אורי סביר
אוריאל (אורי) סביר (7 בינואר 1953 – 14 במאי 2022) היה דיפלומט, פובליציסט, ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כמנכ"ל משרד החוץ וכחבר הכנסת בכנסת ה-15.
סביר, ינואר 1986 | |||||||
לידה | 7 בינואר 1953 ירושלים, ישראל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה | 14 במאי 2022 (בגיל 69) תל אביב-יפו, ישראל | ||||||
מדינה | ישראל | ||||||
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
מפלגה | מפלגת המרכז | ||||||
סיעה | מפלגת המרכז, ישראל אחת | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ביוגרפיה
סביר נולד וגדל בירושלים. ביסודי למד בגימנסיה רחביה (סיים בשנת 1967) ובתיכון החל ללמוד בגימנסיה העברית רחביה, אך לא סיים את לימודיו שם, כי משפחתו נסעה לשליחות דיפלומטית לחו"ל. אביו, ליאו סביר, היה ממקימי שירות החוץ של מדינת ישראל, ושימש בין היתר כציר בשגרירות ישראל בגרמניה ושגריר ישראל בפינלנד[1].
אורי סביר היה בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים.
קריירה כדיפלומט ופוליטיקאי
החל את דרכו בתפקידים שונים במשרד החוץ, ציר הסברה בשגרירות בקנדה, ואחר כך קצין העיתונות בקונסוליה בניו־יורק. בשנת 1984 מונה על ידי ראש הממשלה שמעון פרס לתפקיד יועצו לענייני תקשורת והיה חבר בפורום היועצים הבכירים של פרס[2]. במסגרת תפקידו, היה מעורב בארגון ביקור היסטורי של פרס במרוקו, ב-22 ביולי 1986, בו נפגש עם המלך חסן השני[3], וכוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים בין המדינות[4]. כמו כן, היה מעורב בארגון "פסגת אלכסנדריה" בין פרס לנשיא מצרים חוסני מובארכ[5], ב-11 ו-12 בספטמבר 1986, בה חודשו היחסים בין המדינות[6], לאחר המשבר ביחסים בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והמחלוקת על טאבה[7].
לאחר הרוטציה בממשלת האחדות בסוף 1986, המשיך סביר עם פרס כיועצו בתפקיד שר החוץ. בשנת 1988 מונה לקונסול ישראל בניו יורק[8]. בתפקיד הקונסול בניו יורק הפך לדמות מוכרת בתקשורת האמריקאית והבינלאומית, לאחר שנהג להתראיין תכופות - בעיקר בתקופת מלחמת המפרץ[9]. ב-1992 חזר לישראל ומונה לסמנכ"ל לענייני אירופה במשרד החוץ.
במרץ 1993 מונה על ידי שמעון פרס למנכ"ל משרד החוץ, בעת שכיהן כשר החוץ בממשלת יצחק רבין השנייה[10], הוא נכנס לתפקידו ב-1 במאי 1993[11]. במסגרת תפקידו היה מעורב במשא ומתן על הסכם אוסלו, הוא עמד בראש המשלחת של ישראל לשיחות, החל מהשיחות החשאיות בנורווגיה בתיווך טריה לארסן[12], דרך המשא ומתן להסדר הביניים ועד לפתיחת המשא ומתן להסדר הקבע. בנוסף, היה מעורב במגעים לקראת משא ומתן לשלום עם סוריה, בשילוב עם הסכם וחסות כלכלית של ערב הסעודית[13].
בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז[14]. בפברואר 2001, פרש ביחד עם אמנון ליפקין-שחק ודליה רבין שהקימו את מפלגת "הדרך החדשה", אך שבוע אחר כך פרש מהחיים הפוליטיים ולא הצטרף יחד עם דליה רבין לממשלת שרון הראשונה[15].
פעילות למען השלום
סביר היה ממקימי מרכז פרס לשלום ב-1996 ועד 1999 שימש כמנכ"ל המרכז[16]. לאחר שפרש מחברותו בכנסת ב-2001 כיהן כנשיא כבוד של המרכז.
