איניאס

כשכבשו היוונים את טרויה, רצה איניאס להישאר בעיר כדי לנקום בהלנה, אך אמו ביקשה שיימלט. בדרכם מתה אשתו קראוסה (אנ'), והוא המשיך עם אביו אנכיסס ובנו להפליג אל מולדת חדשה תוך כדי שהוא נושא את פסל האלה אתנה – הפלאדיום (אנ'). ונוס שכנעה את יופיטר להישבע לה שבנה ימלוך על איטליה, והובילה את איניאס אל המלכה דידו בקרתחדשת. בקרתאגו סיפר איניאס לראשונה את פרשת הסוס הטרויאני.

בהמשך שמע איניאס את הנבואה שעל פיה ימלוך באיטליה ובכל תבל, ובמצוות האל מרקוריוס עזב את קרתאגו והמשיך במסע. דידו המאוהבת זעמה על עזיבתו, והתאבדה בשריפה. במסעו ירד איניאס בהדרכת סיבילה לשאול, שם פגש את דידו, אשר נמלטה מפניו אל בעלה הראשון ושם פגש גם את אביו המת, שהראה לו את צאצאיו העתידים להיות מנהיגי רומא. לאחר נדודים רבים הגיע איניאס לאיטליה, והשתתף בקרבות קשים עם המתנגדים לכניסתו. איניאס נפצע בקרב, ונוס אמו נתנה לו צמח בעל סגולות מרפא. בסיום הפך איניאס ליצור פלאי על־אנושי, התגבר על אויביו, והיה לאביו של מייסד אלבה לונגה, ממנה באו רמוס ורומולוס, מייסדי רומא.

ההיסטוריון היווני הלאניקוס מלסבוס (המאה ה־5 לפנה"ס) כתב ביצירתו "טרואיקה" על נדודיו של איניאס לאחר נפילת טרויה.^[1] אולם סיפור עלילותיו של איניאס מגולל בעיקר באפוס "אינאיס" (או "איניאדה") של המשורר הרומאי ורגיליוס (נכתבה בין השנים 29–19 לפסה"נ).

על פי עדויות ארכאולוגיות, המיתוס בדבר הקשר בין איניאס לרומא היה ידוע באטרוריה כבר בסוף המאה ה־6 לפנה"ס. ב"טרואיקה" מופיע האזכור המוקדם ביותר בספרות של הקשר בין איניאס לרומא. מיתוס זה נזכר מאוחר יותר אצל הסופרים הרומים: באפוס "המלחמה הפונית" של המשורר גנאיוס נאיוויוס (המאה ה־3 לפנה"ס), באפוס "האנאלים" (אנ') של המשורר קווינטוס אניוס (אנ')‏ (המאה ה־2 לפנה"ס), ובספר "ההתחלות" (אנ') של קאטו הזקן. המיתוס זכה לתפוצה רבה בזמן המלחמות הפוניות.^[1]

סיפור חייו של איניאס מתואר גם בספרה של אורסולה לה גווין, "לאוויניה". בספר זה מוצג הסיפור מנקודת מבטה של אשתו.

• איניאידה
• דידו ואניאס

• עדית המילטון, מיתולוגיה, מסדה, 1982, פרק טז. הרפתקאותיו של איניאס, עמ' 182–195.
• אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, 2024, עמוד 16–45.

מדיה וקבצים בנושא איניאס בוויקישיתוף

• איניאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)