חטיבת עציוני

בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון לארגן מחדש את מבנה הצבא להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. חטיבת עציוני נועדה לפעול במרחב העיר ירושלים והורכבה מאנשי החי"ש של העיר, ובהם פלוגת הסטודנטים שאוישה בסטודנטים של האוניברסיטה העברית. פלוגות חי"ם של החטיבה הגנו ביישובים הסמוכים לירושלים: נווה יעקב ועטרות מצפון, מפעלי האשלג (בקלי"ה ובסדום) ובית הערבה ליד ים המלח והמושבה הר-טוב ממערב לעיר. כמו כן, כל מתיישבי גוש עציון היו למעשה אנשי חי"ש ומחלקות חי"ש נוספות תגברו את היישובים^[2].

בשל בעיות הגיוס לחי"ש בירושלים תוגברה החטיבה בכוחות מתל אביב. גם "פלוגת הסטודנטים" שנבנתה על סמך מחלקות הסטודנטים באוניברסיטה העברית הייתה מורכבת רק בחציה מירושלמים. כך אבד לעציוני חלק מן היתרון שהיה לרוב חטיבות החי"ש והוא הזיקה של החיילים למרחב וכן ההיכרות הבלתי אמצעית וההתמצאות באזור השירות.

פעילות החטיבה במלחמת העצמאות

בדצמבר 1947 הוקמו שני הגדודים הראשונים: "מוריה" ו"מכמש" ובוצעה חלוקת האחריות ביניהם.בראשית המלחמה הדפו כוחות עציוני התקפות על שכונות דרום העיר ארנונה, תלפיות, מקור חיים, חוות הלימוד ורמת רחל וכן עסקו בליווי שיירות אספקה מהשפלה לעיר, שיירות אספקה לגוש עציון ושיירות להר הצופים, שנותר כמובלעת מנותקת מהעיר. כתוצאה מכך סבלו אבדות קשות בשורה של התקפות על שיירות, כגון מחלקת הל"ה, שיירת עטרות, שיירת נבי דניאל ושיירת הדסה. כוחות עציוני (מגדוד מוריה) השתתפו בקרבות מבצע נחשון בקרב על הקסטל וכן במבצעי הראל, מכבי, קלשון ויבוסי.

בינואר 1948 שונה שם החטיבה לחטיבה 6, והתמנה לה מפקד חדש דוד שאלתיאל, שהיה גם מפקד המחוז. במרץ 1948 ביצע שאלתיאל ארגון מחדש של המרחב. שונו המשימות של "מוריה" ו"מכמש" והוקם גדוד נוסף -"בית חורון". באפריל הוקמה פלוגת יהונתן מתוך מפקדי וחניכי הגדנ"ע בעיר.

החטיבה החלשה יחסית התמודדה עם הצבא הערבי הסדיר החזק ביותר - הלגיון הערבי הירדני שהיה בפיקוד בריטי. לפיכך סבלה החטיבה מפלות רבות: גוש עציון נפל ב-14 במאי 1948, בכפר עציון נהרגו רבים מלוחמי החי"ש של הגוש. בית הערבה, הרטוב, עטרות ונווה יעקב נפלו למחרת. בליל 18 וה-19 במאי הצליח הפלמ"ח לפרוץ לרובע היהודי ומחלקת חי"ש בת 80 לוחמים נכנסה אליו לתגבר את מגיניו, אולם גם כך לא הצליח הרובע לעמוד מול התקפות הלגיון וב-28 במאי נכנע הרובע ומגניו נפלו בשבי. ביולי 1948 נכשל מבצע קדם, הניסיון האחרון במלחמת העצמאות לכבוש את העיר העתיקה. אך במקביל הצליחה להדוף התקפות קשות של הלגיון באזור שער מנדלבאום ואכסניית נוטרדאם.

רבים, ביניהם מושלה הצבאי של ירושלים באותה תקופה, דב יוסף, האשימו את מפקד חטיבת עציוני, דוד שאלתיאל, באחריות אישית לכשלונות. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, מתח יוסף ביקורת על שאלתיאל על כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה, וטען שלוּ היה עושה כן הוא היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה לאזעקת כוחות תגבורת.

ביולי 1948 עם השבעת החטיבה לצה"ל, החליף משה דיין את שאלתיאל, שהודח, למעשה. באמצע אוגוסט נכשל ניסיון לכיבוש שלוחת ארמון הנציב ובאמצע אוקטובר 1948 נכשל ברובו גם מבצע יקב שנועד לכבוש את רכס בית ג'אלא ולאיים על הדרך לחברון.

ב-18 ו-19 באוקטובר 1948 השתתפו כוחות חטיבת הראל, במבצע ההר, שנערך במקביל למבצע יקב. במהלך המבצע הורחבה שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים ונכבש אזור עמק האלה והשטח שעליו הוקמה לימים העיר בית שמש.

ערב קום המדינה מנתה החטיבה 3,166 חיילים ומפקדים^[3]. 651 חיילים נהרגו בקרבות, אחד מהם, מ"פ ב" בגדוד בית חורון, סרן שמעון סמרגד, עדיין נעדר מהקרב במלחה, ממנו לא שב.

במקביל לחטיבת עציוני פעלה במרחב ירושלים גם חטיבת הפלמ"ח "הראל". שיתוף הפעולה בין החטיבות היה לקוי.

לאחר מלחמת העצמאות ועד 1959

ערך מורחב – חטיבה 14

אחרי מלחמת העצמאות, בשנת 1949 פורקה החטיבה. חיילי החטיבה הועברו לחטיבת ירושלים (חטיבה 16).

ב-1955 הוקמה חטיבה 6 מחדש כחטיבת חי"ר במילואים הכפופה לפיקוד המרכז. החטיבה לא נטלה חלק במלחמת סיני. בספטמבר 1958 שונה שמה לחטיבה 14, וממאי 1959 הוכפפה לפיקוד הדרום^[4].

גדודי עציוני ההיסטורית

חטיבת עציוני המתחדשת

בשנת 2010, כחלק ממהלך כולל בצה"ל שנועד להחזיר את שמות החטיבות הראשונות לשימוש, נבחרה חטיבה 408 לשאת את שמה של חטיבת עציוני, וכן את מספרה הצה"לי - 6.

החטיבה שנקראה עד אז "חוד החנית" (אין להתבלבל עם חטיבה 55 של הצנחנים) כפופה לאוגדה 36 הקרויה גם "עוצבת געש". במהלך מבצע של"ג נלחמה החטיבה בגזרה המרכזית. החטיבה השתתפה בהמשך הלחימה בלבנון עד הנסיגה, וגויסה במבצע חומת מגן ללחימה ברמאללה^[5]. החטיבה מבצעת תעסוקות מבצעיות בגזרת הצפון ויהודה ושומרון.

בחטיבה שלושה גדודים הקרויים על שם גדודי עציוני תש"ח וגדוד סיור, כמקובל בחטיבת חי"ר. לוחמי החטיבה הם יוצאי חטיבת החי"ר נח"ל.

ביוני 2017 קיבל גדוד הסיור את השם 'יהונתן' על שם פלוגת יהונתן שלחמה במלחמת העצמאות בגזרת ירושלים.

מפקדי החטיבה

מפקדיה בתקופת הראשונה כחטיבה 6 במלחמת העצמאות:

• 
  סמל החטיבה במלחמת העצמאות
• 
  סמל החטיבה בין השנים 1955–1958
• 
  התג של חטיבה 408 ("חוד החנית") עד שנת 2010
• 
  תג החטיבה משנת 2010

לזכר חטיבת עציוני הוקמה בשנת 2011 אנדרטת "שלהבת עציוני" סמוך לטחנת הרוח במשכנות שאננים.

כמו כן מונצחים חטיבת עציוני וקרבותיה במספר אתרי קרבות בירושלים ובסביבותיה, בהם הגן הלאומי הקסטל במבואות ירושלים.

• מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992
• ארגון חברי ההגנה בירושלים, ההגנה בירושלים, ירושלים תשל"ג - תשל"ה - תולדות חטיבת עציוני
• בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972 כרכים ג' ו-ד'
• מאיר פעיל, התפתחות כוח המגן העברי, אוניברסיטה משודרת, 1987
• יהודה ואלך, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה, ירושלים, 1974 עמודים 115, 106, 59
• דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים, תרגם אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 1978.
• ישראל עמיר בדרך לא סלולה, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1988
• מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חטיבת עציוני

• ותיקי גדוד "מוריה" של חטיבת עציוני כולל כל תוכן הספר "מוריה בירושלים בתש"ח - גדוד החי”ש הראשון בקרבות ירושלים" מאת מאיר אביזוהר.
• סיפורו המוזר של גדוד מוריה, דבר, 30 באוקטובר 1964, המשך
• סיפור המחלקה "המוטסת" של פלוגת החי"ש הדתי מתל אביב שנשלחה לתגבר את גוש עציון
• חיילי פלוגת הסטודנטים של עציוני בגוש עציון
• עמוס הראל, גילי כהן, למרות לקחי מלחמת לבנון השנייה, צה"ל שב לקצץ באימונים, באתר הארץ, 18 באפריל 2014.