אינטרנט קפה

השם באנגלית (Cybercafé) והקונספט הומצאו על ידי איוון פופ (Ivan Pope) בראשית 1994. הקונספט שכלל גלישה לאינטרנט מהשולחנות הומצא עבור סוף שבוע (12-13 במרץ), באירוע 'לקראת העתיד של האסתטיקה' של המכון לאמנות בת זמננו בלונדון.

ביוני 1994 נפתח The Binary Cafe, אינטרנט הקפה הקנדי הראשון בטורונטו. במהלך הסימפזיון החמישי של הארגון לאלקטרוניקה ISEA שנערך בהלסינקי באוגוסט 1994, נפתח CompuCafe, שסיפק שירותי אינטרנט ובר עם מלצרים רובוטים.

אינטרנט הקפה האנגלי המסחרי הראשון (שהושפע חלקית מהאירוע של המכון לאמנות בת זמננו) נפתח ב-1 בספטמבר 1994 בלונדון. אינטרנט הקפה האמריקאי הראשון נפתח בראשית 1995 במנהטן.

כיום ניתן למצוא בתי קפה אינטרנט במקומות רבים ברחבי העולם, כך שמטיילים רבים נעזרים בהם על מנת לגשת לדואר אלקטרוני ולתוכנות מסרים מיידיים, המאפשרים להם לשמור על קשר עם הבית. פרט למטיילים, במדינות מתפתחות רבות בתי קפה אינטרנט הם צורת הגישה העיקרית לאינטרנט של התושבים, בשל סף הכניסה הנמוך יותר לקבלתם מאשר רכישה עצמית של שירותי גלישה.

סוג נוסף של אינטרנט קפה הוא מרכז משחקים, בו משתמשים ברשת מקומית על מנת לאפשר משחק מרובה משתתפים. סוג זה החליף חלקית את מרכזי משחקי הווידאו, שלא מעטים מהם נסגרו או התמזגו עם בתי קפה אינטרנט. מרכזי משחקים כאלו נפוצים במיוחד במזרח אסיה - סין, טאיוואן, קוריאה הדרומית^[1] ובפיליפינים.

בנוסף לצורת אינטרנט הקפה, קיימים גם קיוסקי אינטרנט - נקודות גישה לאינטרנט באזורים ציבוריים, כמו ספריות ציבוריות ואולמות שדות תעופה, שחלקם מאפשרים גלישה כאשר הגולש עומד ליד המחשב. אתרי נופש רבים כמו מלונות, אזורי נופש, ספינות טיולים וכדומה מאפשרים למטיילים גלישה באינטרנט. עם הזמן נוספו נקודות התחברות לרשת אלחוטית במקומות ציבוריים רבים, כדוגמת טיילות, חופי ים, בתי קפה (המציעים שירות זה למבקריהם) ועוד.

ככל שהדרישה לגישה לאינטרנט הולכת וגוברת, כך גדל מספר הפאבים, הברים ובתי הקפה המציעים שירותי גלישה, כך שההבחנה בין אינטרנט קפה לבתי קפה רגילים מטשטשת - מצב המביא לירידה במספרם במספר ארצות (בעיקר באירופה). כך למשל בגרמניה יורד מספרם של אינטרנט קפה בשל הרגולציה המסובכת (המוחלת רק כאשר יש מחשבים נייחים המחוברים לרשת), הנגישות הגבוהה של שירותי גלישה, השימוש הנרחב במחשבים ניידים ובמחשבי כף יד ומספר גבוה יחסית של נקודות חמות. גם השימוש באינטרנט קפה כמרכז משחקי וידאו מסובך, בשל הכפיפות לשתי מערכות רגולציה שונות האוכפות כללים שונים ומקשות על התפקוד.

במדינות בעלות מערכת צנזורה קשוחה, כמו סינגפור, אינטרנט קפה נמצאים תחת השגחה קפדנית. באזורים אחרים הם נחשבים כמקומות המאפשרים גלישה פרטית לצפייה בפורנוגרפיה. בחלקים מסוימים של לוס אנג'לס אינטרנט קפה מאובטחים משום שהם מושכים כנופיות. בישראל נפוצים מקומות שמציעים שירות אינטרנט קפה בסמוך לריכוזים חרדיים, ובסמוך לריכוזי עובדים זרים ומהגרי עבודה.

בשל האנונימיות הרבה בשימוש בבתי קפה אינטרנט, הם נחשבים בעיני גורמים דתיים לבעייתיים, משום שבאמצעותם ניתן לגשת לחומרים האסורים לצפייה לפי הדת (פורנוגרפיה, סמים, אלכוהול, דתות אחרות וכדומה). במרבית המקרים מצב זה גורם לניסיון להגביל את הגלישה בבתי קפה אינטרנט (הגבלת כניסה לפי גיל, חובת רישום וכיוצא באלו) באמצעות חקיקה, לחץ חברתי או חרם צרכנים, ובמקרים קיצוניים כמו השתלטות החמאס על רצועת עזה, אף פגיעה מכוונת במקומות שהציעו שירות אינטרנט קפה.

בעיה נוספת הנוצרת בשל הקושי למעקב אחרי הפעילות בבתי קפה אינטרנט היא הפרת זכויות יוצרים שקשה לאתר את מקורן.

במגזר החרדי בישראל

במגזר החרדי בישראל שבחלקו הגדול נמנע משימוש בסמארטפונים או באינטרנט ביתי, נפוץ השימוש בחנויות אינטרנט המספקות אינטרנט כשר לשימושים בסיסיים. ב-2017 הוקמה אגודת חות"ם (חסימה ופיקוח תקשורת מחשבים) על ידי האגודה למען טוהר המחנה בגיבוי בית הדין של העדה החרדית.^[2] הארגון מחייב את חנויות האינטרנט המעוניינות בכשרות להשתמש בסינון נטפרי, וכן לחסום כליל אתרי חדשות ואפשרות לצפייה בוידאו גם באופן לא מקוון.^[3][4]. נכון לינואר 2022 נמצאות כ-112 חנויות ברחבי הארץ תחת פיקוח הארגון.
במאה שערים התקיימו הפגנות נגד חנות שהפרה את כללי הארגון. במקרה אחר התקיימו הפגנות אלימות נגד חנות שסירבה לקבל את הכשרות.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אינטרנט קפה

משה ויסברג, התקדמות הטכנולוגיה: הצצה ל'חדרי המחשבים' של המגזר החרדי, באתר בחדרי חרדים