ב-1216 מרדו הברונים האנגליים במלכם וקראו לנסיך לואי לפלוש לאנגליה כדי להגן עליהם כתמורה לכתר ממלכת אנגליה. הוא נשלח לאנגליה על ידי אביו, המלך פיליפ, עמד בראש הצבא המלכותי של צרפת, לחם במלך ג'ון, ובאפריל 1216 הוכרז בלונדון כמלך אנגליה למרות התנגדותו של האפיפיוראינוקנטיוס השלישי. חודשים מספר לאחר מכן הייתה בידו יותר ממחצית הממלכה, אולם לאחר שנה וחצי של מלחמה, ואחרי מותו של המלך ג'ון, ערקו רוב הברונים המורדים בחזרה לצד האנגלי. לואי ניסה לכבוש את דובר ולהגן על מאחזו בטירת לינקולן, אך ידם של הצרפתים הייתה על התחתונה. לואי נאלץ לסגת ללונדון ולקרוא לעזרת צרפת, אך צי האוניות שנשלח לעזרתו הושמד בידי האנגלים ליד חופי דובר, והוא נאלץ לחתום על הסכם למבת' (ספטמבר1217) שלפיו ויתר על כל תביעותיו לכתר האנגלי תמורת פיצוי כספי.
ב-14 ביולי1223 נפטר אביו של לואי, המלך פיליפ השני, וחודש לאחר מכן הוכתר בקתדרלת ריימס המלך החדש בשם לואי השמיני. כמו אביו, המשיך לואי לחפש נקם בממלכה האנגלית האנגווינית, וב-1224 הוא כבש את חבל פואטו ואת חבל סיינטונז', שהיו חלק מנחלתם של מלכי אנגליה בצרפת.
מספר חודשים לאחר עלייתו לשלטון אסר לואי השמיני על לקיחת הלוואות מיהודים, מנהג שהיה מקובל מאוד בימי הביניים בשל העובדה שהלוואה בריבית קצוצה הייתה אסורה על נוצרים על פי חוקי הדת. האציל היחיד שהתנגד לכך היה תאובאלד הרביעי, רוזן שמפן ולעתיד מלך נווארה, שהיה יריב גדול למלך בכל מהלך תקופת שלטונו.
בשנת 1225, הציע המלך לואי השמיני לאפיפיור הונוריוס השלישי לנשל מנחלותיו את הרוזן ריימונד השביעי מטולוז, שלא טרח לדכא את המינות הקתרית בדרום צרפת, תמורת הסכמתו של האפיפיור לספח את חבל לנגדוק שבדרום צרפת לנחלותיו של המלך. ב-1226 כבש לואי השמיני את העיר אביניון שבפרובאנס, ויצא למסע צלב נגד הקתרים שבלנגדוק.