נורם קולמן

קולמן נולד ב-1949 וגדל בברוקלין, ניו יורק. הוריו היו שניהם יהודים, בברלי (לבית ברמן) ונורמן ברטרם קולמן. אביו של האב, סבו של קולמן שינה את השם המקורי שלו גולדמן, לשם האמריקאי יותר, קולמן.

קולמן הוא בוגר בית הספר התיכון על שם ג'יימס מדיסון בברוקלין, אותו בית ספר תיכון בו למדו וסיימו גם שני סנאטורים יהודים אחרים, הסנאטור הדמוקרטי ממדינת ניו יורק, צ'אק שומר, שלמד עם קולמן באותה שכבת גיל והסנאטור העצמאי - סוציאליסטי היחיד בסנאט, ברני סנדרס ממדינת ורמונט. גם שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית, רות ביידר גינסבורג, אף היא יהודייה, היא בוגרת אותו בית ספר וגם הזמרת האמריקאית היהודיה הידועה, קרול קינג.

לאחר סיום לימודיו בבית הספר התיכון למד קולמן וקיבל תואר ראשון (BA) באוניברסיטת הופסטרה שבניו יורק. כבר בתקופה זו היה פעיל פוליטי, אף כי בשלב זה במפלגה הדמוקרטית, ואף באגף השמאלי שלה. בין השאר היה פעיל בתרבות הנגד של שנות ה-60, הפגין נגד מלחמת וייטנאם וממשל הנשיא ניקסון, עישן מריחואנה לפי הודאתו כעבור שנים וחגג את יום הולדתו ה-20 בפסטיבל וודסטוק. הוא גם נבחר בתקופה זו לנשיא סנאט הסטודנטים והפך גוף זה למיליטנטי למדי לכיוון השמאלי^[1]. בשנת 1972 החל ללמוד משפטים בבית הספר למשפטים של ברוקלין, וכעבור שנתיים עבר לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת איווה, וסיים תואר ראשון במשפטים (JD) ב-1976.

מיד עם סיום לימודיו הצטרף קולמן למשרד התובע הכללי של מינסוטה, ואת 17 השנים הבאות הוא בילה כתובע בתיקים שונים בכל רחבי המדינה, מטפס בהדרגה בסולם הדרגות עד היותו התובע הראשי של מינסוטה.

ב-1981 הוא נישא לשחקנית - דוגמנית לורי (לבית קסרלי), ולהם כיום שני ילדים, ג'ייקוב ושרה. שני ילדים נוספים מתו בינקותם מפגם גנטי נדיר הידוע בשם "תסמונת זלווגר" (Zellweger syndrome).

קולמן הוא בונה חופשי, החל מ-2003.

ראש עיריית סיינט פול

בנובמבר 1993 רץ קולמן לראשות עיריית סיינט פול, בירת מינסוטה, כחבר ב"מפלגת העובדים החקלאים הדמוקרטים של מינסוטה" (DFL), השייכת למפלגה הדמוקרטית, וניצח את חבר הקונגרס של מדינת מינסוטה אנדי דוקינס (דמוקרט אף הוא), ברוב של 55% מהקולות לעומת 44%. מדיניותו הפיסקלית השמרנית חיסלה את הגרעון העירוני והביאה לתוספת משרות משמעותית, אבל גם גרמה להתנגדות עזה כלפיו באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית עד כי היו אירועים מפלגתיים אליהם ראש העיר כלל לא הוזמן, או שהתקבל בהם בקריאות בוז קולניות. בסופו של דבר נטש קולמן ב-1996 את המפלגה הדמוקרטית, והצטרף למפלגה הרפובליקנית. הוא נבחר בנובמבר 1997 מחדש, לראשות העיר, כשהוא מקבל כמעט 59% מהקולות, למרות השתייכותו המפלגתית החדשה. זאת, בעיר שנחשבה למבצר של המפלגה הדמוקרטית. הוא היה בכך לראש העיר הראשון מזה 31 שנים מטעם המפלגה הרפובליקנית. שנה אחר כך, בבחירות נובמבר 1998 ניסה קולמן לקצור את פירות ניצחונו זה, ורץ למשרת מושל מדינת מינסוטה, אך הפסיד במרוץ משולש, בהפרש של 3% מהקולות בלבד, לג'סי ונטורה ממפלגת הרפורמה. יוברט האמפרי, בנו של יוברט האמפרי סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא לינדון ג'ונסון, רץ מטעם המפלגה הדמוקרטית והגיע למקום השלישי במרוץ זה.

