אורי ברבש

ברבש, נצר למשפחת שניאורסון, הוא בנם הבכור של רות (לבית הבר) ומנחם ברבש. הוא נולד בתל אביב אך בגיל שנתיים עברה המשפחה לבאר שבע, שם גדל. אביו, מנחם, היה איש הש"י ולאחר מכן איש השירות הציבורי^[2]. אמו הייתה מורה, מנהלת בית ספר ומדריכת מורים. בנעוריו גר שנתיים בארגנטינה, בעקבות שליחויותיו של אביו. בצה"ל שירת ברבש בתחילה בנח"ל ולאחר מכן התנדב לסיירת שקד^[3]. בסיירת עבר ברבש מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור. עם תום המסלול השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת בפיקוד הדרום. כאיש מילואים לחם במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה^[4]. לברבש אח, בני, סופר ותסריטאי איתו הוא משתף פעולה ביצירתו^[5] ואחות, חני.

ברבש הוא בוגר בית הספר לקולנוע בלונדון "London Film School"^[6].

בין השנים 1975 ל-1982 ביים עשרות סרטים תיעודיים ודרמות טלוויזיוניות. מתקופה זו ידועים הסרטים התיעודיים:

• "כאן לא גן עדן ואנחנו לא מלאכים" (1976) - סיפורו של קיבוץ המתמודד עם מציאות משתנה.
• "יום של חול" (1976) - מעקב אחר תחילת הקריירה של הזמרת אהובה עוזרי.
• "הילדים של שושנה" (1977) - סיפורה של משפחה אומנת המטפלת בעשרה ילדים.
• "גן עדן" (1977) - סיפורה של להקת הרוק גן עדן.

מבין הדרמות ניתן לציין כבולטת את "חתום לכל החיים" (1979) מאת ערן פרייס ואורי ברבש שזכתה בפרס כינור דוד. בכיכובם של ארנון צדוק ועופרה ויינגרטן היא עוסקת באסיר המשתחרר מן הכלא ומנסה לשקם את חייו ואת משפחתו.

ב-1982 ביים וכתב את סרטו העלילתי הראשון, אות קין, מאת ערן פרייס, סרט דרמה העוקב אחר מהלכיו של אדם אשר השתחרר מבית חולים לחולי נפש וגילה כי משפחתו עזבה אותו, בכיכובם של דליק ווליניץ וארנון צדוק. הסרט זכה גם הוא בפרס כינור דוד. באותה שנה ביים את "גבי בן יקר", מאת ערן פרייס, בכיכובם של משה איבגי ואלברט אילוז, העוקב אחר צעיר המתקשה להתמודד עם שירותו הצבאי.

בשנת 1984 ביצע את שיתוף הפעולה הראשון עם אחיו, בני ברבש. בני כתב עם ערן פרייס את התסריט לסרטו "מאחורי הסורגים", העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. בסרט מככבים אסי דיין, ארנון צדוק ומוחמד בכרי. שיתוף הפעולה הצליח מאוד והסרט זכה בשישה פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנה זו לרבות פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבימוי. עוד זכה הסרט במועמדות לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר וברבש זכה על יצירתו בפרס FIPRESCI מטעם איגוד מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל ונציה. היה זה הסרט הישראלי הראשון שהופץ מחוץ לישראל על ידי חברת האחים וורנר.

עקב הצלחת הסרט, החלו האחים לעבוד יחד באופן קבוע. ב-1987 ביימו את "החולמים", (שנכתב עם ערן פרייס) סרט נוסף בנושא יחסי יהודים ערבים, העוקב אחר מאבקם של העולים היהודים מאירופה ויחסיהם עם ערביי ישראל, בכיכובו של עמוס לביא ובהשתתפותה של קלי מקגיליס. בשנת 1989 שיתפו פעולה בשלישית בסרט "אחד משלנו", העוקב אחר מהלכיה של פלוגה צבאית על רקע חקירת מקרה מוות מזעזע, בכיכובם של אלון אבוטבול, דליה שימקו, שרון אלכסנדר ודן תורן. הסרט זכה בארבעה פרסי הקולנוע הישראלי - ביניהם פרס הסרט הטוב ופרס הבימוי.

בדצמבר 1989 נבחר ברבש לבמאי העשור בקולנוע הישראלי בסקר שנערך על ידי המכון הישראלי לקולנוע ועיתון ידיעות אחרונות.

