחמה מירה, ועולמו של יונתן מתערער בעקבות החשש שהעובר לא ישרוד. הקיצוניות ברומן מוחרפת על ידי מחלת נפש, שבה לוקה בעלילה המקבילה, יהודית, דודתו של יונתן. אודי, בנה, נעלם אחרי השירות הצבאי, ודמותו מכניסה בדלת האחורית את הכיבוש ואת הפצעים בנשמות החיילים. אודי אינו מסוגל לחלוק את מה שחווה שם ואת אבלו על חברו הטוב שנהרג. חיפושיהן של הדמויות אחר ישועות למיניהן - כגון הניואייג'יות, מכוני הכושר והטיפוח, סמים, שתייה ואורגיות - מחפים על הריקות שבחייהם. הטיפוסים והדמויות, שאיצקוביץ' מצליח להחיותם במחי יד, הם לכאורה אנשים "מאוזנים," הנמנים עם המעמד "הנכון," אך תיאורם אירוני וכואב. הקשיים המתמשכים של כל אחד מהדמויות להידבר עם עצמו ועם הקרובים לו נמסרים בתיווכו של קול מספר נוכח- נפקד, שהוא אולי גיבורו השלישי, הסמוי, של הספר. באמצעות קול זה מיטיב יניב איצקוביץ´ לתאר דמויות שסועות הנאבקות להתאים את עצמן לקוד הנורמליות הישראלי, ובתוך כך חושפות את עיוותיו של קוד זה ואת האלימות המובלעת בו.

"אדם וסופי" (2009)

ספרו השני אדם וסופי יצא בשנת 2009 בסדרת "הספריה החדשה" ובשיתוף עם סדרת "ספ" הוצאת הקיבוץ המאוחד. הרומן מספר את סיפורו של אדם שלוסר, צלם עיתונות מצליח, ששוכב בתרדמת לאחר שנמצא ירוי במחסן ירקות זנוח ביפו, ותודעתו מצלמת תמונות כמו במצלמה בלי פילם. לצדו, באותו מחסן, נמצא הרוג הרב זוהר מלאכי, חברו מימי המצור על בֵּירות, עבריין-לשעבר שחזר בתשובה. מן ההווה של 2004, בין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, פושטת העלילה את שלוחותיה לעבר ולצדדים. המשטרה ממנה חוקר לא-שגרתי, חתרני, הכופר בלפיתה הפשטנית של סיבה ותוצאה; ולפיכך חובקת המסגרת של החקירה המשטרתית רומאן רחב יריעה, מרובה קולות ועלילות, "כאילו היֶרי הזה לא תָּחוּם בזמן, מקורו באיזו נקודה רחוקה בעבר, סיומו בכלל לא ברור, וכל קורבן הוא חשוד, וכל חשוד הוא קורבן". ברומאן ניתן למצוא גם את סיפורה של סופי, אשתו-בנפרד של אדם, אף היא צלמת עיתונות מצליחה, המצלמת חדווֹת יומיומיות קטנות, בניגוד לאובססיה של אדם לצלם את המוות; ולצידה את אמיר דקל, מתכנן-גינות גרוש, שסופי מנסה לקיים איתו תא "מחתרתי" של יחסים, המנותק מזיכרונות ותמונות של חייהם הקודמים; ואת מנחם וארתור, ניצולי שואה, האבא וה"אמא" של אדם; ותמונות מילדות בכרם התימנים, עם אביה של סופי, מי שהיה המנקה של שדרות קרן-קיימת, ועם אמה, שלא הגשימה את חלומה להיות שחקנית; ולעלילה הכל-כך תל אביבית נקלעים גם כלב מרוט-שיער, שהובא מן המצור על בירות ועדיין צופן את הטראומה שלו משם, ועשרות חתולים בעלי שמות יֶקיים, הממלאים דירה ברחוב שפינוזה ואולי משחיתים כתבי-יד לא-ידועים של קפקא... המניפה העלילית הרב-קולית נפרשת בספר בקרנבל של ז'אנרים. איצקוביץ' גולש מרומאן פסיכולוגי-ריאליסטי, רב-אמפתיה וקשוב לניואנסים, על תא משפחתי, לרומאן חברתי-פוליטי על המצב הישראלי, ולפארודיה על רומאן של חקירה משטרתית, ולעלילה ספק-פנטסטית ספק-הזויה המשוטטת בשטח ההפקר שבין המתים לחיים, ולקומדיה גרוטסקית על מריבות בין שכנים בבית משותף.