קולמן כיהן כראש העיר במשך שמונה שנים (ינואר 1994 - ינואר 2002) והוביל אותה לבנייה כלכלית מחדש. סיינט פול קיבלה בתקופתו דרגת AAA בדירוג האג"ח שלה. הוא גם החזיר לעיר את מעמדה כמארחת של קבוצת הוקי קרח חשובה, מעמד אותו איבדה שנים אחדות קודם לכן.

סנאטור

בבחירות נובמבר 2002 התכוון קולמן תחילה להיאבק שוב מול ונטורה על מישרת מושל מינסוטה, אולם הוא שוכנע בסופו של דבר על ידי ראשי המפלגה הרפובליקנית להתחרות על מושב בסנאט של ארצות הברית, כנגד הסנאטור (היהודי) המכהן פול וולסטון. במרבית מערכת הבחירות רצו קולמן ווולסטון צמודים ביותר, עד למותו של וולסטון בתאונת מטוס ב-25 באוקטובר 2002, ממש לפני תום מערכת הבחירות. הדמוקרטים בחרו כמועמדם החילופי את וולטר מונדייל, סנאטור מטעם מינסוטה במשך 12 שנה, סגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא ג'ימי קרטר ומועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות למול רונלד רייגן ב-1984. קולמן ניצח את מונדייל ברוב של כשני אחוזים מהקולות ונכנס לתפקידו בסנאט בינואר 2003.

בתקופת כהונתו היה קולמן חבר בארבע ועדות סנאט, כולל הוועדה ליחסי חוץ, במסגרתה היה יו"ר תת-הוועדה למזרח הקרוב וענייני דרום ומרכז אסיה, והוועדה לחקלאות, תזונה ויערות, במסגרתה היה יו"ר תת-הוועדה לסיוע ותמיכה בתזונה ומזון, חקלאות אורגאנית וחקיקה כללית. הוא היה גם יושב ראש תת-הוועדה הקבועה לחקירות.

ב-2004 הוא התמודד בבחירות פנימיות של הסנאטורים הרפובליקנים, בינם לבין עצמם, על תפקיד יושב ראש הוועדה הרפובליקנית לבחירות בסנאט (N.R.S.C), שמטרתה להכניס בבחירות כמה שיותר רפובליקנים לסנאט. הוא הפסיד בהפרש של קול אחד בלבד (28 - 27) לסנאטורית מצפון קרוליינה, אליזבת דול.

בבחירות 2008 הפסיד קולמן למועמד הדמוקרטי אל פרנקן, יהודי אף הוא, בהפרש של 312 קולות בלבד. מדובר בכמאית האחוז מתוך 2.9 מיליון המצביעים. בספירת הקולות הראשונית גבר לכאורה קולמן, בהפרש של 206 קולות, אבל לפי כללי ספירת הקולות במינסוטה קיימת חובת ספירה חוזרת במקרים בהם הייתה התוצאה קרובה, עם הפרש של פחות מחצי אחוז מהקולות וכאן היה ההפרש נמוך בהרבה כאמור. ובספירה החוזרת התהפכו היוצרות. קולמן ערער כמעט בכל הערכאות האפשריות, לרבות בית המשפט העליון של מינסוטה, אך כל ערעוריו נדחו ובסוף יוני 2009 נכנס פרנקן במקומו, לתפקידו בסנאט, כנציג מדינת מינסוטה^[2][3].

עמדותיו

עמדותיו הפוליטיות של קולמן השתנו באופן דרמטי במהלך הקריירה הפוליטית שלו. בתקופת לימודיו בקולג' הוא היה דמוקרט ואיש שמאל. הוא אף הושעה על רקע זה מלימודיו באוניברסיטת הופסטרה, משום שהשתתף בהפגנת ישיבה כנגד הרחקה של תלמיד ממועדון הפקולטה של האוניברסיטה. כשרץ לראשונה לתפקיד ראש עיריית סיינט פול ב-1993, הוא דגל עדיין בדעות שמאל מתון, כחבר ב"מפלגת העובדים החקלאים הדמוקרטים של מינסוטה" (DFL), השייכת למפלגה הדמוקרטית.באותה תקופה הוא כתב לוועידת האלקטורים הדמוקרטית של העיר, הבוחרת את המועמד: "אני דמוקרט לכל החיים. יש שמאשימים אותי על היותי שמרן פיסקלי. אני מודה באשמה! אני לא מפחד להיות שמרן עם כספי המיסים שלכם. והשמרנות הפיסקלית שלי אינה אומרת שאני פחות פרוגרסיבי באידיאלים הדמוקרטים שלי. המחויבות שלי לערכים הגדולים של מפלגתנו נשארה מוצקה".

קולמן היה יושב ראש מערכת הבחירות של הסנאטור הדמוקרט השמאלי פול וולסטון, יהודי אף הוא, במרוץ של האחרון לבחירה מחדש לסנאט ב-1996. באותה הזדמנות הוא הצהיר: "פול וולסטון הוא דמוקרט ואני דמוקרט". באותו זמן, המתחים היו כבר כה גבוהים בין קולמן לשמאל במפלגתו, שמספר אלקטורים בוועידה צעקו בוז לנאומו^[4]. ואכן, בפעם הבאה שוולסטון רץ לסנאט, ב-2002, כבר היה קולמן המועמד הרפובליקני שהתחרה בו.

מכול מקום, בדצמבר 1996, כחודש בלבד לאחר בחירתו מחדש של וולסטון לסנאט, הכריז קולמן במפתיע שהוא עוזב את מפלגתו ומצטרף למפלגה הרפובליקנית. הוא הסביר זאת בטענה שרק כך יוכל להמשיך את מאמציו להחזיק בקו שהוא מאמין בו בנושאי מיסים וגידול במקומות העבודה^[5]. בשלב זה כבר היה קולמן ידוע כמתנגד להפלות, מתנגד נמרץ לאיגודי העובדים ובן ברית קרוב של היזמים. עם זאת, משעבר למפלגה הרפובליקנית, הוא נחשב בתוכה לאחד החברים היותר ליברליים. הוא היה חבר ב"זרם המרכזי הרפובליקני" (The Republican Main Street Partnership), ונחשב לרפובליקני מתון, בעיקר בנושאים חברתיים. במרץ 2007, דירג אותו המגזין "נשיונל ג'ורנל" כרפובליקני הרביעי בליברליותו בסנאט^[6]. גם אתר "Govtrack", אתר עצמאי לדירוג פוליטי, תיאר את קולמן כ"רפובליקאי מתון", על פי האנליזה שלו להצבעותיו בסנאט^[7]. לפי כתב העיתון של מינסוטה "סטאר טריביון", אריק בלאק, הרקורד של קולמן בסנאט הראה באופן עקבי שהוא היה הרפובליקני העצמאי ביותר בסנאט בכל אחת מארבע שנות כהונותיו במשרה עד למועד הבדיקה^[8].

נושאי חוץ

קולמן היה בין הרפובליקנים הבודדים שהתנגדו לתוכנית ה-Surge של הנאו - קונסרבטיבים פרדריק קגן וקימברלי קגן, שהפכה לתוכנית הנשיא ג'ורג' וו. בוש, להעלאת מספר החיילים בעיראק, ב-22 בינואר 2007^[9]. כיום ידוע כי זוהי התוכנית שהביאה בסופו של דבר לניצחונה של ארצות הברית על הטרור בעיראק, ניצחון שאיפשר את יציאתה משם. עם זאת, הוא גם הצביע בעקביות כנגד כל המאמצים הדמוקרטים לשנות את המדיניות האמריקאית בעיראק ולסגת בטרם ניצחון^[10].

נושאי פנים

ב-11 בדצמבר 2005 הצביע קולמן בעד חוק טכני, שמשמעותו הייתה בעצם תמיכה בחיפושי נפט במפלט הבר הלאומי הארקטי (ANWR). זאת, אחרי שהתחייב ב-2002 להתנגד לקידוחי נפט שכאלה. הרבה מקבוצות מקדמי איכות הסביבה ראו בהצבעה זו משום בגידה בהבטחותיו.

קולמן מתנגד להפלות עוד מתקופת היותו עדיין חבר במפלגה הדמוקרטית. הוא תומך בהגבלות מסוימות על מחקר בתאי גזע, בעיקר תאי גזע מבוגרים ודם של חבל הטבור וביולי 2006 הצביע נגד הסרת ההגבלות על מימון מחקר פדרלי בתאי גזע עובריים^[11][12]. הוא גם הצביע ב-2005 בעד המאמצים להאריך את חייה של פגועת המוח הקשה טרי שייבו.^[13]

עמדה שמרנית נוספת שלו היא ההתנגדות להכרה חוקית בנישואים חד-מיניים או "ברית זוגית", בין על ידי הממשל הפדרלי ובין על ידי הממשל המדינתי. בזמן ריצתו למשרת מושל מדינת מינסוטה ב-1998, תשדירי הרדיו שלו, אז כבר כאיש המפלגה הרפובליקנית, תקפו את המתחרה מטעם "מפלגת העובדים החקלאים הדמוקרטים של מינסוטה" (DFL), סקיפ המפרי, על תמיכתו בנישואים חד-מיניים. הוא גם מתנגד לאימוץ על ידי הומואים ולסביות. כראש העיר סיינט פול, הוא הצביע נגד המאמץ למשוך בחזרה חוק עירוני האוסר על אפליה על בסיס נטייה מינית. במשך שמונה שנותיו כראש העיר הוא נמנע מלתמוך בפסטיבל הגאווה ההומוסקסואלי השנתי, בניגוד לשני קודמיו ושני יורשיו. לטענתו: "מה שהיה לנו בסיינט פול ובמיניאפוליס במשך שנים רבות הוא ... חודש ההומו/לסבית/טרנסג'נדר. אני אומר שאני תומך בזכויות אדם.. וזה כמובן כולל נטייה מינית. מצד שני, אין זו האחריות של השלטון לתת הצהרות בקשר עם המיניות של אנשים"^[14]. למרות כל זאת, ב-1998, מינה קולמן טרנסג'נדר, סוזן קימברלי, כסגן ראש העיר.

קולמן גם נגד לגליזציה של המריחואנה^[15], למרות שנמצא בן כיתה שלו לשעבר, שטען שהוא עישן מריחואנה באופן קבוע בשנות הקולג' והיה מתנגד גלוי למעצרי סמים^[16]. מאידך, הוא לא תומך באיסור על אלכוהול.

בכל הנוגע להסכמי סחר חופשי, הוא הביע בדרך כלל תמיכה, למשל בחוק CAFTA (הסכם הסחר החופשי של מרכז אמריקה), אף כי הקפיד לדאוג במסגרת זו לאינטרסים הפנימיים של תעשיית הסוכר (כולל תעשיית סלק הסוכר של מינסוטה)^[17][18][19].

בנוגע לביטוח הלאומי תומך קולמן במתן אפשרות לעובדים צעירים לנתב חלק מכספי הביטוח הלאומי שלהם להשקעות בבורסה, וריאציה של תוכנית ה"הפרטה" של מוסד זה בארצות הברית^[20][21][22].

קולמן הוא יהודי אוהד ישראל. באוגוסט 2004, הוא ביקר בישראל בפעם הראשונה מאז נבחר לסנאט ובפעם הרביעית בכלל. במהלך הביקור הוא סייר לאורך הקו הירוק ונפגש עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון וראשי הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, אהוד ברק ושמעון פרס והצהיר כי הוא חוזר בטוח יותר מאי פעם לגבי צדקת גדר הביטחון^[23]. בנובמבר אותה שנה, נכללה הצעה שלו בחוק התקציב לשנת 2005, הקובעת שארצות הברית, כמממנת מרכזית של האו"ם, יכולה לקבוע תנאים למימון וקוראת למחלקת המדינה ליצור רשימה של הצבעות אנטי ישראליות על ידי מדינות העצרת הכללית של האו"ם^[24]. באוקטובר 2005, הסנאט העביר פה אחד הצעת חוק, שקולמן היה בין יוזמיה, המגנה את ההצהרות האנטי ישראליות המתלהמות של נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד כולל דבריו שצריך "למחוק את ישראל מהמפה" וכי "כל מי שמכיר בישראל ישרף בחמת האש של האומות האיסלמיות"^[25].

בינואר 2006, הנהגת הסנאט הצטרפה להצעת חוק דו מפלגתית של קולמן ושל הסנאטור צ'אק שומר, יהודי אף הוא, הקוראת להעלות מיידית את הנושא האיראני במועצת הביטחון ומגנה את ממשלת איראן על מספר הפרות של הסכמי מניעת תפוצת נשק גרעיני והסכמים אחרים הקשורים לתוכנית הגרעין האיראנית^[26]. חודשיים לאחר מכן אמר קולמן בסוגיית הגרעין האיראני, כי היטלר אמר לנו בספרו "מיין קמפף" מה הוא מתכוון לעשות. לא הקשבנו והיה מחיר נורא שצריך היה לשלמו. המולות האירניות והנשיא [של איראן] אומרים לנו שהם מתכוונים להחריב את ישראל. במצב זה, שום דיפלומט בר דעת אינו יכול לטעון שהכוונה של התוכנית האיראנית היא טוב לב או שניתן לסמוך עליהם שיקיימו איזה שהוא חלק מהסכמי פשרה עמם"^[27]. "ידידינו במועצת הביטחון חייבים להכיר בכך, שפשרה עם איראן אינה התכלית בפני עצמה, אלא יש רק להשתמש בה להשגת מטרה מסוימת, למנוע מהם ייצור נשק גרעיני. כל עסקה שתאפשר לאיראן לשמר את [העשרת] האורניום איננה משרתת מטרה זו". כמו כן, הוא קרא לתמוך במאמצי הממשל לבנות קואליציה של בני ברית, שתכפה סנקציות משמעותיות על איראן^[27]. באותו חודש גם חתם קולמן על מכתב שיזמה הסנאטורית דאז הילרי רודהם קלינטון יחד עם הסנאטור היהודי פרנק לוטנברג ואשר נחתם על ידי קבוצה דו-מפלגתית של 15 סנאטורים כולל היהודים ברברה בוקסר וקרל לוין. המכתב מפציר בנשיא בוש למחות על ועידה של שליטי ערב הסעודית ונציגים מאיחוד האמירויות הערביות, אשר קידמה את חרם הסחר כנגד ישראל^[28]. ב-25 באפריל, אותה שנה, הציג קולמן בפני הסנאט הצעת חוק המביעה אכזבה עמוקה מבחירתה של איראן כסגנית יושב ראש ועדת האו"ם לפירוק הנשק, לאור חתירתה של איראן לנשק גרעיני. ההצעה קראה לממשל האמריקאי, למנוע מימון המיועד לוועדה זו ולכל ועדה אחרת של האו"ם, אשר חברה בה מדינה המפירה את העקרונות שאותה וועדה עצמה מקדמת^[29][30][31].

ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הביע קולמן מחויבות מלאה כלפי ישראל ותמיכה בה^[32].

ב-29 בספטמבר 2006 הציג קולמן, יחד עם הסנאטור ביל נלסון, חקיקה דו מפלגתית להענשת מדינות המסייעות לאיראן בפיתוח תוכנית הנשק הגרעיני שלה. חוק זה היה אמור לאסור על ארצות הברית לנהל או לחתור לניהול משא ומתן להסכם לשיתוף פעולה גרעיני עם כל מדינה המסייעת לתוכנית הגרעין של איראן או מספקת לה נשק קונבנציונלי מתקדם^[33][34]. כמה ימים לפני כן, קולמן היה נציג ארצות הברית לוועידה באו"ם וקיים פגישות שונות בהן הפציר בחברי האו"ם למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. באותה הזדמנות הוא גם נפגש עם נציגת האו"ם לכוחות השלום ודן עמה במצב כוחות השלום של האו"ם בגבול ישראל-לבנון ובמקומות אחרים והביע את דאגתו "לגבי ההשקפות האנטי ישראליות של חלק מהחיילים, חוסר הביטחון לאורך גבול סוריה-לבנון וההתחמשות מחדש של החזבאללה"^[35].

במרץ 2007, הצטרף קולמן למאמציו של צ'אק שומר לעצור עסקה שאושרה על ידי ממשל בוש להעברת השליטה בשישה נמלים בארצות הברית, לתאגיד בבעלות ממשלת איחוד האמירויות הערביות, "דובאי פורט וורלד". "ועדת 11 בספטמבר" דיווחה שלאיחוד האמירויות הערביות היו קשרים עם אוסאמה בן לאדן ואל-קאעידה לפני ההתקפה ב-11 בספטמבר 2001 על מגדלי התאומים והפנטגון. כמו כן, לידי הסנאטורים הדמוקרטים הגיע דו"ח שאמר שחברת האם של אותו תאגיד מכבדת את החרם על ישראל. שומר וקולמן טענו, שארצות הברית לא צריכה לתגמל חברות הקשורות לאפליית בן ברית מרכזי^[36]. כמה ימים אחר כך, חברת "דובאי פורט וורלדס" נסוגה מהבקשה שלה להפעיל את הנמלים^[37]. ביולי אותה שנה, ועדת יחסי החוץ של הסנאט, אישרה הצעת חוק של קולמן, החבר בוועדה, לאסור על מימון כספים למועצת האו"ם לזכויות אדם" למשך שנתיים לפחות, משום שהמועצה פועלת כנגד ישראל^[38].

בפברואר 2008 חתמו קולמן ועוד 26 מעמיתיו הסנאטורים על מכתב לקונדוליזה רייס במחלקת המדינה, הקורא לה שלא להשתתף בוועידת דרבן השנייה נגד ישראל, לאור העובדה שקודמתה התאפיינה באווירה אנטי-ישראלית ונערכו לצדה הפגנות רבות נגד ישראל ובעד הרשות הפלסטינית, תחת הסיסמה "ציונות = גזענות". במכתב גם שיבחו הסנאטורים את החלטת ארצות הברית להתנגד לחוק תקציב האו"מ לשנים 2008 - 2009, כיוון שהוא מכיל מימון לאותה ועידה, וציינו בפני רייס את החלטת קנדה שלא להשתתף בוועידה "שרק מקדמת שנאה"^[39].

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נורם קולמן

• על נורם קולמן, באתר American Action Network
• על נורם קולמן, באתר NNDb
• AP, ארה"ב תחרים כנס הגזענות עקב היחס לישראל, באתר ynet, 7 בפברואר 2008
• "מכריעים את העולם במינסוטה" - חנוכה, כ"ה בכסלו ה'תשס"ו, 26 בדצמבר 2005, באתר חב"ד (שטורעם)
• בוש דרש מפוטין להשיב את ספרי חב"ד, באתר ערוץ 7, 25 בפברואר 2005
• "ראש הממשלה בפגישה עם הסנטור נורם קולמן" - 9 באוגוסט 2004, באתר משרד ראש הממשלה
• אליהו סלפטר, הכסף זרם לרפובליקאים, ההשקפות נותרו דמוקרטיות, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2002 - 12 בנובמבר 2002
• נתן גוטמן, מותו של הסנאטור מחריף את המאבק על הרוב בסנאט, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2002
• נורם קולמן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

• נורם קולמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)