בשנת 1990 יצר ברבש את "דרך הנשר", שוב עם אחיו בני, שכתב את התסריט יחד עם אסי דיין. הסרט עוקב אחר רגעיו האחרונים של אדם עקב מחלה ממארת, בכיכובם של אלי דנקר, גידי גוב ונורית גלרון. ב-1991 ביים את "זמן אמת", אותו כתב בני, המספר על הליכי חשבון הנפש על אלוף-משנה לשעבר עם מלחמת יום כיפור, בכיכובו של אסי דיין. ב-1992 שיתפו האחים פעולה פעם נוספת, ליצירת סרט ההמשך של "מאחורי הסורגים" ("מאחורי הסורגים 2") המספר את המשך עלילותיהם של אסירי הכלא, אך הסרט נכשל בקופות ובביקורות. באותה שנה יצרו את "ללקק ת'תות" בכיכובם של אקי אבני ואורי בנאי.

בשנת 1994 ביים ברבש את סדרת הטלוויזיה "משפט קסטנר" (שעסקה במשפט קסטנר) אותה כתב מוטי לרנר ואשר זכתה בסוף אותה שנה בפרס האקדמיה לטלוויזיה. בסדרה כיכבו ששון גבאי, יונה אליאן ויצחק חזקיה. באותה שנה ביים גם את הסרט "ייפוי כוח", בכיכובו של יורם חטב, אודות דב גרונר - לוחם האצ"ל שהוצא להורג על ידי הבריטים. ב-1995 ביים את סדרת הטלוויזיה "סיטון" בכיכובו של ששון גבאי ואשר עוקבת אחר עורך דין המתקשה לנהל כרצוי את חייו האישיים. בשנת 1997 ביים את הסדרה "קו 300", אותה כתב מוטי לרנר ושעקבה אחר הפרשה ההיסטורית שנקראה פרשת קו 300 או "פרשת השב"כ".

ב-1998 החלו האחים ברבש ליצור סדרות טלוויזיה לערוץ 2, כשבני כותב את התסריטים ואורי מביים. הראשונה הייתה "טירונות", העוקבת אחר פלוגה צה"לית בשלב הטירונות, בכיכובו של אקי אבני. הסדרה זכתה להצלחה רבה, נמשכה שלוש עונות מלאות וזכתה בשני פרסי מסך הזהב, עד סיומה בשנת 2000. ב-2001 ביים את סדרת הטלוויזיה "המכון", סיפורה של קבוצת פסיכולוגים המנסה לשקם את עולמם הנפשי של מטופלים בדרך יוצאת דופן. באותה שנה יצרו האחים את סדרת הטלוויזיה "מיי פירסט סוני", העוקבת אחר משפחה ישראלית וקשייה, בכיכובם של יורם חטב, דפנה רכטר ורן בכור. הסדרה זכתה בסוף אותה שנה בפרס לסדרת הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים^[7].

בשנת 2004 כתב וביים סרט בשני חלקים בשם "במצפון נקי", העוקב אחר סיפורם של סרבני מצפון בישראל. הקרנת הסרט בערוץ הראשון לוותה בקשיים ועוררה סערה ציבורית, על אף שהסרט נעשה בהזמנתה של רשות השידור^[8]. חלקו השני של הסרט לא שודר עד היום, לטענת מבקרי קולנוע בשל צנזורה^[9][10].

במהלך השנים 2005 ו-2006 ביים את סדרת הטלוויזיה "מילואים", גם היא על פי תסריט של בני ברבש, בכיכובם של יגאל נאור ומאיה מרון. במקביל יצר ב-2005 את דרמת הטלוויזיה "הילד של דיאנה". בשנת 2006 ביים, שוב על פי תסריט של אחיו, את הסרט "מלח הארץ" בכיכובם של ליאור אשכנזי, אקי אבני ונתי רביץ. בשנת 2008 ביים את סדרת הטלוויזיה "כוונות טובות", על פי תסריטה של רונית ויס ברקוביץ, בכיכובם של קלרה ח'ורי, אורנה פיטוסי, נעמי פרומוביץ', נתי רביץ וצחי גראד. הסדרה עוסקת במפגש בין שתי נשים, פלסטינית וישראלית, המשנה את חייהן. באותה שנה ביים גם את סדרת הדרמה "האמת העירומה" אשר שודרה בערוץ 10, בכיכובם של ליאור אשכנזי, יבגניה דודינה, יורם חטב ונתי רביץ. בשנת 2010 נמכר פורמט הסדרה לרשת הטלוויזיה האמריקנית HBO ולחמש רשתות טלוויזיה אירופאיות^[11][12].