"דיני ירושה" (2010)

נובלה פרי עטו, דיני ירושה, ראתה אור במסגרת אנתולוגיה של נובלות, "מאחורי הכסף יש סיפור", הוצאת אחוזת בית, 2010. הנובלה מספרת את סיפורו של בן-דור, שמאי מקרקעין אפור, שמפוטר מעבודתו על רקע היותו לא-מאושר. הנובלה כתובה ככתב-שומה על נכס שרשום על שמו של סטפן גרגוריאן, אדם שהקשר שלו אל בן-דור מתברר כמסתורי ומשונה.

"תיקון אחר חצות" (2015)

הרומן תיקון אחר חצות, יצא לאור בהוצאת כתר, 2015, בעברית. המהדורה בתרגום לאנגלית זכה בפרס "קרן וינגייט" הבריטי (Jewish Quarterly-Wingate Prize)^[9] ואחד משמונת "ספרי שנה" בעיתון הבריטי האקונומיסט, ואחד מעשרת "ספרי השנה" בעיתון הבריטי טיימס וחוץ מאנגלית תורגם לשפות רבות^[10]: פאני קייזמן יוצאת בעקבות הבעל שנטש את אחותה הבכורה. אם לא תגרור אותו באוזנו לאשתו ולילדיו – לפחות תחתים אותו על גט. השנה היא 1894, ופאני נקלעת למסע ברחבי האימפריה הרוסית שיטלטל את כל עולמה. ממש כמוה, גם שותפיה המשונים לדרך עומדים לאבד ולמצוא את עולמם. מצטרפים אליה ז'יז'ק ברשוב, ילד יהודי שנחטף ממיטתו כדי לשרת בצבא הצאר, ועשרות שנים לאחר מכן שב לעיירה כדי לגלות שמשפחתו אינה מכירה בו; פטריק אדמסקי, יהודי מומר שהפך לאנטישמי בשל האופן שבו משפחתו נבגדה על ידי הקהילה היהודית; שליימל קנטור, חזן זייפן שמתפרנס מקטיעת שירתו וצבי-מאיר שפייזמן, הבעל שנטש את אחותה של פאני, ומי שמדמה את עצמו לנביא זעם. התנועה שמחוללת פאני לא רק מסחררת את הנפשות של הדמויות, היא גם מרעידה את אמות הסיפים של האימפריה הרוסית. העקבות שמשאירה פאני מעוררים את פיוטר נובאק, מפקד הפלך של המשטרה החשאית וקצין צבא נכה בדימוס, לצאת אחרי החבורה המשונה. החקירה מובילה את נובאק אל התנגשות בלתי נמנעת עם צבא הצאר, ומה שמתחיל כפרשייה מקומית במוטלה, עיירה יהודית זניחה, מצליח לפרוץ מתחומי השטעטל ולערער את יסודות השלטון.

"אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" (2020)

