משה איסרליש

נולד ל"הפרנס והמנהיג"^[4] רבי ישראל ולמלכה (בת-דודתו של מהר"ם מפדואה) בקז'ימייז' שבדרום ממלכת פולין. הוסמך לרבנות בגיל 13^{[דרוש מקור]}, ולמד בישיבה אצל רבי שלום שכנא מלובלין, שלאחר מכן היה חותנו בזיווג ראשון. כיהן כדיין בבית הדין בקרקוב, יחד עם גיסו רבי יוסף כץ, ורבי משה לנדאו, וכראש ישיבה שהקים בעיר.

הרמ"א היה רבה הראשי^{[דרוש מקור]} של הקהילה היהודית בקז'ימייז'. בימיו יהדות פולין שגשגה מאוד, ואף זכתה לאוטונומיה רוחנית, כלכלית, תרבותית ומנהלית.

בשנת ה'שי"ב נפטרה אשתו הראשונה, והוא נישא בשנית לבתו של ר' מרדכי כ"ץ (אחותו של רבי יוסף כץ בעל ה'שארית יוסף').^[5] לפי גרסה אחרת נישא הרמ"א בנישואים אלו למרת קרענדל, בתו של רבי משה עברליש, מחשובי קראקא וחמיו של בעל השארית יוסף.^[6]

המהרש"ל היה קרוב משפחתו, והוא הרבה להתכתב עמו, אולם בסוף ימיו נחלקו.

שנת לידתו ופטירתו

בחיבור "טורי זהב" על שולחן ערוך נכתב כי הרמ"א נפטר בשנת של"ג^[7] בל"ג בעומר,^[8] אולם תלמידו של הרמ"א רבי דוד גנז כותב בספרו "צמח דוד",^[9] וכן כתב יחיאל צונץ בספרו "עיר הצדק"^[10] על פי הרשום במצבה, כי נפטר בשנת של"ב (1572).

ידועה האגדה לפיה הרמ"א חי 33 שנה, נפטר בל"ג בעומר (היום השלושים ושלושה בספירת העומר שחל בי"ח באייר) וחיבר שלושים ושלושה ספרים, וכן מובא בקונטרס בית ישראל על ספר חכמת אדם.^[11]

לעומת זאת כותב תלמידו בספר צמח דוד^[9] שהרביץ תורה בעיר קרקוב "כמו עשרים שנה"^{[דרושה הבהרה]}, וכן הוכיח צונץ מדברי הרמ"א שמעיד על עצמו^[12] כי כיהן כרב העיר בשנה שלאחר פטירת אמו, וכפי שמופיע בלוח הזיכרון בבית הכנסת החדש בקרקוב, נבנה בית הכנסת מכספי עזבונה של אם הרמ"א בשנת שי"ג (1553).^[13] לכן לא ניתן לאחר את לידתו אחרי שנת ה'ר"צ (1530)^{[דרושה הבהרה]}.כך גם מסקנתו של רבי אפרים זלמן מרגליות בספרו מעלות היוחסין, שדן שם באריכות בגיל הסתלקותו ובמשפחתו של הרמ"א. הוא מציין שאמנם נפטר בצעירותו, אך לכל הפחות יש לומר שהתקרב לגיל 40 ומסתבר שנולד בסביבות ה'ר"צ. יתרה מכך הרמ"א כבר חותם על חרם בשנת ה'ש"י,^[14] הרי שכבר היה רב עיר בשנה זו^{[דרושה הבהרה]}.

משפחתו

אחותו, מרים נישאה לרבי פנחס הורוביץ.^[15] אחיו: אהרן.

בתו, דרעזיל נישאה לרבי שמחה בונם מייזלס. בנו של רבי שמחה בונם היה רבי יצחק בונמ'ס מפינסק, אביו של רבי משה אב"ד לובלין בעל "מהדורא בתרא" חתן המהרש"א.^[16]

תלמידיו

לרמ"א היו תלמידים רבים, בהם:

• רבי יהושע ולק בעל הסמ"ע
• רבי מרדכי יפה בעל הלבושים
• רבי אברהם הורוביץ אבי השל"ה
• רבי בנימין סלניק בעל משאת בנימין
• רבי יהודה ליב חנליש
• רבי דוד גנז בעל צמח דוד

בשני מפעלי החיבור ההלכתיים הגדולים שלו, מצא הרמ"א שרבי יוסף קארו הספרדי הקדימו. ראשית בחיבור מקיף על ספר ארבעה טורים, הוא "דרכי משה", שבא לכתוב בקצרה את חידושי הפוסקים והתשובות ביחד^[17]. במהלך הכתיבה נודע לרמ"א כי רבי יוסף קארו כתב חיבור דומה ואף שאפתני יותר, הלא הוא ה"בית יוסף". בעקבות ידיעה זו שינה הרמ"א את מתכונת הכתיבה של ה"דרכי משה" וקיצר אותה. בשלב השני ביקש הרמ"א להוציא חיבור פסקני וקצר יותר של "דרכי משה", אולם גם אז נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו, בכתבו את ה"שולחן ערוך" .^[18]

המפה

ערך מורחב – המפה

משרבה פרסומו של השו"ע, אף כי זכה להתנגדות רבה באירופה, פרסם הרמ"א בש"ל^[19] את הגהותיו על חיבורו הגדול של הרב קארו, הידועות כ"המפה" ומוסיפות במקום שפסיקתה ומנהגיה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת ה"שולחן ערוך". מחלוקת זו נובעת הן מהמעמד החשוב של המנהג באשכנז, בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, והן עקב הבדלים בין הפסיקה שזכתה לרוב בין שלושת עמודי ה"שולחן ערוך", הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, לבין הפסיקה באשכנז ופולין שהושפעה מפוסקים נוספים, כמו בעלי התוספות. על מחויבות האשכנזים לאורך הדורות לפסיקותיו של הרמ"א נודעת אמרת החת"ם סופר: ”ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א”.

לאחר מותו נוספו להגהות מראי מקומות וביאורי מילים הנראים כחלק מדברי הרמ"א, אך למעשה לא נכתבו על ידו.^[20]

בימי חייו ספג ביקורת לא מעטה מפוסקי אשכנז על כך שהעדיף את מנהג פולין והזניח את המקובל במרכז אירופה. רבי חיים בן בצלאל מחה על כך "שכמו כן הוא הכרח גדול להודיע חילופי מנהגי בני אשכנז ממנהגי מדינת פולין שאם הרב לא רצה לבטל מנהגו מפני מנהג ארץ ישראל, כל שכן שאין לבני אשכנז לבטל מנהגם מפני מנהג מדינת פולין וכן כתב בתשובת מהרי"ל בסי' ק' בשם הרא"ש שאין לבטל מסורת אשכנז בשביל שאר מדינות כי התורה ירושה להם לאשכנזים מימות החורבן... והנה הרב עצמו לא כתב בהקדמת ספרו רק ממנהג בני מדינתו ולא זכר מנהג אשכנז כלל."^[21]

הרמ"א נקבר בבית הקברות היהודי העתיק בקרקוב, קברו שוכן מאחורי בית כנסת הרמ"א בקרקוב ונמצא במרחק של שני מטרים מחלון עזרת הנשים.

בספר "תורת העולה" הציג הרמ"א פרשנות פילוסופית ייחודית להלכות בית המקדש. לצד נטייתו לפילוסופיה, האמין הרמ"א גם בקבלה וראה אפשרות ליצור הרכבה בין שני התחומים הנלחמים לכאורה זה בזה, כלומר בין הספירות בקבלה לבין תורת התארים הפילוסופית. זאת, תוך עירוב שני תחומי הידע באסטרונומיה, תוך ניתוח מידות המקדש והקורבנות כמקיימים זיקה הן עם מבנה העולמות העליונים, והן עם מבנה ה 'אקלימים' והיא 'גלגלים'^[22].

בעניין אחר כתב על מחלוקת מסוימת שבין המקובלים והפילוסופים כי "אלו ואלו דברים חיים", תוך טענה כי "חוכמת הקבלה היא חוכמת הפילוסופיה רק שבשני לשונות ידברו".^[23] האמין בספר הזוהר, ולימד אותו, לצד מורה הנבוכים, בישיבתו, אך לא פסק לפיו.

• תורת חטאת - על דיני איסור והיתר, ספר זה נדפס עם פירושים רבים. רבי חיים בן בצלאל אחי המהר"ל חיבר את ספר ויכוח מים חיים להתווכח איתו ורבי יוסף שאול נתנזון יצא להגנתו בספר "תורת משה". התורת חטאת אף הותקף בחריפות על ידי המהרש"ל.
• דרכי משה - חיבור על ספר ארבעה טורים הכולל את קיצור דברי הבית יוסף, דברי פוסקים נוספים שלא הובאו בבית יוסף, ואת הכרעותיו של הרמ"א עצמו. את הגהותיו בשולחן ערוך כתב הרמ"א על פי ספר זה.^[25]
• שו"ת הרמ"א - תשובותיו בענייני הלכה, וכן דרשה לסיום מסכת במהדורות הראשונות בספר מובאות גם תשובות מהרש"ל ומהר"ם פאדובה.
• תורת העולה - ספר פילוסופיה דתית.^[26]
• מחיר יין - נכתב בימי גלותו בשידלוב כמשלוח מנות לאביו, פירוש סימבולי על מגילת אסתר, המדמה את היצר הרע להמן ומבאר את דרך ההתמודדות של האדם עמו.