בשנים 2007–2008 ביים את הסרט "אביב 41" בכתיבתו של מוטי לרנר לפי סיפורים של אידה פינק. הסרט, בכיכובו של ג'וזף פיינס, מגולל סיפור אהבה והישרדות בכפר פולני בתקופת השואה והוא היה הקופרודוקציה הקולנועית הראשונה שנעשתה בין ישראל לפולין.

ברבש לימד קולנוע בבית הספר קמרה אובסקורה ובבית צבי והיה חבר וועדת ההוראה של בית הספר סם שפיגל. בשנת 2010 שימוש יועץ אמנותי לקרן הקולנוע הישראלי^[13]. בשנת 2012 יצר את סרט התעודה "באר חלב באמצע עיר" עבור הערוץ הראשון. לסרט שני חלקים: "רשות היחיד" ו"רשות הרבים". אורך כל חלק הוא 90 דקות. הסרט עוסק בעולמותיהם של 14 משוררים צעירים, והוא משלב הקראת שירה וראיונות. שם הסרט לקוח מתוך שיר של חזי לסקלי. נכון לשנת 2012 משמש ברבש כלקטור לסרטי גמר בקרן גשר לקולנוע רב תרבותי.

באוקטובר 2012 זכה בפרס אמנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט.^[14] מנימוקי חבר השופטים: "מוותיקי במאי הקולנוע בארץ, שיצר הן בז'אנר התיעודי והן בז'אנר העלילתי. סרטיו מצטיינים ברגישות חברתית עמוקה וברמה גבוהה של מקצועיות באשר לתחומים השונים של אומנות הקולנוע. אורי ברבש מוסיף ומתחדש ומרענן את דרכי הביטוי הקולנועיות שלו."

בשנת 2013 יצא סרטו התיעודי "תפילת האדם: סיפורה של נולה צ'לטון". גיבורת הסרט היא יוצרת תיאטרון תיעודי, בדגש על הבאת קולם של אוכלוסיות מודרות בחברה. בין תלמידיה: דסטין הופמן, סידני לומט, סנדרה שדה, מוני מושונוב, שלמה בראבא, לאורה ריבלין.

בשנת 2015 ביים את הסרט "קאפו בירושלים", ששואב השראה מסיפורו של אליעזר גרינבוים, מי שהיה קאפו באושוויץ בין השנים 1942 ו-1945^[15]. את הסרט הפיק חיים שריר, את תסריטו כתב מוטי לרנר והוא צולם בידי יורם מילוא. בסרט משתתפים בין השאר: גיל פרנק, מיה דגן, איצ'ו אביטל, אברהם סלקטר, נתי רביץ, דרור קרן, אודי פרסי, אריה צ'רנר, טטיאנה קנליס אולייר, אלכס קרול ואמנון וולף. בתחילת 2015 הסתיימה עריכת הסרט. לרנר עיבד את הסרט למחזה וזה תורגם לאנגלית בידי רוי איזקוביץ'^[16][17].

בפסטיבל הקולנוע היהודי ה-17 בירושלים זכה ״קאפו בירושלים״ בציון לשבח פרס שומן. מנימוקי חבר השופטים: ״קאפו בירושלים מציע גישה אינטליגנטית, ייחודית ורגישה לנושא הקשה של הקאפו היהודי במחנות ההשמדה, ומאיר באופן מקורי ומרתק סוגיה מורכבת בהיסטוריה היהודית ובתודעה הישראלית.״^[18]

בדצמבר 2015 זכה ברבש בפרס אריק איינשטיין המוענק ליוצרים ותיקים מטעם משרד התרבות והספורט. מנימוקי חבר השופטים: ״במאי המשלב בהצלחה ובמשך שנים רמה מקצועית גבוהה עם יושרה אינטלקטואלית ומוסרית. עיקשותו ועקביותו של אורי ברבש הביאה אותו ואת סרטיו להצלחה משמעותית בישראל ומחוצה לה, בעוד הוא ממשיך בדרכו, מלטש את אופני הביטוי שלו ומתפרש על כמעט כל קשת הביטוי האפשרית בקולנוע ובטלוויזיה. בין אם זהו סרט עלילתי באורך מלא, בין אם זו דרמה טלוויזיונית ובין אם זהו סרט או סדרה דוקומנטרית יימצא בכל אחת מהיצירות הללו כתב היד של אורי ברבש והערכים המצפוניים המכוונים אותו כקול אותו הוא ממשיך לשמוע ולהשמיע.״^[19]

