נלטרקסון

התמכרות לאלכוהול

השימוש העיקרי בתרופה זו הוא עבור התמכרות לאלכוהול. הנלטרקסון אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ה-FDA, לטיפול בהתמכרות לאלכוהול ב-1994, בעקבות פרסום שני מחקרים ראשונים על תרופה זו בשנת 1992. מאז מחקרים נוספים אישרו את יעילות התרופה בהפחתת תדירות וכמויות השתייה.

המנה התחלתית של 25 מ"ג ואחר כך 50 מ"ג ליום.

נלטרקסון הוכח כמפחית את שיעורי הישנות ההתמכרות לאחר התנזרות במחקרים קליניים רבים. בנוסף, יש ראיות כי נלטרקסון מסייע בהפחתת כמויות השתייה בזמן נטילתו אצל אנשים שממשיכים לשתות גם בזמן נטילת הנטלרקסון, אך פחות יעיל בסיוע לחולים בהתנזרות מוחלטת משתייה. יש מחקרים הטוענים כי נלטרקסון הראה יתרון לעומת פלצבו בהפחתת כמויות שתייה לרמות נורמליות, ולא מנסה להשיג גמילה מלאה מאלכוהול.

מחקרים זיהו גן שנפוץ ב-25-30% מהאוכלוסייה הלבנה שקיומו גורם לתגובה יעילה יותר לנלטרקסון בהפחתה או גמילה מאלכוהול. גן זה כמעט ואינו נמצא בקרב שחורים, והוא שכיח אצל 60-70% מהאסייתים.

התמכרות לאופיואידים

נלטרקסון עוזר לחולים להתגבר על התמכרות לאופיואידים על ידי חסימת השפעת האופוריה של הסמים. שלא כמו בשימוש עבור התמכרות לאלכוהול, ההשפעה של נלטרקסון על התמכרות לאופיואידים נמוכה הרבה פחות. לפיכך, אף על פי שבמקור התרופה אושרה ב-1984 על ידי ה-FDA לשימוש בהתמכרות לאופיואידים, בדרך כלל משתמשים בנלטרקסון עבור התמכרות לאלכוהול.

סקירה של מחקרים בנושא משנת 2011 הצביעה על כך שיש צורך בחקר נוסף שיצביע על האפקטיביות של התרופה בטיפול בהתמכרות לאופיואידים (ולהשוות נלטרקסון לאופציות אחרות, כגון מתדון).

אחד החסרונות של התרופה הנלקחת בצורה אורלית הוא שצריכים לקחת אותה באופן יומיומי, כך שייתכן והמטופל יימנע מלקחת את התרופה כדי שלא תפגום בהנאתו מהסמים שהוא צורך. בשל בעיה זו, חולים רבים נושרים במהלך הטיפול בתרופה. לפיכך, תרופה זו היא טיפול אידיאלי רק לחלק קטן מהאוכלוסייה, בדרך כלל אנשים עם מצב חברתי יציב בצורה יוצאת דופן ובעלי מוטיבציה גבוהה. נלטרקסון מסייעת לתלות הפיזית לאופיואידים, אבל בשביל להיגמל לחלוטין מההתמכרות נדרשות התערבויות פסיכו-סוציאליות נוספות (כמו ייעוץ וטיפול קבוצתי), וזאת על מנת לשמור על יעילות הטיפול לטווח רחוק.

• הערך "נלטרקסון", באתר "ויקיתרופות"
• הערך "נלטרקסון", באתר ויקירפואה