מה ידידות

מה ידידות
	מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה; בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ, בּוֹאִי כַלָּה נְסוּכָה; לְבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת, לְהַדְלִיק נֵר בִּבְרָכָה; וַתֵכֶל כָּל הָעֲבוֹדוֹת, לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים מֵעֶרֶב מַזְמִינִים, כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים; מִבְּעוֹד יוֹם מוּכָנִים תַּרְנְגוֹלִים מְפֻטָּמִים; וְלַעֲרֹךְ כַּמָּה מִינִים, שְׁתוֹת יֵינוֹת מְבֻשָּׂמִים; וְתַפְנוּקֵי מַעֲדַנִּים בְּכָל שָׁלשׁ פְּעָמִים; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים נַחֲלַת יַעֲקֹב יִירַשׁ, בְּלִי מְצָרִים נַחֲלָה; וִיכַבְּדוּהוּ עָשִׁיר וָרָשׁ, וְתִזְכּוּ לִגְאֻלָּה; יוֹם שַׁבָּת אִם תִּשְׁמֹרוּ, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה; שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹדוּ וּבַשְּׁבִיעִי נָגִילָה; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִים, וְגַם לַחֲשׁוֹב חֶשְׁבּוֹנוֹת; הִרְהוּרִים מֻתָּרִים, וּלְשַׁדֵּךְ הַבָּנוֹת; וְתִינוֹק לְלַמְּדוֹ סֵפֶר, לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת; וְלַהֲגוֹת בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר, בְּכָל פִּנּוֹת וּמַחֲנוֹת; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים הִלּוּכָךְ תְּהֵא בְנַחַת, עוֹנֶג קְרָא לַשַּׁבָּת; וְהַשֵּׁנָה מְשֻׁבַּחַת, כְּדַת נֶפֶשׁ מְשִׁיבַת; בְּכֵן נַפְשִׁי לְךָ עָרְגָה, וְלָנוּחַ בְּחִבַּת; כַּשּׁוֹשַׁנִּים סוּגָה, בּוֹ יָנוּחוּ בֵּן וּבַת; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה; כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ יִזְכּוּ לְרוֹב שִׂמְחָה; מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ יֻצָּלוּ לִרְוָחָה; פְּדוּתֵנוּ תַצְמִיחַ, וְנָס יָגוֹן וַאֲנָחָה; לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים

"מה ידידות מנוחתך" הוא פיוט המושר בכל קהילות אשכנז מדי ליל שבת, נדפס לראשונה בקושטנדינה בספר 'זמירות ושירות ותשבחות'.

הפיוט חובר על ידי רבי מנחם^[1], והוא רמז את שמו באקרוסטיכון של פיוטו, בבתים 2–4 ו-6. מ'ערב נ'חלת ח'פציך מ'עין^[2].

הפיוט עוסק בתענוגותיה הגשמיים של השבת; מאכלי שבת, לבוש השבת ושינה בשבת. בנוסף לתענוגות של יום השבת מוזכרות בשיר גם הלכות השבת - איסורי ל"ט מלאכות וחילול שבת. בנוסף מזכיר הפיוט את מצוות השבת המוזכרת בפסוק "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר"^[3] ואת דרשות חכמים על פסוק זה, בבית הרביעי^[4].

מחבר הפיוט אף נוקב בשכרם של שומרי השבת ומענגיה - הם העתידים לזכות בנחלה בלי מצרים ובהצלה מחבליו של המשיח, ובטווח המיידי – חוויית השבת עצמה, שהיא מעין עולם הבא, לו זוכה האדם מדי שבוע.יש השרים את הבית האחרון בפיוט בנפרד (בלחן לעצמו).

פזמון הפיוט הוא המשפט "לְהִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגִים בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָיו וְדָגִים".

לפיוט לחנים רבים מכלל עדות ישראל. הלחן המוכר הוא ניגון קצבי של חסידות באבוב ששונה במקצת והולבש על מילות השיר.

הפיוט מאגד בתוכו עבר, הווה ועתיד סביב השבת – ההכנות לשבת, עונג השבת והשכר העתיד לבוא לשומרי שבת. עקרונות השבת הבסיסיים משובצים בין השורות – איסור מלאכה, הצורך להבדיל בין ההתנהגות בשבת להתנהגות בשאר השבוע, וחשיבות מנוחת הנפש ומנוחת הגוף יחד עם ההתענגות ביום קדוש זה. השיר מסתיים בציפייה לגאולה.