באוגוסט 2018 זכה בפרס אבנר שלו יו"ר יד ושם לסרט העוסק במורשת יהודית במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים עבור הסרט "דבש שחור: שירת חייו של אברהם סוצקבר". מתוך נימוקי השופטים: "חשיבותו של הסרט בחשיפת דמותו של משורר היידיש אברהם סוּצְקֵבֵר בכלים קולנועיים לקהל הרחב. ברבש מצליח לשרטט את דמותו ושירתו של סוצקבר, גדול משוררי היידיש בדורות האחרונים ומשורר גדול בקנה מידה עולמי, תוך הדגשת מרכזיות חוויית השואה ביצירתו, ואת דבקותו ליצור ביידיש מתוך ראייה קיומית גם במדינת ישראל שבה האמין אך שלא זכה בה להכרה הראויה"^[20].

בספטמבר אותה שנה זכה בפרס לנדאו. השופטים, ניר ברגמן, רונית ויס-ברקוביץ' וטלי שמש נימקו: "מבכירי הקולנוענים שלנו. יוצר פורה של סרטים עלילתיים ודוקומנטריים, דרמות וסדרות טלוויזיה שסימנו אבני דרך בתרבות הישראלית... בסרטיו הוא משלב יכולת וירטואוזית לספר סיפור מתוך רגישות חברתית עמוקה, עוסק באומץ ב'אחר' ובנשכח, בעודו ממשיך לרענן ולפתח בעקביות את סגנונו הקולנועי"^[21].

בשנת 2020 ביים את דרמת המתח הטלוויזיונית ״אזהרת מסע״ (באנגלית "The Girl from Oslo"), קופרודוקציה של נטפליקס, HOT ו-TV 2 הנורווגית. הסדרה, בת 10 פרקים, נקראה תחילה ״מה שקרה באוסלו״ ועוסקת במפגש מחודש בין דמויות ישראליות, פלסטיניות ונורווגיות שלקחו חלק בשיחות סביב הסכמי אוסלו^[22]. לצד ברבש ביים את הסדרה סטיאן כריסטיאנסן – ברבש את החלקים העיקריים שצולמו בישראל וכריסטיאנסן את החלקים שצולמו בנורווגיה. הסדרה נכתבה על ידי רונית ויס ברקוביץ יחד עם קירה הולם יוהאנסן ומככבים בה עמוס תמם, אנקה פון דר ליפה, ראידה אדון, רותם אבוהב, דניאל ליטמן, אנדראה ברנצן ושירה יוסף.

בשנת 2022 כתב וביים את ״הבחירה של ניצה״ – דרמה דוקומנטרית בהפקת כאן 11 וקסטינה תקשורת. הסרט, שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה הבינלאומי ה־38, מספר את סיפורה של אשה שבגיל מבוגר נחשפת למשפט שהתחולל סביבה בילדותה, בין משפחה שכולה שאימצה אותה לבין הוריה הביולוגיים, ניצולי השואה. מנימוקי השופטים: ״[הסרט] מביא אל המסך סיפור אנושי יוצא דופן, משפט שלמה מודרני [...] מהעבר הכאוב של ישראל [...] דמות מרגשת ונוגעת ללב בחיפושה העיקש אחר זהותה. הבמאי אורי ברבש מצליח בכישרון רב לטוות את מרכיבי הסיפור לדרמה דוקומנטרית סוחפת ומרגשת.״^[23][24][25] בשנת 2023 ישודר הסרט בערוץ כאן 11.^[26]

בשנת 2023 במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית יצר יחד עם ארגון ״החלוקים הלבנים״ - המייצג את מקצועות הרפואה - את סדרת הרשת ״מדינת ישראל נגד מערכת הבריאות״.^[27] בסדרה 8 פרקים, היא בוימה על ידי ברבש, ונכתבה במשותף על ידי אורי ברבש, אחיו בני ברבש, איתי ברקן ואורית זפרן.^[28] בהמשך ביים יחד עם ארגוני מורים והורים את סדרת הרשת ״מדינת ישראל נגד החינוך הממלכתי״. בסדרה 5 פרקים ומככבים בה מנשה נוי ואורית זפרן.^{[29][30][31][32][33]} היא מבוססת על ספרו של יאיר נהוראי ״המהפכה השלישית״.

