עדה זמיר

עדה קליינמן נולדה בתל אביב כבת יחידה להוריה. אביה עלה בגפו מפולין ואמה עלתה מרוסיה. האב היה רצען והחזיק בית מלאכה קטן ברחוב לוינסקי בעיר.למדה בגימנסיה הרצליה מכיתה א', אהבה את לימודיה כימיה והצליחה בלימודיה. סיימה את לימודיה בתיכון במהלך מלחמת העצמאות.בצה"ל שירתה בנח"ל ונמנתה על הגרעין שייסד את קיבוץ תל קציר.במהלך הכשרת הגרעין בדגניה הוזמנה לצאת עם חבר גרעין אחר כמשלחת הסברה לארצות הברית. בדצמבר 1949 יצאה לשלושה חודשים בהם הרצתה בפני קהילות יהודיות על ישראל. היא אפילו זכתה לבקר את אלברט איינשטיין בביתו. סיימה את שירותה הצבאי ב-1950.

היא למדה כימיה ומיקרוביולוגיה וסיימה תואר שני במדעים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המוסמך עסקה בנושא מדידה של חומצה גלוטמית בהנחיית פרופ' נח ליכטנשטיין.במהלך לימודיה נישאה לדוד (דודיק) זמיר, סטודנט לפיזיקה. חברתה מהגימנסיה הכירה ביניהם.בעקבות עבודתו של בעלה עברו לחיפה.לאחר פתיחת מעבדת המחקר בביוכימיה בטכניון ב-1957 בחרה פרופ' רות בן-ישי, מנהלת המעבדה בעדה כתלמידת המחקר הראשונה במדעי החיים בטכניון.היא השלימה דוקטורט שם בנושא מסלולים מטבוליים והשפעתם על חיי האורגניזמים

בשנים 1961–1964 עבדה במעבדה של רוברט הולי באוניברסיטת קורנל על פיצוח הצופן הגנטי.עם שובה לישראל החלה לעבוד במכון ויצמן למדע בקבוצתו של פרופ' דוד אלסון.^[1]. בשנת 1968 הועלתה לדרגת חוקר בכיר^[2]. היא עסקה במחקר בביולוגיה מולקולרית. מאמר שלה עם רות מיסקין, שתיאר שיטה להחזיר ריבוזומים לקונפורמציה הפעילה על ידי חימומם בנוכחות אלכוהול, שימש את עדה יונת בעבודתה שזכתה בפרס נובל^[3]. בתחילת המאה ה-21 הייתה זמיר שותפה למחקר של המבנה המרחבי של האנזים אינהידרז פחמתי, המאפשר לדונליאלה להתקיים בסביבה מלוחה^[4].

כיהנה פעמיים כראש המחלקה לביוכימיה במכון, ובשנת 1983 הייתה דקאן הפקולטה לביופיזיקה-ביוכימיה. בשנת 1984 מונתה ליו"ר המועצה המדעית של מכון ויצמן, האישה הראשונה בתפקיד זה^[5].

עדה זמיר נפטרה בינואר 2023. הותירה אחריה שתי בנות, בן ונכדים. נטמנה בבית הקברות ברחובות, לצד בעלה, דוד (1929-2014).^[6]

• עדה זמיר, באתר ResearchGate
• ביוגרפיה באתר מסע הקסם המדעי
• ביוגרפיה