לא תשנא את אחיך בלבבך
לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה אסור ליהודי לשנוא יהודי אחר.
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז |
|---|---|
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ה' |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, לאו ש"ב ספר החינוך, מצווה רל"ח |
  | |
מקור המצווה
מקור המצווה בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז: ”לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.”
ולכן כשיחטא או יפגע בו אדם לא ישנאנו בלב וישתוק, אלא מצווה להודיעו ולומר לו בלשון רכה למה עשית לי כך וימחה הדבר מלבו[1].
דיני המצווה
לדעת הרמב"ם[2] וספר החינוך[3] האיסור הוא רק השנאה בלב אך אם הראה את שנאתו אינו עובר על לאו זה, אלא על איסורים אחרים שבין אדם לחברו. לעומת זאת לדעת השאילתות[4] והרמב"ן[5] כל שנאה אסורה ואפילו שנאה בלב וכל שכן שאסור להכותו או לצערו. לדעת המאירי[6] אינו עובר על הלאו אלא אם נמנע מלהטיב עמו מחמת שנאתו. במשנה ברורה (סימן קנו סעיף קטן ד) הכריע להלכה כדעת הרמב"ם.
שלא יאמר אדם שאינו קרוי שנאה אלא שנאה גמורה לבקש רעתו ולחפוץ בכליונו, אבל הרחקה בלב אינה קרויה שנאה, לזה נתחכם הכתוב לסמוך לא תשנא עם תיבת אחיך לומר כי השערת השנאה אשר יצוה ה' עליה היא הנרגשת בערך אח, ושיעור זה כל שירחיקהו מלבו קצת הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום לא תשנא.
.
אסור לאדם לדון את מי שהוא שונא, ושונא לעניין זה נחשב כל שאינו מדבר עמו שלשה ימים מחמת שנאה[8], חמור עוון זה משום שעובר עליו בכל רגע שמתעוררת השנאה בליבו[1]. בשו"ת מהרי"ל[9] פסק שמותר לבקר חולה אפילו הוא שונאו כדי לכוף את יצרו, אך דעת הרמ"א[10] שלא יבקר חולה ולא ינחם אבל שהוא שונאו שלא יראה כאילו שהוא שמח לאידו ובזה יצערו.
כתב שולחן ערוך הרב[11]: שאם חטא אדם נגדו או ציערו צער הגוף אינו צריך להסיר השנאה מלבו ולמחול לו עד שיבקש ממנו מחילה.
גדולי הפוסקים[12] הקילו בהלכות מסוימות כדי למנוע שנאה.
מטעמי המצווה
- כתב בספר החינוך[13]: ”כי שנאת הלב גורמת רעות גדולות בין בני אדם להיות תמיד חרב איש באחיו ואיש ברעהו, והוא סיבה לכל המסירות הנעשות בין אנשים, והיא המדה הפחותה והנמאסת תכלית המיאוס בעיני כל בעל שכל”.
- רבינו יונה בשערי תשובה[14]: ”הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה, והיא מדה מעוללת פשעים רבים ומסבבת כמה עלילות נשחתות... ומאבד טובה הרבה מן הנפש”.
שנאה בלב
שנאת רשעים
רשע מצְווה לשנוא עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו, שנאמר: ”"יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע"” (משלי ח, יג,), לדעת הרמב"ם[17] דווקא אם התרה בו לפני שעבר עבירה במזיד ויודע שלא חזר בתשובה, ולדעת ספר החינוך[3] דווקא אחרי שהוכיחו פעמים רבות ולא רצה לחזור בו. ואף רשע שמצווה לשנאתו מצווה וחובה לגמול עמו חסד[18], בספר התניא[19] כתב שצריך לשנוא רק את העבירות שעבר אך חובה לאהוב את האדם עצמו.
להלכה כתבו הפוסקים[20] שבזמננו מצווה לאהוב את הרשעים, ואף רשע גמור יש איסור לשנאו כל זמן שלא הוכיחו ובדור שלנו אין מי שיודע להוכיח, ”ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו” (אבות פ"ב מ"א).