אולפני ההנפשה מלניצה
אולפני ההנפשה מלניצה (ברוסית: Студия анимационного кино «Мельница», "מלניצה" משמעותו "טחנת רוח" ומכאן גם סמל האולפנים) הוא אחד מאולפני האנימציה הגדולים ברוסיה. זהו גם אולפן האנימציה המצליח ביותר ברוסיה. דויטשה ולה כינה את האולפן "וולט דיסני של סנקט פטרבורג".[1] לצד פרויקטי האנימציה שלה, מלניצה עוסקת גם ביצירת אפקטים מיוחדים דיגיטליים הן לפרויקטים של אנימציה והן לסרטי פעולה.
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | סרגיי סליאנוב, Aleksandr Boyarskiy  |
| תקופת הפעילות | 1999–הווה (כ־25 שנים) |
| מיקום המטה | סנקט פטרבורג |
| ענפי תעשייה | תעשיית הסרטים, טלוויזיה |
| מוצרים עיקריים | סרט מונפש |
| הכנסות | 91,503,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| רווח תפעולי | 12,130,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| רווח | 4,930,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| הון עצמי | 28,276,000 רובל רוסי (נכון ל־2017) |
| עובדים | 450 |
| www | |
  | |
היסטוריה
האולפן יונק את שורשיו ממספר פרויקטים להנפשה מסוף שנות התשעים, כולל פרסומות טלוויזיה, הסרט הקצר Die Hard מאת קונסטנטין ברונזיט (שזכה בגרנד פרי של פסטיבל הסרטים לאנימציה הבינלאומי Annecy, משנת 1998), וסדרת האנימציה "הצלת גלובלית של דובים" ו"טכנולוגיה", שנוצרו עבור מפיצי הסרטים של פוסיידון בע"מ.
בשנת 1999 הוקמה מלניצה רשמית ביוזמתו של סרגיי סליאנוב מחברת CTB Films ולמנהלה מונה אלכסנדר בויארסקי.[2] חברת CTB Films שומרת על נתח של 50% ממניות האולפן.[3] הפרויקט הראשון של האולפנים היה "הרפתקאות בארץ עוץ" (Приключения в Изумрудном Городе) עבור חברת סרטי NTV (ברוסית: НТВ-кино), סדרת אנימציה בת ארבעה חלקים שיצאה בשנת 2000.
בשנת 2001 הוציאה מלניצה את הפרויקט הראשון שלה בהנפשת תלת-מימד: הסרט הקצר "בוקר טוב" (С добрым утром) מאת דניס צ'רנוב. בשנת 2002 מלניצה הוציאה שני סרטים קצרים של האנימטור והבמאי קונסטנטין ברונזיט: "היה הייתה זקנה" עבור Scholastic Entertainment וסרט התלת-מימד "האל" (שזכה במספר פרסים בפסטיבלים בינלאומיים).
בשנת 2000 החל מלניצה לעבוד על סרט אנימציה עלילתי באורך מלא בשם 'קרליק נוס' (Карлик Нос) בבימויו של איליה מקסימוב, המבוסס על סיפור האגדה של וילהלם האוף. הסרט הוקרן בבכורה ב-20 במרץ 2003, והפך, לפי הדיווחים, לאחד מסרטי האנימציה העלילתיים הרוסיים הראשונים שיצאו לבתי הקולנוע מזה 40 שנה.[4]
ב-23 בדצמבר 2004 שוחרר הסרט העלילתי "אליושה פופוביץ' וטוגרין זמיי" (Алёша Попович и Тугарин Змей) בבימויו של קונסטנטין ברונזיט. הסרט הושלם בתקציב של 4 מיליון דולר והרוויח כ־1.7 מיליון דולר בקופות.[5][6] הסרט סימן את תחילת זיכיון "שלושת הבוגאטירים" של מלניצה.
בינואר 2005, במהלך הפסטיבל הרוסי הפתוח העשירי לסרטי אנימציה בסוזדאל, הסרט הקצר החדש של קונסטנטין ברונזיט הוקרן בבכורה, הוא נקרא "חתול ושועל" (Кот и Лиса). העבודה עליו הסתיימה בנובמבר 2004. סרטו של ברונזיט, המבוסס על סיפור לאומי רוסי, היה חלק מהפרויקט הענק בחסות הממשלה על ידי אולפן 'פיילוט' ממוסקבה בשם "גורה סמוצבטוב" (Гора самоцветов)[7]. הפרויקט, בסופו של דבר, יכלול 52 סרטים בני 13 דקות המבוססים על סיפורי אגדות מכל הלאומים ברוסיה.
ב-15 במרץ 2006, יצא הסרט השני בסדרת "שלושת הבוגאטירים", שנקרא 'דובריניה ניקיטיץ' וזמיי גוריניץ' (בבימוי: איליה מקסימוב). אחריו יצא לאקרנים שובר הקופות המונפש "הנסיך ולדימיר", ששוחרר ב־22 בפברואר 2006.
לונטיק, סדרת אנימציה שהושקה בשנת 2006, אספה בסך הכל למעלה מ-2 מיליארד צפיות ביוטיוב, שם שודרה.[8]
הסרט השלישי בסדרת הבוגאטירים, 'איליה מורומץ והזמיר השודד' (Илья Муромец и Соловей Разбойник), יצא לאקרנים ב-7 ביולי 2007, כשהוא מכניס 10 מיליון דולר לעומת תקציב של 2 מיליון דולר בלבד ובכך קבע שיא לתעשיית האנימציה המקומית ברוסיה,[9] לאחר מכן הופק סרט ההמשך שלושת בוגאטירים בחופים מרוחקים שהרוויח 26 מיליון דולר בשנת 2012[10] והרוויח 31.5 מיליון דולר.[8] שחרורו של הסרט המצודה בשנת 2015 הוביל למחלוקת מסוימת בפולין, שכן הוא מתאר קרב מהמאה ה-17 בין צבאות רוסיה לפולין.[11]
הסרט הקצר של האולפנים "Lavatory - Lovestory" היה מועמד לפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר, ולאחר מכן היה מועמד לפרס הסרט "אנחנו לא יכולים לחיות בלי החלל" באותה קטגוריה בטקס פרסי אוסקר ה-88 בשנת 2016.[12]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אולפני ההנפשה מלניצה (ברוסית)
אולפני ההנפשה מלניצה, ברשת החברתית VK- האתר הרשמי של זיכיון "שלושת הבוגאטירים" (ברוסית)
