.jpg)
המרד האלבני (1910) (בטורקית: 1910 Arnavutluk İsyanı, באלבנית: Kryengritja e vitit 1910) היה מרד שהתחולל בין החודשים מאי - יוני 1910, הובל על ידי מיליציות אלבניות וכוון נגד שלטון האימפריה העות'מאנית, בעיקר באזור וילאייט קוסובו. המרד דוכא באכזריות על ידי כוחות הצבא העות'מאני תוך חורבן יישובים רבים והוביל לכ-150,000 פליטים. קהילות יהודיות ביישובים קטנים חרבו ובני הקהילות עזבו בעיקר לסקופיה ולביטולה.
המרד האלבני התחולל בין החודשים מאי - יוני 1910 באזור וילאייט קוסובו של האימפריה העות'מאנית (בימינו שטחים המצויים ב:אלבניה, מקדוניה וקוסובו). ההתקוממות החלה במחאה נגד המדיניות הריכוזית הנוקשה שהוחלה באזור אלבניה, על ידי הממשל העות'מאני החדש של הטורקים הצעירים. היא לובתה וזכתה לתמיכה כלכלית וחומרית של ממלכת סרביה.
מיליציות אלבניות בהיקף של כ-50,000 לוחמים תקפו את הכוחות העות'מאניים בפרישטינה ופץ' וחסמו את קו מסילת הברזל לסקופיה. המורדים השתלטו על יישובים אחדים בחבל וביניהם פריזרן ושקודרה. בנוסף, הוחרבו יישובים רבים בעלי אוכלוסייה נוצרית. השלטון העות'מאני החיל משטר צבאי ברחבי הויילאייט ושלח כ-16,000 חיילים לסקופיה לצורך דיכוי המרד. היקף הכוחות לא הספיק לדיכוי המרידה והצבא העות'מאני הגדיל את חיל המשלוח באזור ל-50,000 חיילים.
במהלך חודש יוני עלה בידי העות'מאנים להשתלט על הערים הגדולות ודרכי הגישה אליהן, אך האזורים ההרריים נותרו בשליטת המורדים. הצבא העות'מאני פעל בשיטת אדמה חרוכה, העלה באש והחריב יישובים רבים והוציא להורג רבים מראשי ההתקוממות, מהמתקוממים ומבני היישובים שתמכו בהם. ההרס העצום שנוצר מהמרד ודיכויו הוביל לכ-150,000 פליטים בני לאומים שונים שהגיעו לערים שונות במקדוניה העות'מאנית ובסרביה. העות'מאנים נקטו בצעדי דיכוי נוספים כגון איסור על לימודי האלף-בית האלבני.
המרד האלבני הביא לחורבנן של קהילות יהודיות באזור בעיקר ביישובים קטנים וגל של פליטים יהודים הגיע לערי מקדוניה. הפליטים היהודים הגיעו ללא רכוש ובמצב כלכלי קשה מאוד, וקליטתם הקשתה על הקהילות השונות.
בני קהילת קומאנובו איבדו את רכושם, עזבו את העיר לבלי שוב ועברו להתגורר בסקופיה. במיטרוביצה, חלק מבתי ורכוש הקהילה נפגע והמשפחות שנותרו ללא קורת גג עברו לסקופיה.[1] בסטרומיצה הועלו באש בתי היהודים ובית הכנסת ו-25 משפחות נמלטו לסקופיה ולביטולה.[2]