בשנת 2001 הקים את הגלוקל פורום (The Glocal Forum), יחד עם איש העסקים השוודי יאן סטנבק, ארגון בינלאומי שפעל במטרה לעודד את קידום השלום והפיתוח הבינלאומי באמצעות שיתוף פעולה בין ערים והמגזר הלא ממשלתי. הארגון הדגיש את התפקיד המרכזי של ערים ביחסים בינלאומיים, ובחזון ה"גלוקליזציה". במאי 2004 הפיק הארגון קונצרט צדקה למען ילדים החיים באזורי עימות, שנערך ברומא והופק על ידי קווינסי ג'ונס[17].
בשנת 2011 הקים את מיזם "יאללה - מנהיגים צעירים", שמטרתו להפגיש צעירים במרחבי המזרח התיכון לפעילויות שונות, ולטפח דור חדש של פעילים למען השלום ושיתוף פעולה אזורי[18]. בין השאר המיזם הביא שישה צעירים מישראל, ומהרשות הפלסטינית להשתתף באימוני קבוצת הכדורגל ברצלונה[19], וארגן מחנה הקיץ במרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל, בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהרשות הפלסטינית[20].
כתיבה ופובליציסטיקה
בשנת 1998 פרסם את הספר "התהליך, מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית" המגולל את סיפור שיחות השלום, תחילה פורסם באנגלית ואחר כך בעברית. בשנת 2006 פרסם, בהוצאת "ידיעות אחרונות", את הספר "מר ישראלי בבחירות 2006". ספר היתולי על הבחירות שנערכו באותה השנה, באמצעות אוסף סיפורים קצרים המצביעים על רדידות הדיון הציבורי[21]. בשנת 2007 פרסם את הספר "קודם שלום: מודרניזציה של תהליכי שלום" (ידיעות ספרים). בשנת 2018 פרסם את הספר "העתיד על פי פרס" (ידיעות ספרים).
סביר כתב מאמרי פובליציסטיקה בעיתון "הארץ" ומאז 2015 ועד מותו, בעיתון "מעריב השבוע".
בשנת 2018, יצא לאקרנים סרטם התיעודי של מור לושי ודניאל סיון "יומני אוסלו", המבוסס בחלקו על יומנו האישי של סביר ואחרים[22]. הסרט היה מועמד לפרס אמי, בקטגוריית הסרט התיעודי ההיסטורי הטוב ביותר[23].
חיים אישיים
היה נשוי לעליזה, ששימשה כסמנכ"ל ומנהלת מחלקת חינוך לשלום ולתרבות במרכז פרס לשלום[24]. בתם, מיה סביר, היא סופרת[25].
סביר נפטר ב-14 במאי 2022 בגיל 69. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.
קישורים חיצוניים
- מאמרי אורי סביר, באתר "מעריב אונליין"
- הספרים של אורי סביר, באתר "סימניה"
- אורי סביר, באתר הכנסת
- אורי סביר, באתר כנסת פתוחה
- יעל פז-מלמד, מקור בכיר, מעריב, 20 בספטמבר 1985
- יוסי ורטר, לא רצו אותו, חדשות, 2 באפריל 1993 - ריאיון עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד החוץ
- שרי מקובר־בליקוב, אדריכל הסכמי אוסלו:בודד בתשוקה לשלום, באתר nrg, 17 באוגוסט 2013
- עופר אדרת, מת אורי סביר, מאדריכלי הסכמי אוסלו ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר, באתר הארץ, 14 במאי 2022
- אורי סביר (1953-2022), דף שער בספרייה הלאומית
ממאמריו
- אורי סביר, במקום הקווים המסוכנים, באתר הארץ, 9 במרץ 2009
- אורי סביר, פרס לא מביט לאחור, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2014
- אורי סביר, יש פרטנר ברמאללה: מחמוד עבאס הוא איש שלום, לא בטוח שמחליפו יחשוב כמוהו, באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2016
- אורי סביר, ממילים למעשים: אין פתרון לסוגיה הישראלית־פלסטינית ללא פתרון לירושלים, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2017
- אורי סביר, אנחנו הופכים בעצם ימים אלה למדינת אפרטהייד דו־לאומית, באתר מעריב אונליין, 23 באוקטובר 2017