הרומן אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו, יצא לאור בהוצאת כתר, 2020: בפקולטה לרפואה של הטכניון מתגלה גופה אחת מיותרת. כך נפתחת פרשיית הרצח שתהפוך את עולמה של איריס אברמוב, חוקרת משטרה בהליכי גירושים שנוהגת לאסוף מזכרות מזירות רצח. דרכה של איריס עומדת להצטלב בזו של עידן לוריא, נער בן טובים שבורח ממשפחתו ונקלע לקומונה שיש בה חוקים מעורפלים; שנים אחר כך ייכנס לתמונה גם נוח קֶני, פקיד בנק רמוס שמשנה את גורלו בשל רגש נקם, וגם בנו יותם, שיוצא לטיול אחרי צבא אך במקום להעפיל אל האוורסט הוא משוטט בעיר התחתית של חיפה ושומע את קולה של אימו המתה. הרומן רב–הפנים הזה, הישראלי כל כך, מתרחש על פני שני עשורים אך נקרא בנשימה אחת. חרף מרחק השנים והמקומות, חייהם וחלומותיהם של הגיבורים נושקים זה לזה. לכולם משותף הגעגוע, השאיפה לחופש בלתי מושג והחיפוש אחר מוצא אל הים. הספר עובד לסדרה בשם אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו בקשת 12^[11]. את התסריט כותב עם עלילות חדשות יניב איצקוביץ עצמו.^[12].

"ההתחלה של כל הדברים" (2024)

זהו סיפור על שלושה חברים שיוצאים למקום ברומניה שבו קהילת משפחתם הושמדה בשואה. הם הולכים לחפש את האשה ששלושתם אהבו ויום אחד נעלמה. הספר מדבר על התקופה שבה יהדות רומניה הבחינה שאסון עומד להתרגש עליה אך הכחישה את המציאות ולא עשתה דבר^[13].

• 2007- על ספרו הראשון "הדופק" זכה בפרס 'הארץ ספרים' לספר ביכורים^[7].
• 2010- על ספרו השני "אדם וסופי" זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול^[14].
• 2015- על ספרו השלישי תיקון אחר חצות ספר זה זיכה בפרס תרגום מאת קרן עם הספר.
• 2016- על ספרו תיקון אחר חצות זכה בפרס רמת גן לספרות המוענק על מצוינות ספרותית בקטגוריית רומן מקורי^[4].
• 2016- על ספרו תיקון אחר חצות זכה בפרס עגנון לאמנות הפרוזה^[1].
• 2017- על ספרו תיקון אחר חצות מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר.
• 2020- על ספרו תיקון אחר חצות היה בין שמונת "ספרי השנה" של האקונומיסט^[15] הבריטי, וגם בעיתון הבריטי טיימס היה בין עשרת "ספרי השנה".
• 2021- על ספרו אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו מועמד ברשימה הקצרה לפרס ספיר.
• 2021- על ספרו תיקון אחר חצות זכה בפרס "קרן וינגייט" הבריטי

• רשימת הפרסומים של יניב איצקוביץ', בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של יניב איצקוביץ', באתר "סימניה"

• יניב איצקוביץ', ברשת החברתית פייסבוק
• יניב איצקוביץ', ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יניב איצקוביץ', ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• ראיון עם יניב איצקוביץ בפודקאסט "שימו לב", ינואר 2021

ממאמריו:

• יניב איצקוביץ, עוצמת השחרור ואימת החופש, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
• יניב איצקוביץ מונסון ישראלי, מסה וביקורת, תיאוריה וביקורת מס. 44, 2015
• יניב איצקוביץ, "איש אחד כאילו כרגיל" - מחשבות על הסרט "פתלתל" של אבי לוי ואבי בלקין לאור האתיקה של לודוויג ויטגנשטיין, תקריב , 2015
• יניב איצקוביץ' Convicts and Heroes, Post Script מחשבות בעקבות ויטגנשטיין על סרטו של אורי ברבש "במצפון נקי", 2018
• יניב איצקוביץ', אנושי זה הכי אחי מסה וביקורת, תיאוריה וביקורת מס. 51, 2020
• Yaniv Iczkovits, Wittgenstein's Ethical Thought, 2012

על "דופק"

• דרור משעני, לא בגדול מדי או בקטן מדי, אלא במדויק, באתר הארץ, 7 בינואר 2008
• דליה קרפל, אספן הקלישאות, באתר הארץ, 9 במאי 2007
• חנה הרציג, יש מה לחפש - ביקורת על הספר "דופק", באתר ynet, 20 במאי 2007
• חיים וייס, לא מתעסק בפוליטיקה, באתר הארץ, 4 ביוני 2007
• אסתי אדיבי-שושן, "גופי היה חכם ממני" על "דופק", באתר "מחשבות על ספרים", אוגוסט 2007