הערות לספרים

בנוסף לספריו, כתב הערות לספרים רבים, בהם:

הערות לספר הזוהר,^[27] לספר המרדכי,^[28] לספר יסוד עולם המובא בספר יוחסין,^[29] לסדר הגט, לספר איסור והיתר,^[30] לפירוש המזרחי,^[31] וכן כתב הערות למורה נבוכים,^[32] ומפרשו האפודי, לספר 'מהלך הכוכבים' שהיה ספר הלימוד הקלאסי באותה תקופה ללימודי אסטרונומיה, ולספר 'עיון הכוכבים המשרתים' שניהם מאת ג'ורג' פורבאך. פירוש למסכתות התלמוד, וחיבור מיוחד לאגדות התלמוד. חיבורים אלו לא ראו אור.

בדומה למנהג יהודי ארץ ישראל העולים ביום ל"ג בעומר למירון, נהגו יהודי פולין לעלות לקברו של הרמ"א בל"ג בעומר, שהוא יום פטירתו של הרמ"א. יהודים מכל רחבי פולין היו נוסעים אל קראקוב מקום פטירתו, מתפללים על קברו ומדליקים נרות. בנוסף, רב העיר היה נושא דרשת מוסר. ^[33]

• יהדות קרקוב

• ד"ר אשר זיו, הרמ"א: רבי משה איסרליש, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשי"ז.
• פרופ' יונה בן ששון, משנתו העיונית של הרמ"א, הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשמ"ד.
• הרב יצחק ליברמן, תולדות הרמ"א, מבוא לשו"ת הרמ"א, מהדורת זיכרון אהרן ירושלים תש"פ.
• איסר קליגר, רבי משה איסרליש - הרמ"א, הליכות, תשרי תשל"ג, ע' 19-20.

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רמ"א
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה איסרליש

• משה בן ישראל (רמ"א) איסרלש (1525?-1572), דף שער בספרייה הלאומית
• רשימת מאמרים על משה איסרליש באתר רמב"י

ספריו

• תורת חטאת, ‏ורשה תרסד, באתר היברובוקס
• תורת העולה, ‏פראג של, באתר היברובוקס
• תורת העולה ומחיר יין בוויקיטקסט, טקסט מלא

עליו

• משה איסרליש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מיהו מקובל? רבי משה איסרליש (רמ"א) כמקרה מבחן, בביצוע עודד ישראלי, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 52:41)
• יחיאל מתתיהו צונץ, תולדות הרמ"א, ובירור שנת לידתו ופטירתו, עיר הצדק, למברג 1874, באתר אוצר החכמה
• מרדכי מרגליות (עורך כללי), "ר' משה איסרלש", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1077-1071, באתר היברובוקס
• "איסרלש, משה (הרמ"א)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 298–302, באתר היברובוקס
• משה בן ישראל איסרלס, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• משה איסרליש, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ד"ר יהושע הורוביץ, ‏ה"שולחן ערוך" ורבי משה איסרליש (הרמ"א), באתר "דעת"
• אשר זיו, ‏רבינו משה איסרלש (הרמ"א) זצ"ל (ארבע מאות שנה לפטירתו), באתר "דעת"
• שלמה אנגלארד, כתב יחוס עתיק לצאצאי משפחות הרמ״א והש״ך, ישורון, חלק יג עמ' תשי"א
• יעקב צ. מאיר, כך הפך "שולחן ערוך" לחיבור דו-תרבותי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2015
• אלכס טל, הרמ"א והחכמות החיצוניות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, אוקטובר 2010
• דביר ורשבסקי, 'זאת תורת העולה'- אמונת החידוש במשנתו של רמ"א, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כו, תשפ"א, עמ' 185–216
• שבח קנעביל, תולדות גדולי הוראה, ירושלים תשמ"ג עמ' 72-63, באתר היברובוקס

תקופת חייו של הרב משה איסרליש על ציר הזמן