בהמשך השנה, כתב וביים עבור כאן 11 את הסרט ״הזמן השבור״ העוסק בקשר בין מחדל 1973 למחדל 2023. הסרט שודר לראשונה במסגרת התוכנית זמן אמת בתאריך 5 בדצמבר 2023. הסרט מלווה לוחמים ממלחמת יום הכיפורים בשנת היובל לטראומה הקשה בחייהם. 50 שנה לאחריה הם נאבקים תחילה ברפורמה המשפטית, ולאחר מתקפת ה-7 באוקטובר נרתמים לסייע אזרחית.^[34][35][36]

צה"ל והסכסוך הישראלי-ערבי מהווים נושאים מרכזיים ביצירתו של ברבש. הם הנושאים ראשיים של "מאחורי הסורגים", "החולמים", "אחד משלנו", "זמן אמת", "מאחורי הסורגים 2", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "קו 300", "טירונות", "במצפון נקי", "מילואים", "כוונות טובות", "אזהרת מסע" ו״הזמן השבור״. מבין אלו, "אחד משלנו", "ללקק ת'תות", "מלח הארץ", "טירונות" ו"מילואים" מתרחשים במרחבים צבאיים, בעיקר בסיסים. רבות מן הדמויות לבושות מדי צה"ל לאורך חלקים נרחבים מן החומר המצולם. בסדרה "טירונות" בוחן ברבש, דרך המציאות הצבאית, סוגיות בחברה הישראלית כגון: אלימות במשפחה, קשיים בקליטה של עולים חדשים, בעיות במפגש בין חרדים לעולם החילוני.

השואה גם היא נושא חוזר ביצירתו של ברבש ב"משפט קסטנר", "מיי פירסט סוני", "אביב 1941", "קאפו בירושלים", "דבש שחור: שירת חייו של אברהם סוצקבר" ו״בחירתה של ניצה״.

נושא האשמה מופיע בכל היצירות שהוזכרו, כמו גם ב"חתום לכל החיים", "הילד של דיאנה" ו"האמת העירומה".

רבים מגיבוריו של ברבש נאבקים נגד גורלם במציאות חברתית ואישית רומסת. דוגמאות לכך הם ברונו ב"קאפו בירושלים", ארתור ב"אביב 1941", הסרבנים ב"במצפון נקי", רפא ב"אחד משלנו", אורי ועיסאם ב"מאחורי הסורגים" וגבי בן יקר בסרט בשם זה.

בנוסף, עוסק ברבש באמנויות עצמן, תוך שימת דגש על ההקשר החברתי והערכי שלהן. דוגמאות לכך ניתן למצוא ב"מוזיקת נשמה יהודית", "גן עדן", "אהובה עוזרי", "באר חלב באמצע עיר", "תפילת האדם: סיפורה של נולה צ'לטון" ו"דבש שחור: שירת חייו של אברהם סוצקבר" העוסקים במוזיקה, שירה ותיאטרון.

מדיה וקבצים בנושא אורי ברבש בוויקישיתוף

• אורי ברבש, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אורי ברבש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי ברבש, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אורי ברבש, באתר AllMovie (באנגלית)
• אורי ברבש, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• אורי ברבש, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אורי ברבש, דף שער בספרייה הלאומית
• אורי ובני ברבש בסדרה "צמדים" באתר הוט ynet‏
• ציון נאנוס, הסרט על השואה ששבר את ברבש (אורכב 22.01.2020 בארכיון Wayback Machine), מתוך חדשות ערוץ 2
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, "אקציה" במקום "אקשן", באתר הארץ, 22 באוקטובר 2008
• תמר וילרפורט, בין כוונות: שיחה עם אורי ברבש, באתר כלכליסט, 27 במאי 2008
• אלי אליהו, הסרט התיעודי שמצליח לחבר בין שירה וטלוויזיה, באתר הארץ, 31 במאי 2012
• אביחי בקר, הברבשים חוזרים לצבא, הארץ, ‏, כפי שהועלה באתר פרש, 16 באפריל 1998
• גלעד אמיליו שנקר, ריאיון עם ברבש, בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית
• יורם יובל בריאיון עם האחים ברבש, בתוכנית "שיחת נפש", הטלוויזיה החינוכית
• ליאת רון, ‏אורי ברבש בכתב אישום מטלטל על המוסר הכפול של הממשלה, באתר גלובס, 16 במרץ 2018
• אריאל הורוביץ, הקודש הוא הספרות והקולנוע הוא החול, ריאיון עם אורי ברבש על אברהם סוצקבר, מקור ראשון, מרץ 2018
• אייל לוי, ‏אורי ברבש נלחם בריאליטי ומזועזע מרגב: "לא רוצה לחיות במקום שהיא יוצרת", באתר מעריב אונליין, 15 בדצמבר 2018
• איתי שטרן, הבמאי אורי ברבש: "דווקא בישראל הדת היהודית נכשלה כישלון מזעזע", באתר הארץ, 18 באפריל 2021