אבלה נפשי וחשך תארי

אָבְלָה נַפְשִׁי וְחָשַׁךְ תָּאֳרִי. בֵּית תִּפְאַרְתִּי כְּנָשַׁף בּוֹ הָאֲרִי. גַּם פְּלֵיטָתִי אֲשֶׁר עָזְבוּ וּשְׁאֵרִי. דֹּעֲכוּ כְּהַיּוֹם בִּשְׁלשָׁה בְּתִשְׁרִי:
הָאֵשׁ וְהַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים שְׁטָפוּנוּ בְּדָלְקָם. וּבָסְסוּ מִקְדָּשׁ^[2] וּבָזְזוּ חֶלְקָם. זִקְנֵי שְׁאֵרִית אֲשֶׁר פָּלְטוּ מִיּוֹם נָקָם. חֻבְּלוּ עַתָּה בְּיוֹם צוֹם גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם:
טֹרְפוּ דַלַּת עַם הָאָרֶץ. יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה בְּמֶרֶץ. כּוֹרְמִים וְיוֹגְבִים^[3] פְּקֻדַּת מַרְגִּיז הָאָרֶץ^[4]. לֹהֲטוּ וְלֹא הָיָה בָם גּוֹדֵר גָּדֵר וְעוֹמֵד בַּפֶּרֶץ:
מָה אֲסַפֵּר וְאַנְחוֹתַי עֲצוּמוֹת. נָקְטָה נַפְשִׁי וּמַקְהֵלוֹתַי עֲגוּמוֹת. שְֹרִיגֵנוּ אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִיקוֹד אֵשׁ לְתַעֲצוּמוֹת. עוֹד הֵם לֹא נִתְקַיְּמוּ וְנֻתָּשׁוּ בְּחֵמוֹת:
פָּנֶיךָ עַד מָתַי מִמֶּנּוּ תַּסְתִּיר. צִוְחָתֵנוּ שְׁמַע וַאֲסִירֵינוּ תַּתִּיר. קָדוֹשׁ בִּיטָה כִּי אֵין בַּעֲדֵנוּ מַעְתִּיר. רְאֵה בְּדַלּוּתֵנוּ וְשִׁבְחֲךָ בְּפֶה נַכְתִּיר:
שֻׁדַדְנוּ מִדּוֹר לְדוֹר וּמִקֵּץ לְקֵץ. שֹׁרֶשׁ צֶפַע מְעוֹפֵף אוֹתָנוּ עוֹקֵץ. תַּקִּיף לְמִשְׁפָּטֵנוּ הָעֵר וְהָקֵץ. תְּכַפֵּר לַעֲוֹנוֹתֵינוּ וְתֹאמַר קֵץ: