אדידס

השנים הראשונות: עסק משפחתי

כריסטופר פון וילהלם דסלר היה פועל במפעל נעליים, בעוד אשתו פאולין ניהלה מכבסה קטנה בעיירה הרצוגנאורך (Herzogenaurach), המרוחקת 20 קילומטרים מהעיר נירנברג. אחרי שנשר מבית הספר הצטרף הבן רודולף (רודי) אל אביו לעבודה במפעל. לאחר שחזר מהלחימה במלחמת העולם הראשונה קיבל רודי משרת ניהול במפעל פורצלן ולאחר מכן בעסק לממכר עורות בנירנברג. אדולף (אדי), בנו השני של כריסטופר, החל לאחר המלחמה לייצר נעלי ספורט באופן עצמאי בעסק שהוקם במכבסה של אימו. ביולי 1924 חזר רודי לעיירה והקים יחד עם אחיו את "Gebrüder Dassler Schuhfabrik" (מפעל הנעליים של האחים דסלר). באותה תקופה אספקת החשמל לעיירה לא הייתה יציבה ולעיתים האחים נדרשו לייצר חשמל באמצעות שימוש בדוושות שנלקחו מאופניים על מנת להפעיל את מכונות הייצור^[1].

במהלך אולימפיאדת ברלין שהתקיימה בשנת 1936 נסע אדי עם מזוודה מלאה בנעליים מתוצרת החברה לכפר האולימפי והצליח לשכנע את הרץ האפרו אמריקאי ג'סי אוונס לנעול את נעלי החברה במהלך התחרות. אוונס זכה ב-4 מדליות במהלך התחרויות והביא לחברה פרסום רב. בעקבות ההצלחה החל ביקוש גדול לנעליים והחברה מכרה כ-200 אלף זוגות בכל שנה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה^[2]. לקראת סוף שנות השלושים ייצרה החברה 11 סוגי נעליים שיועדו לענפי ספורט שונים, אותם ייצרו 100 פועלים^[3].

מלחמת העולם השנייה: ההיפרדות

לאחר עליית הנאצים לשלטון הצטרפו שני האחים למפלגה הנאצית^[1]. במהלך מלחמת העולם השנייה היו קשורים האחים דסלר יחד עם חברות ליצור נעליים אחרות בהקמת מתקן הניסוי לנעליים שהוקם במחנה זקסנהאוזן תוך שימוש באסירים כנסייני נעליים (וזאת בדומה לחברות רבות שפעלו בגרמניה ובאירופה אשר שיתפו פעולה עם הממשל הנאצים בתקופת המלחמה)^[4]. בנוסף, בין 1943 ל-1945 יוצרו במפעל החברה טילי נ"ט גרמניים מסוג "פנצרשרק", בין היתר על ידי עובדים בכפייה צרפתים. באפריל 1945 הגיעו כוחות בעלות הברית לשערי המפעל והתלבטו האם להפציץ אותו. קייט, אשתו של אדי יצאה אל החיילים ושכנעה אותם שכל רצונם הוא לעסוק בייצור נעליים. מאוחר יותר, החיילים האמריקאים הפכו לקוחות מרכזיים של המפעל^[5].

בין האחים התגלעו חילוקי דעות קשים ובשנת 1948 פרש רודי מן החברה והקים לו חברה עצמאית לה קרא Ruda, שם שהתבסס על האותיות הראשונות בשמו ובשם המשפחה שלו (Rudolf Dassler). מאוחר יותר שינה רודי את שם החברה לPuma^[6]. ב-18 באוגוסט 1949 הקים אדי דסלר חברה חדשה, גם הוא נתן לה שם המבוסס על האותיות התחיליות של שמו ושם משפחתו – אדידס (אדי דסלר) ורשם את סמל שלושת הפסים כסמל המסחרי של החברה^[7].

הפירוד בין האחים גרם גם לפירוד בתוך העיירה הקטנה והורגש היטב בקבוצות הכדורגל של העיר – קבוצת ASV Herzogenaurach זכתה לחסות מחברת אדידס ואילו המתחרה העירונית FC Herzogenaurach זכתה לחסות מצד פומה.

בשנת 1949 פיתח דסלר את נעלי הפקקים הראשונות – נעליים המיועדות לשחקני כדורגל עם מסמרים מתברגים שתרמו לאחיזת הנעל במשטחי הדשא^[8].

אדידס המשיכה להחתים ספורטאים בכירים – בקרב בין מוחמד עלי לג'ו פרייז'ר שנערך ב-1971 לבשו 2 המתאגרפים בגדים של החברה. באולימפיאדת מינכן שנערכה שנה מאוחר יותר לבשו כל בעלי התפקידים בגדים של אדידס, כמו גם 1,164 מתוך 1,490 הספורטאים שהשתתפו במשחקים^[9].

1986: My Adidas

בשנת 1986 הקליטה להקת הראפ "Run D.M.C" שיר שנקרא "My Adidas" כחלק מאלבומם השלישי "Raising Hell". בעת ביצוע השיר בהופעות היה הקהל מגיב בהנפת הסניקרס של אדידס שנעל. אנג'לו אנסטסיו, עובד זוטר באדידס, שהיה נוכח באחת ההופעות שהתקיימו במדיסון סקוור גארדן ונפעם למראה מאות נעליים שהונפו באוויר. אנסטסיו דיווח על התופעה למטה החברה בניו יורק וזאת החתימה את חברי הלהקה על חוזה חסות בסך מיליון דולר. היה זה חוזה הפרסום הראשון שניתן על חברת הנעלה ולהקת ראפ. חברי הלהקה לבשו את בגדי החברה והופיעו עימם בכל התצלומים. בשנת 2011 הוציאה החברה סדרת נעליים מיוחדת לציון 25 שנה להקלטת השיר שזכתה לשם "Superstar". הנעליים היו שחזור של הנעליים שנעלו חברי הלהקה ועליהם נרקם סמל הלהקה והמספר "1986" שציין את שנת ההקלטה^[10].

1987–1992: ברנרד טאפי

לאחר מותו של אדי דסלר בשנת 1978 אלמנתו לקחה על עצמה את הניהול של החברה יחד עם אחד מחתניה. בנו של דסלר, הורסט, התמנה למנהל החברה בשנת 1985, אך מת בפתאומיות בשנת 1987. 4 בנותיו של דסלר שלקחו על עצמן את הניהול, הודיעו לאחר שנה וחצי כי לא יוכלו לעמוד במשימה והעמידו את החברה למכירה. את החברה רכש איש העסקים הצרפתי ברנרד טאפי, תמורת 1.6 מיליארד פרנק צרפתי שטאפי לקח בהלוואה מבנק קרדי ליונה. טאפי, שבאותו זמן התמנה גם לראש העיר מרסיי ורכש את קבוצת הכדורגל מרסיי, לא הצליח במלאכת שיקום החברה. טאפי נקלע לחובות של 1.3 מיליארד פרנק לבנק קרדיט-ליונה בצרפת, ובשנת 1992 אדידס הועמדה שוב למכירה^[8].

בפברואר 1993 מכר הבנק את אדידס לאיש העסקים היהודי רוברט לואי דרייפוס, שמינה את עצמו להיות מנכ"ל החברה.

1994: יוצאים לדרך חדשה

בשנת 1995 הונפקה החברה בבורסה לניירות ערך בפרנקפורט והפכה לחברה ציבורית.

בשנת 1997 רכשה אדידס את חברת סלומון המייצרת ציוד וביגוד לטיפוס הרים ולסקי ואת חברת טיילורמייד, המייצרת ציוד והלבשה לגולף ומאביק חברה המייצרת הלבשה לרוכבי אופניים. מסע הרכישות העמיס עול כבד על רווחי החברה, ומניית אדידס צנחה מ-146 דולר למניה ב-98' ל-41 דולר ב-2000. בעקבות הירידה החדה בערך המניה מונה מנכ"ל חדש לחברה, הרברט היינר. עם מינוי המנכ"ל השתפרו התוצאות העסקיות של החברה והרווחים עלו ב-15% ל-182 מיליון דולר בסוף שנת 2001^[8].

במאי 2005 מכרה אדידס את סלומון בסכום של 625 מיליון דולר, סכום נמוך מאוד ביחס למחיר אותו שילמה בעת הקנייה – 1.4 מיליארד דולר^[11]. באוגוסט אותה שנה רכשה אדידס את ריבוק תמורת 3.8 מיליארד דולר על מנת להגדיל את נתח השוק שלה בצפון אמריקה ולקרוא תיגר על נייקי^[12].

בשנת 2005 הוציאה אדידס לשוק את הנעל "Adidas 1", נעל ריצה שבסולייתה שולב מעבד זעיר ומנוע סרוו האמור להקשיח או לרכך את הריפוד בעקב הנעל, בהתאמה לתנאי השטח על מנת לספק לרצים תמיכה טובה יותר. בשנת 2006 הוציאו דגם של הנעל המיועד לשחקני כדורסל, הדגם נלבש על ידי שחקן ה-NBA טים דאנקן^[13]. אף על פי שמחיר הנעל לא היה גבוה במיוחד (250 דולר) מכירות הנעליים היו נמוכות מאוד ואדידס החליטה להפסיק את הייצור.

מונדיאל 2010 שהתקיים בדרום אפריקה הפך לזירת התגוששות מרכזית בין אדידס לנייקי, כאשר 12 נבחרות מתוך ה-32 לבשו מדים של אדידס, ביניהן נבחרת ארגנטינה, נבחרת גרמניה, נבחרת ספרד, נבחרת צרפת והנבחרת המארחת מדרום אפריקה. נייקי נתנה חסות ל-10 נבחרות, כאשר הבולטות ביניהן הן הנבחרות של ברזיל, ונבחרת אנגליה^[14]. כבר במהלך המשחקים עצמם דיווחה החברה על צמיחה גדולה במכירות והוציאה צפי למכירות שנתיות בסך של 1.5 מיליון אירו, דבר המהווה שיפור של 15% לעומת השיא הקודם שנקבע ב-2008^[15]. בסופו של דבר זכתה באליפות נבחרת ספרד, המקבלת חסות מאדידס.

במונדיאל 2014 שהתקיים בברזיל חל מהפך ביחסי הכוחות ולראשונה לנייקי היו יותר נבחרות (10) מאשר לאדידס (8)^[16]. לקראת האליפות הציגה החברה נעלי כדורגל חדשות שזכו לשם "פריימניט" (Primeknit FS). הנעל משלבת גרב פנימי ואמורה הייתה להתחרות עם דגם ה"מג'יסטה" (Magista) שהציגו נייקי ממש באותו זמן^[17]. גם באליפות זאת זכתה נבחרת בחסות החברה – גרמניה. למרות ההצלחה בקרב על היוקרה, רווחי החברה באותה השנה ירדו, שנה שנייה ברציפות, והסתכמו ב-642 מיליון אירו, סכום שהיה נמוך מהתחזיות של החברה^[18]. ב-2014 חלה ירידה במכירות של החברה בארצות הברית והיא ירדה למקום השלישי אחרי נייקי ואנדר ארמור^[19].

בינואר 2015 מכרה החברה את חברת "רוקפורט", שנרכשה ב-2006 כחלק מרכישת ריבוק^[20]. החברה נמכרה לחברת ניו באלאנס תמורת 280 מיליון דולר^[21]. ביוני אותה שנה הוציאה החברה סדרה של 11 זוגות נעליים, מכנסיים קצרים ואימוניות בהשראת הדמויות של גיבורי העל מהסרט "הנוקמים: עידן אולטרון"^[22].

בינואר 2020 יצאה קולקציית "ADIDAS X IVY PARK" בשיתוף עם חברת Ivy Park שבבעלות הזמרת ביונסה. הקולקציה זכתה להצלחה רבה בימי המכירה הראשונים ומרבית הפריטים נמכרו.

ב-1949 עם הצגת החברה הציג דסלר את לוגו 3 הפסים, שהופיע על נעלי החברה. מטרתו של דסלר הייתה ליצור זיהוי מיידי של מוצרי החברה על ידי הוספת לוגו בולט, אדידס הייתה החברה הראשונה שהוסיפה לוגו לנעלי הספורט שייצרה. בשנת 1967 הופיע הלוגו לראשונה גם על מוצרי ההלבשה של החברה. באוגוסט 1971 הוצג לוגו חדש לחברה – עלה תלתן המורכב מצורה גאומטרית המכילה 3 הצטלבויות, דבר המבטא את רבגוניותה של החברה. הסמל החל להופיע על מוצרי החברה בשנת 1972. בשנת 1990 הציגה החברה לוגו חדש, המשמש אותה עד היום. הלוגו משלב בתוכו את סמל 3 הפסים ונראה כהר, דבר המעיד על האתגר והמטרות שאיתן יש להתמודד בספורט. דגם התלתן כיום הוא תת-מותג (Originals), שאופיו אופנתי ואלגנטי יותר^[23].

לוגו החברה לאורך השנים

מאבקים משפטיים וזכויות יוצרים

מאז שנת 1999 הגישה החברה עשרות תביעות כנגד חברות שייצרו ומכרו מוצרים בהם נעשה שימוש במוטיבים המזכירים את עיצוב שלושת הפסים של החברה. ב-2008 תבעה אדידס את רשת "Payless ShoeSource" על שמכרה דגמי נעליים הדומים לדגמיה. בית המשפט פסק שעל הרשת לפצות את אדידס בסכום של 304 מיליון דולר^[24]. באותה שנה הודיעה החברה כי הגיעה להסכם עם רשת וולמארט אותה תבעה 3 שנים מוקדם יותר בעקבות מכירות של דגמי נעליים עם 2 ו-4 פסים. היה זה ההסכם השלישי אליו מגיעות החברות בעקבות תביעות דומות^[25]. ב-2015 הגישה החברה תביעה כנגד מעצב האופנה מארק ג'ייקובס שמכר דגם של סווטשירט שעל שרוולו מופיעים 4 פסים^[26]. באותה שנה הגישה החברה תביעה גם כנגד חברת "סקצ'רס" בטענה שהאחרונה העתיקה ממנה את דגם סטאן סמית', הנחשב לאחד המוכרים של החברה^[27].

גם בישראל התמודדה החברה עם תביעות דומות. בשנת 2005 תבעה אדידס-ישראל יבואן נעליים בשם ג'לאל יאסין שהזמין מסין נעלי ספורט עם 4 פסים בצידן. הנעליים יועדו לשיווק בתחומי הרשות הפלסטינית ועוכבו במכס לבקשת החברה. בשנת 2010 פסק בית המשפט כי אי אפשר להתבלבל ולחשוב שמדובר במוצר מקורי של החברה ועל כן דחתה את התביעה וחייבה את החברה לשלם ליבואן 85 אלף שקלים^[28]. ערעור לבית המשפט העליון נדחה גם הוא והחברה חויבה לשלם 25 אלף שקלים נוספים^[29].

בשנת 2014 ניתן פסק דין דומה בתביעה שהוגשה כנגד חברת "b גוד" שמכרה מוצרים עליהם הופיע לוגו עם שלושה פסים. בית המשפט קבע שלמרות הדמיון, איכות הבגדים ומחירם הנמוך מצביעים על כך שלא מדובר במותג המקורי ואין בכך הטעייה^[30].

כדורגל

הכדורגל נחשב לאחד מתחומי הפעילות המרכזיים של אדידס, החל משנות פעילותה הראשונות. אדידס חתמה על החוזה הראשון שלה עם פיפ"א בשנת 1970 ובשנת 2013 האריכה את חוזה החסות עד לשנת 2030. במסגרת החוזה מציידת החברה כל מונדיאל בכדורים מיוחדים, המיוצרים במיוחד עבור האירוע. אדידס מספקת גם את הלבוש לשופטים ולנציגי הארגון וזוכה בחשיפה פרסומית בשלטים המוצבים לאורך המגרשים^[17].

בשנת 2004 חתמה אדידס על הסכם חסות עם ליגת ה-MLS (ליגת הכדורגל בארצות הברית וקנדה) ל-10 שנים על סכום של 150 מיליון דולר. בשנת 2010 הוארך החוזה תוך כדי העלאת הסכום ל-200 מיליון דולר^[31].

בשנת 2006 חתמה אדידס על חוזה עם ליונל מסי, הנחשב לשחקן הבכיר לו נותנת החברה חסות. בשנת 2013 הייתה מוכנה החברה לשלם סכום של 125 מיליון אירו במטרה להעביר את השחקן לאחת הקבוצות לה היא נותנת חסות – באיירן מינכן, צ'לסי וריאל מדריד, כאשר הקבוצות היו אמורות לשלם סכום זהה. בסופו של דבר המעבר לא יצא לפועל^[32].

ביוני 2013 חתמה אדידס על הארכת חוזה החסות עם קבוצת צ'לסי ל-10 שנים נוספות תמורת 450 מיליון דולר^[33]. ביולי 2015 חתמה החברה על חוזה החסות הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל עם קבוצת מנצ'סטר יונייטד. החוזה נחתם ל-10 שנים והוא מוערך בכ-1.3 מיליארד דולר^[34]. באפריל 2015 חתמה החברה על הארכה של חוזה החסות עם קבוצת באיירן מינכן, שהיה אמור להסתיים ב-2020 בעשר שנים נוספות והוא יסתיים בשנת 2030. אדידס, המחזיקה ב-8.33% ממניות הקבוצה, תזרים לקבוצה 60 מיליון אירו בכל עונה. סך החוזה מוערך בכ-900 מיליון אירו^[35].

בנוסף למוזכרים לעיל, חתומה אדידס על חוזים עם מועדונים גדולים דוגמת מילאן, אייאקס, יובנטוס,ריאל מדריד, פיינורד, מרסיי, ריבר פלייט, פלמיירס ופלמנגו. החברה נותנת חסות גם לנבחרות גרמניה, ספרד, איטליה, יפן, ארגנטינה, מקסיקו, קולומביה, פרו, ויילס, שוודיה, פרגוואי וונצואלה.

בין שחקני הכדורגל החתומים על חוזים אישיים ניתן למנות את דייוויד בקהאם, עמו חתמה החברה על חוזה לכל החיים בסך כולל של 161 מיליון דולר; גארת' בייל, אריין רובן, תומאס מולר, לואיס סוארס, קאקה, רובין ואן פרסי, מסוט אוזיל, חאמס רודריגז ופרנק לאמפרד.

ביוני 2014 חתמה אדידס על הסכם חסות עם קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב המוערך בכ-3 מיליון שקלים בעונה^[36]. באוקטובר 2014 החתימה החברה את שחקן הקבוצה, עדן בן בסט על חוזה חסות ל-3 שנים – השחקן הישראלי הראשון שחותם על חוזה עם החברה^[37]. כחודש לאחר מכן החתימה החברה את ביברס נאתכו על חוזה לשנתיים^[38].

טניס

אדידס פועלת בתחום הטניס מאז אמצע שנות השישים ונתנה חסויות לשחקנים בכירים בענף דוגמת איליה נסטסה וסטן סמית'. במהלך שנות השמונים והתשעים נתנה החברה חסות לטניסאים איוואן לנדל, סטפן אדברג ולטניסאית הגרמנייה שטפי גראף. אדידס לא פיתחה רק בגדים ונעליים לטניס, אלא יצרה גם מחבטי טניס.

בשנת 2009 חתמה אדידס על הסכם חסות עם הטניסאי אנדי מארי ל-5 שנים תמורת סכום של כ-22.5 מיליון לירה שטרלינג^[39]. למרות ההצלחות הגדולות של מארי בשנים שלאחר חתימת החוזה החליטה החברה שלא להמשיך את חוזה ההתקשרות עמו וזאת בשל החוזה הגדול שחתמה החברה עם קבוצת מנצ'סטר יונייטד וההחלטה להתמקד בתחומי הליבה של החברה – כדורגל וריצה^[40].

NBA

לאחר שרכשה את חברת ריבוק בינואר 2006 חתמה אדידס על חוזה חסות עם ליגת ה-NBA, שהחליף את החוזה עליו חתמה ריבוק בשנת 2001. החוזה עם הליגה נחתם ל-11 שנים והוערך בסכום של כ-400 מיליון דולר, חוזה החסות הגבוה של הליגה עד אותו זמן^[41]. במסגרת החוזה הופיע לוגו החברה על הביגוד הרשמי של כל קבוצות הליגה, כולל בגדי האימונים. במרץ 2015 הודיעה החברה כי לא תחדש את הסכם החסות לאחר סיומו הצפוי בעונת 2016/17. צעד זה נובע כחלק משינוי האסטרטגיה של החברה והניסיון להחתים ספורטאים בודדים ולא ליגות^[42]. בהמשך לאותה אסטרטגיה החתימה החברה באוגוסט את שחקן הכדורסל ג'יימס הארדן על חוזה חסות ל-13 שנים בשווי 200 מיליון דולר^[43].

אתלטיקה

בשנת 2008 חתמה אדידס על הסכם חסות עם איגוד האתלטיקה הבינלאומי (IAFF), במסגרתו תהפוך החברה לספונסרית הראשית ולמספקת הציוד לכל התחרויות שיקיים האיגוד עד לשנת 2019. סכום ההסכם לא נמסר לפרסום^[44].

בשנת 2013 ביטלה החברה את חוזה החסות שלה עם האצן טייסון גיי לאחר שזה נתפס משתמש בחומרים אסורים^[45].

רוגבי

אדידס מייצרת ציוד לרוגבי הכולל כדורים, תלבושות ונעליים. החברה היא הספונסרית של נבחרת ניו זילנד, הידועה בכינוי "All Blacks" מאז 1999 ושל איגוד הרוגבי הניו זילנדי. בנוסף נותנת החברה חסות לנבחרות הרוגבי של איטליה, צרפת ודרום אפריקה.

סדנאות יזע

באפריל 2012 פרסם השבועון הבריטי "אינדפנדנט" תחקיר ובו העלה טענות כי המדים שמייצרת החברה עבור הספורטאים הבריטים שיתחרו באולימפיאדת לונדון מיוצרים בסדנאות יזע באינדונזיה. לפי הדיווח, העובדים בתשעה מפעלים באינדונזיה שבהם מיוצרים בגדים ונעליים של אדידס עובדים עד 65 שעות בשבוע ומרוויחים 5,000 רופי (אשר שווים ערך ל-50 סנט) לשעה^[46].

שביתת עובדי ייצור

באפריל 2014 התקיימה שביתה של פועלים במפעלי חברת ין יון (Yue Yuen) בעיר דונגואן שבסין, מפעלים המייצרים נעליים עבור אדידס ונייקי. הפועלים השובתים דרשו להעלות את שכרם ב-30% וקבלת תנאים טובים יותר. על פי הערכות לקחו בשביתה חלק כ-30,000 פועלים. השביתה נמשכה מספר ימים ושיבשה את ייצור הנעליים הסדיר^[47]. בעקבות השביתה הסכימה החברה לבקשת העובדים והעלתה את שכרם^[48].

זיהום סביבתי

ביולי 2011 הוציא ארגון "גרינפיס" דו"ח שעסק בזיהום המיוצר על ידי שפכים של מפעלי טקסטיל בסין, המייצרים בגדים עבור מותגים מובילים. אחת החברות המרכזיות המוזכרות בדו"ח היא "יונגור", הנמצא בסמוך לשאנגחאי ומספק מוצרי הלבשה עבור אדידס, נייקי, לקוסט ו-H&M. על פי הדו"ח המפעל שפך למים את החומר נונילפנול שמשפיע על המערכת ההורמונלית, כמו חומר כימי שיכול לפגוע בכבד ובספירת זרע של גברים וחומרים רעילים נוספים^[49].

אדידס משווקת בישראל על ידי "אדידס ישראל", חברת בת של אדידס העולמית. במאי 2003 הוקמה חברת "לייף ספורט" בבעלות משותפת של גדעון מוליוב ואורי קמלי, וקיבלה מאדידס העולמית את הזיכיון לשווק ולהפיץ בישראל את המותג. זאת אף שקבוצת MGS שבבעלות משפחת מוליוב משווקת מותגי ספורט רבים – בהם דיאדורה, סקצ'רס וקונברס – ומפעילה את הרשתות מגה ספורט ויונייטד ספורט. לאחר חמש שנות זיכיון וכשהעסק גדל והתפתח, ב־2008 נכנסה אדידס העולמית לשותפות ורכשה את השליטה (51%) בלייף ספורט. יתרת המניות נחלקת באופן שווה בין מוליוב וקמלי. נכון לפברואר 2015 לרשת קיימות 36 חנויות בישראל, מתוכן 5 חנויות אאוטלט^[50].

אחת ממחלקות התאגיד מייצרת מוצרי טואלטיקה, וביניהן דאודורנטים. בישראל משווקים דאודורנטים אלה על ידי היבואן דנשר.

• מאט הייג, סודות המותגים: 50 שנסקו, 50 שקרסו, מאנגלית: ליטל ידין, הוצאת ידיעות ספרים וגלובס, 2007. עמ' 16–19
• Barbara Smit (2007). Sneaker Wars: The Enemy Brothers Who Founded Adidas and Puma and the Family Feud That Forever Changed the Business of Sports. Harper Perennial

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אדידס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אדידס

• אתר האינטרנט הרשמי של אדידס (בשפות מרובות)
• אדידס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אדידס, ברשת החברתית פייסבוק
• אדידס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אדידס, ברשת החברתית אינסטגרם
• אדידס, ברשת החברתית טיקטוק
• אדידס, סרטונים בערוץ היוטיוב
• קבוצת אדידס
• אדידס
• איי פי, הסכסוך בין אדידס לפומה נגמר על המגרש, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009
• האם אדידס תחזיר את מסי לנבחרת ארגנטינה?, באתר כלכליסט, 28 ביוני 2016
• זאב אברהמי, הרבה מעבר לחולצה: אחרי 70 שנה נבחרת גרמניה ואדידס נפרדו - והמדינה נקרעת, באתר ידיעות אחרונות, 6 באפריל 2024