על "אדם וסופי"

• פגישה נוספת איצקוביץ' בטור אישי על ספרו באתר "הספרייה החדשה"
• יניב איצקוביץ', מעשה ידי אדם, באתר ynet, 19 בינואר 2009 פרק מספרו "אדם וסופי"
• יניב איצקוביץ', פותחים ספר: אדם וסופי, באתר הארץ, 21 בינואר 2009
• עמרי הרצוג, אדם וסופי, יניב איצקוביץ', באתר הארץ, 11 בפברואר 2009
• אריק גלסנר, ביקורת על "אדם וסופי", של יניב איצקוביץ', הוצאת "הספריה החדשה", ביקורות ספרות - מעריב, 14 בפברואר 2009

על "דיני ירושה"

• יורם קניוק, מאחורי הכסף יש סיפור: אנתולוגיה של נובלות | אנשים עשויים ממלים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2010
• קטע מן הסיפור, "דיני ירושה"

על "תיקון אחר חצות"

• קראו את הפרק הראשון מתוך "תיקון אחר חצות" של יניב איצקוביץ', באתר וואלה‏, 2 באוגוסט 2015
• גילי איזיקוביץ, לא רק פוגרומים: הסופר יניב איצקוביץ רוצה לתקן את הסיפור ההיסטורי על יהדות הגולה, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2015
• צור ארליך, מוסף "שבת", מקור ראשון, בת השוחט משספת שודדים, 25 בספטמבר 2015
• ועידת פסגה: שיחה עם הסופרים המובילים של השנה החולפת, באתר וואלה‏, 1 באוקטובר 2015
• סיכום שנת 2016 בספרות, הערוץ הראשון, 4.10.16
• אורי כהן, ישראל היום, לכל זמן ועת
• רותי זוארץ, ‏עשה תיקון: יניב איצקוביץ" הרחיק עד לרוסיה כדי לחקור את שורשיו, באתר מעריב אונליין, 4 בינואר 2016
• אריק גלסנר, על "תיקון אחר חצות", באתר בית אבי חי, 25 דצמבר 2015

על "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו"

• קרן אגמון, "בעיקר ספרים", ביקורת ספרים באתר נוריתה, 15 באוגוסט 2020
• עלית קרפ, חדר המתים הוא רק מעטפת לניתוח החברה הישראלית, באתר מקור ראשון, 16 באוגוסט 2020
• עומד על פיגומים, באתר ישראל היום
• אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו, צור ארליך, באתר השילוח
• סוכן תרבות | 18.05.24, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 במאי 2024

על Wittgenstein's Ethical Thought

• ספר העיון של איצקוביץ' באתר ההוצאה

מאמרי דעות של יניב איצקוביץ'

• לא אשפיל מבט, אשכנזי, באתר ynet, 3 בספטמבר 2007
• די להתרפסות השמאל, באתר הארץ, 18 באפריל 2013
• איירון-מן לפיד, באתר הארץ, 24 במאי 2013
• שלושה חיילים וילד פלסטיני, באתר הארץ, 20 ביולי 2013
• מי צריך זיכרון קולקטיבי, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2013
• פולחן השואה מוחק את הקורבנות, באתר הארץ, 8 בפברואר 2014
• הקפיצה הלוגית ההזויה של אסא כשר, באתר הארץ, 25 בינואר 2016
• יניב איצקוביץ', הימין היום יהיר, יהיר מדי | דעה, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
• Il dono del Tikkun che salverà Gaza e l’arte di riparare il mondo, Corriera Della Sera, 13 ביוני 2018
• יניב איצקוביץ', לפני 20 שנה סירבתי לשרת בשטחים. הפעם התגייסתי להילחם. זאת הסיבה, באתר הארץ, 11 בינואר 2024